התקפי פניקה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, הנני פונה אליכם בבקשה לדעה נוספת. (ׂSECOND OPION). הנני סובלת מהתקפי פניקה בחמש שנים האחרונות, כיום אני מטופלת בעזרת EFEXOR. לאחר שכבר ניסיתי מספר תרופות ממשפחת ה- SSRI . אני מרגישה שההתקפים החלו לחזור, אז בהוראת רופא העליתי את המינון ואני לוקחת היום 3 כדורי 75ml ליום. לפעמים אני לוקחת חצי כדור קלונקס כדי שאוכל לישון. יש לי הרגשה שעדיין לא מצאו עבורי את התרופה המתאימה, כי כל פעם אני מנסה תרופה ולאחר זמן מה היא חדלה לעזור לי, או שתופעות הלוואי שלה אינן נסבלות, לקחתי כבר, סרוקסט, סיפרמיל, מרוניל ממש בהתחלה שהיו לה תופעות נוראיות. יש לציין, כי לאחרונה לאחר שהייתי במעקב בדיקות של בלוטת הטאירואיד, התגלה שהיא בתת פעילות, ובנסוף על האפקסור אני מקבלת אלטרוקסין . אודה לכם אם תורלו לייעץ לי. בדחיפות בתודה מראש שרית
את לא נורמלית
אור אתה לא אור אלא פשוט חושך! אתה רואה כמה היא סובלת וזה מה שיש לך להגיד לה? פשוט תתבייש לך!
שרית שלום ראשית, אני רוצה להתנצל בשמי ובוודאי בשם שאר יועצי ומנהלי האתר על התגובה התוקפנית שקיבלת ממשתתף הפורום. מתפקידנו גם למנוע ביטויי תוקפנות כלפי משתתפים בפורום וצר לי ש"זכית" לקבל תגובה שכזו. כאמור, אינני סבור שסוג כזה של תשובות הוא לגיטימי. קראתי את תגובתו בהמשך של ""אור"" בה הוא מסביר את דבריו ומתנצל ואני מקווה שדברי ההסבר מפחיתים מהפגיעה. ולגבי שאלתך. לא אוכל לייעץ לך בנושא התרופתי שכן זה אינו תחום התמחותי. מדבריך אני מסיק שהטיפול בהתקפי הפניקה התמקד בתרופות בלבד. אני מציע לך לשלב פתרונות פסיכולוגיים בנוסף לטיפול התרופתי. יש עדויות מחקריות רבות שהשילוב פועל בצורה מיטבית. יתכן שתרופות ומינונים שלא עבדו בעבר יפעלו בעתיד כאשר יתבססו על שילוב טיפולים. אני מצרף תמצית קצרה בנושא שעולה פעמים רבות בפורום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה/פניקה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן
שכחת להוסיף שהתמיכה והעזרה של המישפחה והחברים הקרובים גם מאוד חשובה..ולדעתי יותר חשובה מכל אשר אמרת..........מנסיון !! "אור
שרית היי אני נוטל סרוקסט ויש לי תופעות לוואי מטרידות צרי עימי קשר הייתי רותה לשאול מס שאלות הדואר שלי [email protected]
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
