פיגם רוטה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

ערמונית: הגדלה שפירה, טיפול טבעי

מהי הגדלה שפירה בבלוטת הערמונית? כיצד הרפואה המשלימה יכולה לסייע? ירקות כתומים, פטריות מרפא, דיקור ורפלקסולוגיה - הם רק חלק מהפתרונות האפשריים במקרים רבים, מוצע טיפול ניתוחי לגברים הסובלים מהגדלה שפירה של הערמונית (הפרוסטטה) - כאשר טיפול תרופתי איננו מסייע להם. עם זאת, ישנם לא מעט מחקרים המצביעים כי ניתן להביא להקלה בתסמיני הבעיה, באמצעות אימוץ הרגלי תזונה נכונה (כגון: צריכת אבץ, המצוי בפירות וירקות שונים). מהי הגדלה שפירה בבלוטת הערמונית?בלוטת הערמונית היא בלוטת מין, הקיימת רק אצל גברים. גודלה - כגודל אגוז מלך. הבלוטה ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן - ויש לה תפקיד חשוב בפוריות הגבר; וכן בהפרשת נוזל הערמונית, המהווה חלק מהותי מנוזל הזרע (וגם מגן על תאי הזרע, בעת יציאתם). הגדלה של הבלוטה היא מצב המאפיין גברים רבים (מגיל 50 והלאה). למעשה מדובר על התפתחות של תהליך ניווני של הבלוטה, שבמהלכו היא גדלה - ומשנה צורה - לכדי תוצאה של...
ללמוד עוד על פיגם רוטה
ערמונית: הגדלה שפירה, טיפול טבעי-תמונה

מהי הגדלה שפירה בבלוטת הערמונית? כיצד הרפואה המשלימה יכולה...

מאת: ד"ר אורן...
28/03/2016
התמודדות: השינויים אחרי הלידה-תמונה

פרט לטיפול ברך הנולד, חווה היולדת שינויים פיזיולוגיים,...

מאת: רועי צור
06/11/2008
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפיגם רוטה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פיגם רוטה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב דר', יש לי פטריה בלשון כבר המון שנים, ייתכן שהיא מלווה גם בדלקת, זה קרה לאחר שימוש ארוך טווח בגלולות ואנטיביוטיקה, אבל מאז שזה קרה אני לא מצליחה להיפטר מזה ובעקבות זה איכות חיי ירדה אני סובלת מטעם מתכתי בפה ושכבה לבנה ונקודות על הלשון, קיבלתי משחה, טבליות מציצה, ניסטטין ופלוקנזול וזה לא עזר. משחה פחות עוזרת כי זה מפושט בלשון ולא נקודתי. לשאלתי, אם היית חושד שיש לך קנדידה ודלקת בלשון והרופא היה אומר לך שאין מה לעשות ולחיות עם זה לאחר כל הטיפול שרשמתי שקיבלתי ולאחר לקיחת תרבית לפטריה שיצאה שלילית, מה היית מציע לי להציע לרופא (שנראה חסר אונים) לבדוק או איזה טיפול אחר מלבד זה שכבר קיבלתי לנסות שכולל כדורים וכו', בתודה מראש

בנוסף, מכיוון שקיבלתי שוב משחה דקטרין אוראל ג'ל נגד פטריה, נאמר לי למרוח אותה 3 פעמים ביום ולא התחלתי עדיין כי כבר ניסיתי אותה בעבר והיא לא עזרה, אז בנוסף לשאלה הקודמת ועד שאגיע שוב לרופא, מה הדרך הטובה למרוח את המשחה הזאת כדי שהיא באמת תעבוד?

שלום דנה, ממליץ שרופא המשפחה שלך יתייעץ עם הזיהומולוג/ית של הקופה בה את חברה. הרבה בריאות אפי

תודה רבה על תשובתך המהירה, רציתי לשאול בנוסף עד שאפנה לרופא שנתן לי את הדקטרין אוראל ג'ל למרוח בלשון, איך מורחים את זה, ואיך אפשר לדאוג שזה ישאר בפה כמה שיותר זמן, האם ניתן לגרגר את זה עם מעט מים וככה זה יגיע לכל חלל הפה? בתודה מראש

שלום דנה, אינני מכיר את יעילות הוואריאציה הטיפולית המתוארת בשאלתך. הרבה בריאות אפי

תודה רבה על תשובתך, יש לי עוד שאלה ברשותך, ביחד עם המשחה הנ"ל דקטרין אורל ג'ל, הרופא נתן לי 3 כדורי פלוקנזול (לטיפול בפטריה בלשון), הוא אמר לי לקחת אחד ושלדעתו אחרי אחד זה יעבור ואז לא להמשיך עם השניים הנותרים ורק במידה שזה לא עבר לקחת עוד אחד לאחר שבוע ועוד אחד לאחר שבוע נוסף. כעת לאחר כדור אחד עבר מעל שבוע ולא עזר בכלל אבל מכיוון שהתחלתי עם המשחה רציתי לשאול, האם ניתן לקחת את הפלוקנזול השני למרות שעבר מעל שבוע? ואם כן אז מתי לקחת את הנוסף (השלישי) שקיבלתי בהפרש של כמה ימים לדעתך? אני רותה לנסות את זה במשולב עם המשחה ולקוות לטוב...בתודה מראש

שלום דנה, אין לי דעה בנושא. הרבה בריאות אפי

הבוקר us נמצאו 3 זקיקים בגודל 12. 1 בגודל 10. אחד מכל גודל: 18,19,17,16 האם יתכן שהקטנים יגדלו ויהיו בשלים? היית ממליץ לחכות ולוותר על הגדולים לטובת הקטנים ולתת להם זמן לגדול?

תוספת. היום הlh6.6 פרוג 2.3 e2 7400 בusראו עוד קטנים. אשמח לשמוע מה הייתי ממליץ? מצד אחד היתי רותה לתת צאנס לקטנים לגדול מצד שני מפחדת להפסיד את הגדולים...

אציין כי יש עוד זקיקים קטנים מ10. אולי עם זמן יוכלו גם הם לגדול...

עוד שאלה בנוגע לזה. הרופא הנחה אותי להמשיך עוד יומיים. אבל להפחית במינון של הפרגובריס. מה יכולה להיות הסיבה? למנוע האצה בגדילה של הגדולים? או להאט את הקצב של התווספות הקטנים? או למנוע עלייה בe2? או מה עוד האפשרויות? תודה על כל התשובות

למנוע עלייה מהירה בe2.

שלום דוקטור..אני כותבת מדם ליבי ואנסה באמת לקצר!! בגיל 17 התחלתי להרגיש דיכאון אחרי שכל בחיים סבלתי מאלימות פיזית מילולית הטרדות בעיות עם משקל חוסר תמיכה מההורים למצב חברתי גרוע. סיימתי איכשהו צבא בקושי. מאז הכל התדרדר. אני כבר 5 שנים לא עובדת ואין לי רצון למצוא עבודה, לא מוצאת דבר מעניין. מה לא ניסיתי? היתי אצל פסיכיאטרים, טיפולים אלטרנטיביים, עובדת סוציאלית במשך שנה וחצי, אשפוז מלא... מה שקורה לי עם ההפרעות אישיות הגבולית הוא פשוט נורא. אני מאובחנת ברמה קשה ביותר. לא מווסתת, בוכה, התפרצות זעם, לא עובדת ולא לומדת, מפחדת שההורים שלי ימותו. לא מאושרת. אנהדוניה טוטאלית. יכולה לנסוע למקום הכי יפה ועדיין אשב במלנכוליה והדמעות זולגות. ועוד ועוד. ניסיתי חצי שנה לוסטרל 150 וזה לא עוזר. תמיד היו לי מחשבות אובדניות, לא יודעת מה קרקע אותי בכל זאת. עכשיו המליצו לי על ציפרלקס. מרגישה רע שאני שקופה ואני צריכה להגיע למצב כזה. עד שניסיתי להגיע למצב שבו אני בפורום בפייסבוק ומנסה לדבר על עצמי, מצאתי את עצמי בשתי סיטואציות שונות: או שאני כועסת על אנשים כי הם מתבכינים על זה שיש להם עבודה לימודים ולי לא, או שאני פשוט לא מצליחה להזדהות איתם. הם ישר עוברים לדבר על עצמם ואני מרגישה כאילו נדחקתי לפינה, כאילו גנבו לי את הרעם. אני יודעת שזו לא אני, אני מרגישה כאילו אני כלואה בגוף שלי ומישהו אחר שולט לי על המוח, אני בן אדם שלעולם לא נתנו לו במה, אין לי חברים, ההורים שלי לא תומכים בי, לעולם לא היה לי בן זוג, ובנוסף להכ יש לי חרדה לדיכאון. אני מרגישה שזה לא משנה לאיזה פסיכיאטר אני הולכת לאף אחד לא אכפת וכמובן אני תקועה בתוך מעגל הקסם הזה שנקרא דיכאון. לא מסוגלת לעבוד ולא מסוגלת בגלל זה לקבל דמי אבטלה. לא הגיע לי. אני באמת רוצה לשאול האם לדעתך ציפרלקס זה מה שמתאים למצב שלי? בעקבות כל מה שקראת, אני יודעת שזה קצת ארוך...אבל באמת שאני לא יודעת למה הגעתי למצב הזה. מרגישה שאין לי באמת רצון לחיים, לא חתונה ולא ילדים ולא לימודים, פשוט הכל נראה לי סבל...למה למה דוקטור אני לא יכולה לחיות כמו כולם?! מרגישה שגם בטיפול DBT שהמצב שלי יותר מידי חמור ביחס לכל בן אדם אחר וגם זה לא יעזור. אשמח לשמוע עצה מקצועית. בברכה, הסובלת. אני כועסת כי המוח אומר לי מה איך הם עובדים ולומדים ואת כבר על סף אובדמות מה הם מתבכינים וגם בגלל שבבית אני כצבנית דאנ לא מטופלת יש ליי מלא טריגרים גם בפורום אפילו שאני מנבה ליזור לעתמי אי אפשר. כאילו אני מרגישה שדוח-ים אטתי לפינה במקופ לתת לי קצת תמיגה עד שאני סוף סוף פותה את הפה אבל שמעי הביפידי שלי קשה מאוד ואני לא מצפה מאנשים שיבינו את זה וחוץ מזה מה שכואג לי זה שפעם יכולתי יותר להכיל אנשים והיום אם מתחילים לספר לי על עצמם יש פעמים דאני אתגבר על עצמי ואעזור ויש ימים שאמי כלכך דאון שאני רק רוצה עסרב ומצד שני אני יודעת שיש לכולכם גם בעיות ושאתם רוצים שישמעו אותם. זה נראלי שתי העיות שצצו אצלי לאחרונה. גם אלה שרק רותים עזרה ולא נותנים...או אלה שחושבים שאפשר לקבל פה עסרה מקצועית חברה אנשים פה חולים אתה רותה כזרה תפנה לאמשים בריאם...קשה לי שאני לא יולה לעזור לאמשים.

סליחה, הפסקה האחרונה היא לא לקריאה. אנא התעלם ממנה דוקטור אני רק רוצה להוסיף שוב. אני באמת לא במצב טוב. לא עונה לטלפונים, אין לי כוח לדבר עם אף אחד, אני בבידוד מהעולם, רוב היום לבד. אנשים יגידו לי זה אשמתך או את לא רוצה לעזור לעצמך....אבל זה לא ככה. באמת שלפעמים אני שואלת למה זכיתי בכל הטוב הזה? אני מרגישה שלעולם לא אהיה בן אדם נורמלי. לעולם . בטח לא עם תיאורים כאלה.

שלום לך, סובלת יקרה. איני הרופא של הפורום, וכמובן שצריך מענה מקצועי של רופא למצב הבהחלט קשה שתיארת. איני קובע חלילה מעצמי שהוא קשה, ורק מסכים עם מה שכתבת שהוא קשה, כי מהתיאורים שנתת זה אכן כך. בכל אופן, אנסה לעזור לך גם ממה שאני, כגולש בפורום (ולא כרופא), יכול לעזור: אני מוכרח להגיד לך שבמצב שתיארת את לחלוטין לא לבד. ישנם מטופלים רבים מאוד הסובלים מהפרעה כמו שלך, וגם אצלם המצב מאוד קשה כמו אצלך. רובם הגדול סבל מטראומת ילדות ומיחסים לא הולמים מצד המשפחה. אני חלילה לא מתכוון שצרות של אחרים (אפילו אם הם כמו שלך) ינחמו אותך, יש לך מספיק את הצרות שלך; אני רק בא להגיד, אשר ההפרעה מוכרת היטב אצל פסיכיאטרים ואנשי מקצוע הרפואה, מפני נפוצותה הרחבה, ועל כן נחקרה רבות, בעיקר אודות דרכי הטיפול בה. הדרך ש- לי, באופן אישי, ידוע שמקובלת לטיפול בהפרעה, הוא- דבר ראשון, הטיפול הבסיסי צריך להיות מבוסס על תרופות נוגדות דיכאון, בדרך כלל מקבוצת snri- כלומר, אחד מהתרופות הבאות: ויפאקס, סימבלתה, איקסל. המומלצת מביניהם להתחיל איתה (ורק לאחריה אם לא תעזור לנסות טיפול אחר מאותה הקבוצה) היא לכאורה סימבלתה. לאחר מכן, ובאם הפסיכיאטר ממליץ (תלוי בתמונה הקלינית המליאה שהוא מצליח להרכיב בשיחה איתך) - יש להוסיף תרופה אחת נוגדת חרדה, ולעיתים, במקרה הצורך (לא תמיד צריך גם תרופה כזאת; כדאי לחכות ולראות מה הדוקטור של הפורום יגיד לך בקשר לזה-) להוסיף גם תרופה אנטי פסיכוטית. עם תרופות אלו, המצב הרגשי אמור להתייצב ולהיות בסדר ברוב הפעמים.צריך לפחות לנסות. גם באם התרופה הראשונית שניתנה לא עזרה- ברוב המקרים טיפול משולב בתרופות שונות יחד - נותן אפקט טיפולי מצויין. לאחר שיש את הטיפול הבסיסי זמן ממושך, ניתן לשלב במקביל גם טיפול פסיכותרפי. לא אמליץ לך מעצמי על טיפול כזה או אחר, ויש להתייעץ עם הרופא שלך, אף שאני באופן אישי התרשמתי לטובה יותר עם הטיפול ההתנהגותי בהפרעה. הדגש הוא על התנהגותי, לא על קוגנטיבי (כלומר- החלק ההתנהגותי בלבד שבcbt). מקווה שהצלחתי לכתוב דברים נכונים, ואם את יכולה לחכות למענה הדוקטור- בוודאי שכדאי, היות והוא למד רפואה ולא אני. אני כותב את הדברים על סמך ידע שצברתי, אך לצערי, מפני שאני נאלץ לצבור ידע רפואי בעצמי ולא על ידי הנחיית מומחים במוסד אקדמי לרפואה- לא תמיד אני קולע נכונה למטרה, ולכן כדאי לחכות למענה הדוקטור. בכל אופן, מהתנסות שלי לענות לאנשים בפורום זה (אני עונה כבר שנה בערך), ברוב הפעמים אני מצליח לענות נכון, וזה מקבל את אישור הדוקטור. רק לעיתים יותר רחוקות הדוקטור לא מסכים עם דבריי ומתקן אותי. בהצלחה וכל טוב, תרגישי טוב. מני

תשובת מני נכונה גם הפעם. תרגישי טוב!

שלום.. בת 30.. ביצעתי MRI מעקב למיקרואדנומה זעירה בהיפופיזה ויצא שם ממצא חדש "מוקדים היפראינטנסיים בחומר הלבן בצד ימין פרונטלי" ואז בסיכום שוב כתוב את זה ואז "מיקרואנגיופתיים?" "המוקדים לא נראו בבדיקות קודמות". הייתי אצל נוירולוג והוא אמר שזה לא שכיח בגיל שלי... הפנה בין היתר לאקו לב, הולטר לב וקרישה. בדיקות הקרישה תקינות. אני מתביישת לעשות את שתי הבדיקות האחרות בגלל שצריך להוריד חזיה ולהשאר בלי כלום... אני מרגישה טוב חוץ מכאבי ראש... האם זה בסדר שאוותר על הבדיקות הרי הקרישה בסדר? רוב הסיכויים שאין לי בעיה לבבית.. אני לא יודעת איך להתגבר על המבוכה... האם יהיה אפשר בכל זאת להגיע עם חולצה רחבה/ חלוק רופף? האם אני לוקחת סיכון אם לא אעשה את הבדיקות?

הבדיקה השניה דורשת להיות עם אלקטרודות 24 שעות.. לא נח לי.. גם כדי להניח את האלקטרודות צריך לחשוף חזה... וגם אני צריכה להסתובב עם זה בעבודה.. לא נעים לי... אני באמת מתביישת

יש פתרון לכל בעיה "טכנית" כזו. את האקו עושה טכנאית ואפשר לבצע רותה בשיא הצניעות כנ"ל גם לגבי ההתחברות להולטר ואחרי החיבור לא רואים שום דבר. חבל לא לבצע בדיקות חיוניות כשאפשר למצוא פתרונות לכל דבר

מה הסיכוי שימצאו בעיה אם אין לי שום תסמין והממצא באמת התגלה במקרה... עשיתי MRI בגלל בעיה אנדוקרינית בכלל ופתאום אני מוצאת את עצמי בייעוץ נורולוגי ובדיקות לבביות.. אם לא הייתי עושה MRI בכלל לא הייתי יודעת על זה... למה הבדיקות חיוניות אם אין שום תסמין?

את הברור הקרדיאלי את עושה בגלל הממצא במח ב MRI. מציע שאת השאלות הללו תפני לנוירולוג ותשאלי אותו עד כמה הממצאים מחייבים המשך ברור קרדיאלי. היה בכל זאת ממצא ב MRI ויש מצבים ברפואה שמוצאים ממצא גם בעקראי , אז מה לא מטפלים או לא מבקקים את פשרו רק בגלל שנמצא בעקראי? לא הגיוני.

טוב תודה רבה.. לא חשבתי בהגיון, אתה צודק... אני פשוט נורא מתביישת... תודה... אני גם בלחץ מזה שימצאו לי בעיה בגיל שלי.. הנוירולוג אמר שזה לא שכיח בגיל שלי וחייב לברר מה הסיבה ושלא יחמיר...