מרבה שאלות מרבה...

הי, יש לי מספר שאלות, מקווה שזו הכתובת הנכונה - אשמח לתשובות ו/או הפניות לקישורים מתאימים.. (מרוב עצים קצת אבד לי היער): 1. מנגנון בקרת דחפים: נתקלתי לאחרונה במושג הזה, ואני תוהה - במה בעצם מדובר? איך ולמה נפגע המנגנון (כלומר, ריגשית, פיסית, תורשתית)? האם יש קשר בינו לבין נטייה להתמכרויות? ל OCD? איך מטפלים בפגיעה כזו? מתי "כניעה" לדחפים (שנראית לי אנושית למדי לעיתים קרובות..) הופכת לבעיה בבקרה? האם יש קשר להפרעות אכילה? האם קיימים סוגים שונים של פגיעות במנגנון, שמובילים לבעיות שליטה בדחפים מסויימים, או שקיימים מספר מנגנונים שכאלה ש"שולטים" בדחפים שונים? האם אימפולסיביות היא פועל יוצא של פגיעה במנגנון הנ"ל? 2. אובדניות: האם אובדניות יכולה להתקיים 'עצמאית' בלי להיות חלק ממחלת נפש כלשהי (כשאין סיבה לגיטימית לכאורה לרצון למות, כמו מחלה סופנית וכדומה)? ואם כן, האם האובדניות נחשבת כמחלת נפש בפני עצמה? 3. הבנתי שהפרעות אכילה מקורן בדימוי גוף מעוות (או שדימוי הגוף המעוות מקורו בהפרעות האכילה?). השאלה שלי קצת מוזרה וגולשת לפילוסופיה, אבל אם אתה רואה את הגוף שלך באופן מעוות, כנטען, איך אתה יכול לדעת ששאר הדברים שאתה רואה "נכונים"? כלומר, אותי זה מבלבל וגורם לי להטיל ספק בראיה באופן כללי.. אני תוהה אם זו בעיה מוכרת/מובנת והאם יש לה פיתרון.. ודבר אחד נוסף על הפרעות אכילה - כיצד מוסברות ההפרעות הנ"ל אצל ילדים קטנים? מאחר ולמיטב ידיעתי דימוי גוף מתפתח בעיקר בגיל ההתבגרות, למה ואיך הוא נפגע כבר בגילאים צעירים מאוד? סליחה על העומס, ורוב תודות על כל תשובה :-)

אילת יקרה, איכשהו, יש לי הרגשה שאנחנו לקראת בחינה, מבחן-בית או עבודה בפסיכולוגיה, נכון? (זה לא נשמע כמו סקרנות גרידא שתקפה אותך, סתם כך, באישון ליל...). כמי שמשיבה כאן בפורום אחרי שעות העבודה (או ביניהן), ומשתדלת מאד לעשות זאת ברצינות וסבלנות, אני מרגישה שלפתור בחינות בפסיכולוגיה זה קצת מעבר לכוחי. השאלות שלך, מעניינות וחשובות, הן באמת רחבות ומורכבות, וכדי לענות עליהן באופן שלא יכשיל אף אחד בבחינה, עלי להתחיל לפתוח ספרים. אז למה, בעצם, שלא תעשי זאת בעצמך? על מנגנונים של בקרת הדחפים תוכלי לקרוא בספרי הפסיכולוגיה הפיזיולוגית (מנגנונים עצביים או הורמונליים). המשגה מעניינת של האובדנות כאי-שפיות זמנית תוכלי למצוא אצל יורם יובל (סערת נפש). עוד מאמר קלאסי על אובדנות: "מה תאמר לאדם שעל הגג" של אבשלום אליצור וחיים עומר. על הפרעות אכילה יש אין-סוף מאמרים וספרים. דימוי גוף, אגב, מתפתח לפני גיל ההתבגרות, וכל מי שהיה ילד שמן יוכל לספר לך על כך משהו... :-) תפיסה מעוותת סלקטיבית אינה מייחדת רק אנורקסיות, אלא גם הפרעות אחרות. חשבי למשל על הפרעות אישיות מסוימות, בהן השיפוט החברתי והבינאישי לקוי (למשל בורדרליין שיפרש כל התרחקות קלה כנטישה מאיימת). אם נתאמץ נמצא עוד דוגמאות (חשבי על אדם פובי, למשל, או על מישהו עם OCD). הפרעות אכילה בגיל צעיר נקשרות בדר"כ ביחסי אם-ילד מורכבים או בהיסטוריה של קשיי הזנה שמקורם בבעיות פיזיולוגיות שונות. נראה לי שיש לך עבודה. בהצלחה רבה ליאת

הי ליאת, אתחיל מהסוף: תודה רבה על ההתייחסות, ההפניות, המיקוד וההארות - לדוגמא, לגבי התפיסה המסולפת בהפרעות נפשיות אחרות; הייתי צריכה לעשות את הקישור הזה לבד, מן הסתם.. ואולי כל הפרעה נפשית יסודה בתפיסה מסולפת של משהו? הירהורים לשעת לילה מאוחרת. אז שוב, תודה. ולשאר עוגיות - אז זהו, שאכן מדובר בסקרנות כמעט גרידא - כמעט כי מדובר בנושאים שקרובים אלי מאוד. קצת יותר מידי, לטעמי. לא יצא לי להיתקל במבחנים בפסיכולוגיה מכל סוג שהוא, ועל-כן אני לא יודעת מה הביא אותך למסקנה, אבל אקח זאת כמחמאה:). אז ניסיתי למצוא חלק מהתשובות באינטרנט, מאחר והגישה שלי לספרות מקצועית מוגבלת, והלכתי לאיבוד; אם כי זה לא היה לשווא, המידע שרכשתי על מלכי אנגליה וצרפת בימי הביניים, שכנראה סבלו מפגיעות קשות במנגנון בקרת הדחפים, לא יסולא בפז :-) בקיצור, כבר ממש מאוחר. את התשובות, וכנראה שעוד הרבה שאלות, אני עוד אמצא, ובינתים - עם מלוא ההערכה על, אכן, הרצינות, הסבלנות והיחס - לילה טוב, אילת.