ביישנות קיצונית

שלום.. רציתי לתאר בעיה שמלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי ומציקה לי מאוד. אני בנאדם מופנם מאוד וביישן בצורה די קיצונית. זה מתבטא שכאשר אני נמצא בכיתה , או באירוע משפחתי , אני יושב בשקט וכמעט ולא מוציא מילה . ובדרך כלל אם לא פונים אליי אני לא יוזם פנייה לאחרים ומנסה לפתוח בשיחה כמו כולם אלא יושב ושותק... הדבר מתבטא בכך שאין לי הרבה חברים , ובכל מסגרת שאני נמצא בה אני לא מצליח להשתלב . הבעיה חמורה בעיקר שאני נמצא עם מספר אנשים. כאשר אני מדבר עם מישהו ביחידות אני מסוגל לפתח שיחה, אך עם רוב האנשים אני מצליח לפתח שיחה די קרירה ואין לי יכולת להיפתח לגמרי. .הרבה פעמים קיימת אצלי תחושה של "מה יגידו עליי" מה שגורם לי לחשוב כמה פעמים לפני שאני עושה צעד מסויים. שמתי גם לב לכך שהרבה פעמים אני מרגיש תחושה של התרגשות ואולי אפילו חרדה מסויימת כאשר מישהו פונה אליי (בעיקר בנאדם בעל סמכות כמו מורה..) ואני מתחיל להילחץ , לענות תשובות מבולבלות ולא כל כך מובנות ,ולהרגיש יובש בפה ודפיקות לב מואצות..

רציתי להוסיף שלא בכל מצב אני ביישן . שאני נמצא בקרבת משפחה או חברים קרובים , אני מרגיש משוחרר ומתנהג בצורה נורמלית לחלוטין - מדבר , צוחק , מפגין רגשות וכ''ו.. הבעיה מתרחשת כאשר אני נמצא בקרבת אנשים שאני לא מצליח להיפתח בפניהם ( וזה יכול להיות כל אחד - המשפחה המורחבת , חבר'ה מהכיתה וכ''ו) ואז אני פשוט משתתק ונאטם. חוץ מזה , גם פעולות בסיסיות מחיי היום יום כמו לשאול מה השעה ברחוב מבנאדם זר , או לרדת למכולת כדי לקנות חלב , נראות לי פעולות מביכות ומלחיצות..

שלום בן 18, אני רוצה להתחיל בכמה מילים של עידוד ומתן פרספקטיבה: מאפייני האישיות שלך יכולים לעבור שינויים רבים, ובהחלט יתכן שבהמשך חייך תחושת הביטחון העצמי שלך תגבר והביישנות והמבוכה ייפחתו. כדי לקדם תהליך כזה אפשר לשקול מסגרת שבה תברר לעצמך נושאים שקשורים לדימוי העצמי והבין-אישי שלך, למשל מסגרת של טיפול פסיכולוגי. אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה שבמצבים של חרדה חברתית הטיפול היעיל ביותר מתבצע במסגרת קבוצתית (אני יודעת שזה יכול להישמע מאיים, אבל זה בדיוק העניין...). לאור זאת, כדאי לבדוק אם באיזור מגוריך מתקיימת קבוצה טיפולית של בני נוער שעוסקת בנושא הבין-אישי. אני מאחלת לך הצלחה רבה, ואשמח אם תעדכן אותנו בהמשך, אורנה ראובן-מגריל