שאלה

אני בת 22 ונמצאת במצב נפשי לא קל.יש לי המון בעיות נפשיות אני חושבת שיש לי חרדה חברתית כי אני לא ממש פתוחה ואוהבת להיות עם אנשים אני גם שמנה, למרות שעשיתי דיאטה אבל עכשיו התחלתי שוב לאכול הרבה שמעתי שקוראים לזה אכילה כפייתית. לא היה לי חבר גם אין לי חברים ואני מרגישה מוזרה וחסרת ביטחון אני סובלת מדיכאון. אני לא נהנית מדברים, אני לא אוהבת לבלות במועדונים ומקומות רועשים, אני שונאת את איך שאני נראית ואין לי תכנונים לעתיד (מקצוע עבודה) אין לי חשק לעשות כלום. אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר ולא לקחת תרופות אני רוצה לצאת מזה לבד.... אני חושבת שזה אפשרי כי הייתי פעם במצב הרבה יותר קשה... גרתי לבד תקופה ושם הייתי סגורה ובכיתי הרבה אבל לא אכלתי באופן כפייתי כמו עכשיו. מה דעתך על רגיעון של הדס? האם זה יכול לעזור במקום תרופות כימיות?

ג'וזפין יקרה, את מתלוננת על "המון בעיות נפשיות", אך מתעקשת להישאר איתן לבד. לא מאד ברורה לי הבחירה הזו, אבל אני מכבדת אותה לחלוטין. הידע שלי בנוגע לטיפול תרופתי אינו מאפשר לי לייעץ באופן מקצועי, גם כשמדובר בתרופות מדף כמו רגיעון. האם גם טיפול פסיכולוגי (שיחות) הוא מחוץ לתחום? אם לא, אני חושבת שזו הדרך הראויה להתמודד עם קשת הבעיות שפרטת. מאחלת לך הצלחה רבה ובריאות טובה ליאת

אני לא רוצה לפנות לטיפול בגלל כמה סיבות: אני מפחדת שיהיה צורך בטיפול פסיכיאטרי, ואני לא רוצה לקחת תרופות כימיות. אין לי יכולת כלכלית ללכת לאנשי מקצוע פרטיים, לכן האפשרות היא דרך קופ"ח. דבר שיפגע בתיק הרפואי שלי ויופיע שם... ואני גם לא בטוחה שזה יעזור לי.

היי ג'וזפין, כשקראתי את דברייך היה נדמי לי שאני קוראת את דברי בגיל 22. ערך ודימוי עצמי נמוכים, אכילה כפיתית, בדידות, קושי בתחום הזוגי... גם אני חשבתי שאוכל לעזור לעצמי לבד מכיוון שבגיל 22 הייתי במצב הרבה הרבה יותר טוב מבשנים קודמות. כן, היה לי ברור שאני צריכה טיפול (כמו שאני חושבת שלך ברור) ובכל זאת היה משהו שמנע ממני לעשות כן כאשר התרוץ שהיה קל ביותר להשען עליו היה התרוץ הכספי. היום חמש שנים מעל, אני ממש רוצה לבקש ממך שתעזרי לעצמך (בעזרת טיפול) כדי שלא תגיעי לגילי ותביני כמה שנים התבזבזו להן. להיות בגילי כאשר כולם מתחילים להקים משפחות וכל החיים של כולם מתקדמים ורק שלך עומדים במקום זה מאוד לא נעים (בלשון עדינה). לפני שנה וחצי התחלתי טיפול ואני יכולה להגיד שהחיים שלי השתנו מאוד. אגב, אני עוסקת בחיי בתחום שנמנה על משפחת הפסיכולוגיה (אני לא פסיכולוגית) ועשיתי המון עבודה עצמית חשובה וטובה- אבל הגעתי לגבול שבו כל מה שיכלתי לעזור לעצמי לבד כבר נעשה והיה צורך בעוד אדם שיעזור לי להמשיך את העבודה. העניין הוא שאני יודעת שעד שאדם לא מוכן לטיפול, או הוא לא ילך או שהוא ילך אבל יכשיל אותו. אני הגעתי לטיפול רק כאשר הנפש שלי יכלה להתמודד עם דברים שונים ואני מניחה שלכן הטיפול היה אפקטיבי. אני תקווה שהדברים שלי אולי יותר ידרבנו אותך ויגרמו לך להפנים עד כמה את אכן זקוקה לעזרה, ושתעשי כן כמה שיותר מוקדם על מנת שימנעו ממך הקשיים בעתיד.

שלום דנה! אני שמחה שהמצב שלך השתפר, שלמדת ושאת עוסקת במה שאת אוהבת :-) איך אפשר ליצור איתך קשר מחוץ לפורום? אייסיקיו או אימייל? אשמח מאוד לדבר איתך..