לליאת ולאחרים

היי ליאת, פניתי אלייך לפני מס' שבועות באותו ענין. אחי נשפט ונגזר עליו לרצות עונש מאסר של שנתיים. אחי חף מפשע ובמהלך משפטו הארוך נגרם לו עוול רב. השופטים היו חלוקים בינהם, ומסיבות "פוליטיות" ולא צדק ואמת , אחי הורשע. אחי הינו בחיר עדין ורגיש מאוד. השבועות הראשונים הותירו בו טראומה מאוד קשה. אני חושבת שאנו, האזרחים מבחוץ, לא יודעים דבר על מחול השדים שמתחולל במקומות הללו. מדובר בגיהנום של ממש, עד אובדן צלם אנוש ממש. בתוך מס' שבועות הכי השתנה ללא היכר. ביום הראשון שבו נעצר הוא נכלא בתא של מטרX מטר ללא חלון במשך יום שלם. לאחר מכן הועבר למעצר שם שהה עם חברה מפחידה מאוד, רוצחים וכו' בתוך כלא קטן בתנאים מחפירים, צחנה, ללא אוכל, מקקים מכל עבר שהיה עליו להעיף מבגדיו וגופו. בכלא אחר שאליו הועבר שהה בתא עם בחורים אלימים שהקניטו אותו, תקפו אותו, אכלו את כל האוכל (הם היו מחוברים על בסיס מוצא מסוים). לבסוף הוא הועבר לתא אחר, זאת אחרי שבהזדמנות הראשונה שהוצא מהתא התחנן בפםני הסוהרים לעבור אותו למקום אחר, תוך שהוא מסביר להם שמדובר בעניין של חיים ומוות. אני חושבת שאחי עבר טראומה מאוד קשה וכעת הוא במצב הישרדותי ומאוד חרדתי. (אין לו עבר קודם של חרדות). הוא עבר לכלא יחסית סביר לריצוי המשך התקופה. פגשתי אותו לאחרונה. הוא נראה שונה, כאילו שמשהו בו מת, הוא נראה מוזנח, חסר חיות, חשדן וחרדתי. כששוחחנו בטלפון הוא שאל אותי שאלות שעוררו בי דאגה רבה. הוא מרגיש מאוד מאויים מהסביבה. אמרתי לו שאני חושבת שהוא חווה טראומה קשה וכעת הוא חש שלא יוכל לבטוח באף אחד. הוא שאל שאלות מוזרות. (למה השותף שלו לחדר שואל שאלות ואולי הוא "סוכן כפול"..) אני לא יודעת איך לעזור לו..לא נראה לי שניתנים טיפולים פסיכולוגיים בכלא הספציפי שלו, כמו כן טיפול במסגרת הכלא הוא בעייתי כי במסגרת הטיפול אתה צריך לקבל אחריות עלהפשע שביצעת ולהביע חרטה (והוא בעצם לא פשע..). אני חסרת אונים..הוא בממצב נפשי קשה ואני חוששת שיגרם לו נזק נפשי בלתי הפיך..אני כ"כ רוצה לעזור לו.. המצב הזה קורע את המשפחה שלי. ההורים שלי שבורים ובוכים ללא הפסקה. (במיוחד אבי). תלשו את אחי מאישתו והתינוקות שלו, מהעבודה שלו. המשפט נערך לפני כ-8 שנים. המצב מכאיב לי כל כך. אני חשה ש"המדינה" גורמת כ"כ הרבה נזק וכאב, תולשת אדם שאינו מסוכן לחברה, מהעבודה, ממשפחתו..מעבירה אותו מסע של עינוי, השפלה, כאב וסבל..עד אובדן השפיות. מה משיגים מכך? והערה אחרונה לסיום, גם אלה שכן פשעו, פשעים קטנים- עד גדולים, למה לנהוג כלפיהם באכזריות שואתית שכזאת? זה יהפוך אותם לאנשים טובים יותר, האם אפשר באמעות אכזריות (יוצאת דופן) ליצור משהו טוב? בהמון כאב, אנונימית

שלום לך, ליאת תשוב לפורום מחר ובנתיים התיחסות קצרה. למיטב ידיעתי יש בכלא שרות פסיכיאטרי ופסיכולוגי. אכן נשמע שאחיך במצב נפשי לא קל וצריך לנסות ולאתר מי בכלא אחראי על מצבם הנפשי של הכלואים. נסי דרך מפקד הכלא או העו"ס של הכלא. מי שמדאיג לא פחות אלו הורייך ואביך. דווקא הם צריכים להיות חזקים כדי לתמוך באשתו של אחיך, בבנם ובעצמם. הייתי ממליץ שהם יפנו לאיש מקצוע לקבלת יעוץ. כשהם ירגישו חזקים יותר, לכולם יהיה קל יותר. אני מקווה ומאחל שהמצב המשפחתי שלכם יוקל, בברכה, גדעון

תודה על התשובה, אשמח לקבל התייחסות גם מליאת. בנוסף, האם יש ספר שתוכלו להמליץ עליו אשר יוכל לחזק את אחי במקום שהוא נמצא בו? (פרנקל אולי?) תודה.

ערב טוב, גם אני, כמו גדעון, מתרשמת שאחיך ומשפחתך צריכים מאד עזרה כרגע. ולכן, דווקא בגלל תחושת חוסר האונים שלך, כדאי לפעול. לעיתים קרובות, העשייה עצמה ממלאת אותנו בכוחות ובתחושת שליטה במצב. העובדה שאחיך הועבר לכלא סביר, מעידה על כך שהיה מי שראה את המצוקה ופעל לשינוי המצב. עכשיו צריך למצוא את האנשים הטובים בתוך המערכת, ולהפעיל אותם למען שיפור איכות חייו ברמה היומיומית. אני מציעה לך לנסות - בכל הכוח (אני יודעת שזה קשה) - להיחלץ מהעמדה המרחמת, שכן יש ברחמים משהו מחליש ומדכא ("אם מרחמים עלי כנראה שמצבי באמת עלוב"). במקום זאת, נסי לעודד, לחבר את אחיך למקומות החזקים שבתוכו, ולדרבן אותו לנצל בדרך המועילה ביותר את תקופת מאסרו. ספרים זו דרך נפלאה להימלט ממציאות מרה. ויקטור פרנקל ("האדם מחפש משמעות") זה רעיון נהדר. כך גם "מאה שנים של בדידות" של מארקס או "ואלה תולדות" של אלזה מורנטה. ספרים משעשעים ומקסימים במיוחד תוכלו למצוא בסדרה המרתקת שכתב הוטרינר ג'יימס הריוט ("כל היצורים גדולים כקטנים" ועוד). יש, כמובן, אפשרות ללמוד דרך האוניברסיטה הפתוחה, קורסים אקדמיים בנושאים שונים. אבל תני לכולכם את הזמן. חייבים לכבד גם את הקושי, את המאבק על השפיות. שמחה שאנחנו יכולים להוות משענת קטנה בימים הקשים. החזיקו מעמד ליאת

שלום ליאת, תודה על ההכוונה והתמיכה בתשובתך. איישם עצותייך. לגבי הורי - אבי במצב נפשי ירוד, בצער ודיכאון. כפנסיונר הוא נמצא בבית כל שעות היום, וממתין ליום שיעבור. אמא שלי - מעצם נטייתה להתפרצויות, מגיבה ביתר שאת, התפרצויות של בכי ופאניקה..בנוסף, לפעמים כשאחי מצלצל, הוא מאשימה אותו במצב. כלומר, הצדדים מזינים את החולשה של האחר. הצעתי להוריי טיפול פסיכולוגי..מבחינתם, טיפול לא נותן פתרון מיידי ולכן מיותר. מדובר באנשים מהדור הישן, אינטלגנציה לא מאוד גבוהה, חוסר מודעות בצורה מאוד משמעותית. גם לאחר שאני מפצירה באבי לפנות לטיפול פסיכולוגי, אני מקבלת תגובות מסוג "עוד לא הגעתי למצב כזה, ברוך השם".."פסיכולוג לא ישנה את מה שאני מרגיש"..לא מוצאת את הדרך לעזור לו לעזור לעצמו. יש מחסום רציני של נוקשות מחשבה וחוסר פתיחות, יחד עם זאת סבל גדול..אני לא יכולה לעשות בשבילו את מה שהוא צריך..לפעמים אני פונה בתקיפות וטוענת שצריך להתחזק, להרים את הראש..והוא מייבב על מר גורלו. ההתמודדות שלי עם הנוקשות, התפיסה המעוותת וחוסר הפתיחות, לא קלה. אני חשה תסכול גדול. ההתמודדות של ההורים שלי לא בריאה וניכרת חוסר הכלה שליוותה אותי ואת אחי גם בילדותנו, לדעתי היו לכך השלכות הרסניות עלי ועליו. כשאני מנסה להסביר לאמא שלי שעליה לתמוך באחי ולהימנע מהאשמות במצבו הנוכחי, היא מגיבה בהתלהמות ובפאניקה, כאוס מחשבתי, חוסר הגיון ומודעות. אני חשה מחויבת לעזור להם, אבל הדרך שלהם, החולשות שלהם מקוממות אותי. איך לעזור למישהו כאשר אינך דובר את שפתו? ללמוד את שפתו?(אני לא רוצה לחשוב בצורה מעוותת)..הזקוק לעזרה אינו בעל כישורים ללמוד את שפתך. דרכים לא מילוליות? כבעלי תבונה זה ערוץ התקשורת המרכזי שלנו. מבוי סתום. אלמונית