אימהות

שלום, אני בת 24. ומתישהו אני אכיר את הבחור שאיתו ארצה להתחתן ואני ממש מרחמת על הילדים שיהיו לי. אני טיפוס ביישן, חסר ביטחון, לא יוזמת, עדינה מדיי ובגדול- לא ממש משתלבת בעולם הזה. אין לי מחשבות אובדניות אבל אני כנה עם עצמי ויודעת שהעולם הזה הוא לא בשביל אנשים כמוני. ממש לא פשוט לי פה. אין לי אופי. אני אישה אבל לא נשית (לא מתאפרת, לא מפזרת שיער, נראית ילדה-ומרגישה ככה ועוד מיליון דברים שאין פה מקום להמשיך ולהרחיב... אפילו לערוך שולחן בקושי יודעת. וזה עצוב מאד.. אני בת 24 לא בת 4..). זה נורמלי להרגיש ככה? אני רוצה ילדים אבל אני אהיה אמא על הפנים. יש עוד בחורות שמרגישות ככה או רק אני ? זה נורמלי ? איזה בחור ירצה להתחתן עם בחורה כמוני. אני תמיד אומרת להורים שלי שקבלתי את כל הגנים הדפוקים. וזה לא נובע מביטחון עצמי נמוך זה פשוט האמת.

טליה יקרה, אני מכירה ומזדהה עם התחושה של הלבד הזה בעולם. של העולם הזה לא בשביל אנשים כמוני, ואז אני שומעת על עוד אנשים שמרגישים כך ואני חושבת שגם לנו מגיע, פשוט קשה לנו יותר. אני במקומך הייתי עושה שני דברים. האחד הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולדבר על הדברים שאת מעלה פה - על חוסר הביטחון, על הפחד, בדידות ועוד תחושות קשות. ודבר שני - אולי הצד המעשי יותר- דברים שמפריעים לך (למשל לערוך שולחן). פשוט עשי לך רשימה עם כל הדברים שהיית רוצה לדעת לעשות ואז כל שבוע ברי אחד ועשי אותו. חפשי דודה שמסדרת הכי יפה לדעתך ותבקשי ממנה אם תוכל להראות לך מה עושים, וכך לגבי שאר הדברים. אני בטוחה שזה יהיה מהנ, ויחד עם זאת גם תדעי לעשות את אותם דברים שאת חושבת שצריך לדעת לעשות וגם אולי ביטחונך יגבר כי תראי שאת מסוגלת, כמו כל אחת אחרת. לגבי ילדים - אני בטוחה שדברים יראו לך אחרת, לאחר שתכירי את הבחור, לאחר שתרצי להתמסד, דברים יקרו בעצמם, למרות שעדיין הייתי נעזרת בטיפול דווקא בגלל שאת מתארת בדידות שכזו. שיהיה לך שבוע מצויין וחג שמח.

טליה, את מכירה את המלאך הטוב והמלאך הרע שנמצא לכל אחד מאיתנו מעל הכתפיים? כשקראתי את דברייך יכלתי לראות איך על כתף ימין עומדת טליה האישה שרק מחכה שטליה הילדה תגלה אותה ותתן לה לפרוץ, ובכתף שמאל ראיתי את טליה המפוחדת אשר נותנת לפחד להשתלט. את כותבת שזה לא חוסר בטחון אלא הכרה שכזו את, אך מצד שני ברור לכל קורא כי המצב אינו מוצא חן בענייך וכי היית רוצה לשנותו. כשרוצים לשנות משהו ולא עושים כן, סימן שיש משהו שמונע מאתנו לעשותו. בין השורות של דברייך אני רואה פחד שלך לצאת אל העולם ולכבוש אותו. את אומרת שאינך חשה נשית מכייון שאינך מתאפרת, לא מפזרת שיער- כביכול התשובה ברורה לכך- פזרי שיער ותתאפרי. אני חשה שיש בך כוח גדול מבפנים שמונע מהאישה העצמאית והבטוחה שבך לצאת, ולדעתי כדאי שתנסי לבדוק מהיכן הוא נובע ואיך קוראים לו. בא לי לתת לך חיבוק גדול ולאחר מכן לתת לך דחיפה לצאת אל המסע לעצמך על מנת שתכלי להתגבר על זה שיושב לך על הכתף השמאלית ומונע ממך לחיות את חייך כפי שהיית רוצה לחיות אותם. כך או כך שיהיה בהצלחה

תודה

טליה שלום, קראתי את ההתיחסויות החמות והתומכות שקיבלת וחשבתי על כך שהאומץ שלך לפנות דרך האינטרנט אל העולם מביא איתו אהדה ותמיכה וגם נותן לך , כך אני מקווה, הרגשה שאת לא לבד בעולם. הרבה אנשים פונים לטיפול פסיכולוגי עם הרגשה של "לא משתלב בעולם" או "לא נשית" או "לא גברי" ואני סבור שרובם אף מצליחים להעזר בטיפול ולהרגיש טוב יותר עם עצמם. אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול ולהתחיל את ה"מסע" הזה. הרבה הצלחה, גדעון