הריון ראשון

אני בהריון ראשון, הריון ספונטני, טבעי, ממש בלי בעיות.. אני גדלה מיום ליום וחיצונית אפשר כבר לראות.. אבל מבפנים אני מרגישה "לא מחוברת", המון סטירות פנימיות כן רוצה ולא רוצה... בעיקר אשמה על הרגשות האמביוולנטיים שלי. כולם מתייחסים להריון כדבר נפלא, משמח ומרגש זה באמת ככה אבל, יש גם את הצד השני: את החלק החודני החסר פרטיות, את החלק של ההרגשה שמשהו חודר, גדל, תופס מקום. הרגשה של שינוי גדול, וויתור בעיקר תחושה של לבד, כי הריון תמיד נתפס כחוויה חיובית. אני מקווה שהצלחתי להסביר טוב את עצמי ואולי מישהו ירגיע שאני לא לבד בתחושות האלה?

לא יכולה שלא להגיב. יש לי שלושה ילדים. ההריון הראשון שלי היה מאד מתוכנן ומאד רצוי, אבל בהריון השלישי שלא היה מתוכנן, ממש הרגשתי כמו שאת מתארת: חודרניות, הרגשתי שאני נחנקת מהעובר בבטני, ואני מכירה עוד בנות שלא אהבו להיות בהריון, אבל את התינוק שנולד אהבו מאד, וזה מה שחשוב לדעתי. בכל אופן, מאד מובנת לי התחושה: הגוף משתנה , ההרגשה, שינויים הורמונליים שקשה להתמודד עמם וכן משהו חשוב נוסף: את מבינה בדיוק מה זה ההריון, מה הוא יביא איתו בסופו: לידת תינוק שיהיה מרכז העולם שלך לזמן לא מבוטל... כך שאת עם עיניים מאד פקוחות לגבי הורות, סטירות פנימיות כפי שאת כותבת... אני מבטיחה לך שאת מה שיוצא בסוף ההריון אין סיכוי שלא אוהבים, לפעמים זה לוקח יותר זמן להתחבר אל התינוק, אבל אני אישית היום לא יכולה לראות את חיי ללא אחד מילדיי, כך שעם כל התחושות של הלבד, ואולי בושה ואשמה בשל אותן התחושות, היום אני כל כך מחוברת אליהם , אל כל אחד מהם. החברה אכן מצפה שנגדל לצדד בהריונות ולאותם כרצויים וטובים, אבל מה שאת חווה הוא אמיתי מאד ואני יודעת שהמון בנות חולקות את אותה התחושה, אבל אני מוצאת לנכון גם לעודד אותך , את התינוק כל כך אוהבים , , כל כך הרבה דברים נוספים לומדים דרכו ונפגשים עמו... מותר לך להרגיש כמו שאת מרגישה... תהני, המשך הריון תקין ולידה קלה כמובן ניבה

חג שמח, השתדלתי להשהות מעט את תשובתי לך, למרות שקראתי אותה כבר אתמול. קיוויתי שעוד בנות יתייחסו, והן כמובן מוזמנות לעשות זאת בהמשך. הפנייה שלך שימחה אותי, כי לפעמים במשך שנים של התעסקות במכאובי נפש, ההתמודדויו?ת הב?ריאו?ת נדחקות מעט הצידה. הריון הוא אחת התקופות האלה בחיינו, כנשים, המציבות בפנינו אתגר גופני ונפשי. ניבה כתבה כל כך יפה ונכון. הקושי, אי הנוחות, החששות, לפעמים גם הבחילות והצרבת, הרגליים הנפוחות - כל אלה נלווים גם לתחושות של גאווה, מסתורין, סיפוק, מלאו?ת, נשיות, יופי, אהבה. אני לא בטוחה עד כמה בהריון ראשון מודעים מאד לקיומו של תינוק בתוכנו. אנו יודעות זאת במודעות החושבת שלנו, מבינות זאת שכלית, אבל הרגע הבלתי נשכח ההוא, של המפגש הממשי לאחר הלידה, זכור לי כהפתעה המסעירה ביותר שחוויתי. אני מאחלת לך חודשים יפים ומעניינים. אל תנסי להיאבק ברגשות שלך, יהיו אשר יהיו. הם חלק מהדיל. את לא לבד ! יש הרבה נשים שמרגישות כמוך - קוצר רוח, בדידות, נחדרו?ת, איבוד השליטה במידה מסוימת. אני, איכשהו, גיליתי שהטבע חכם גדול, ועם התקדמות ההריון, הרגשות הללו שוככים קצת, ומפנים מקומם לציפייה ומוכנות גדולה. נשמח ללוות אותך, מכאן, לאורך הדרך עד ללידה, וכמובן גם בהמשך (ב"קו להורה"?)... ועד אז, מועדים לשמחה ליאת