טיפול פסיכולוגי - שאלה מאוד מאוד בסיסית

מה בעצם הרעיון שעומד מאחוריי טיפול באמצעות שיחות? כלומר , מה שאני מנסה לשאול זה, מה מתרחש במוחו שח מטופל (שמטופל באמצעות שיחות) שמשפר את מצבו באמצעות השיחות ? קל להבין שאדם שחולק את בעיותיו עם אדם אחר מרגיש הקלה - יש יש לו שותף לעול, אבל האם יש לטיפול אפקט עמוק יותר ?

קשה לדבר על רעיון אחד שעומד מאחורי שיחות... אבל אפשר להתייחס - בצקרה, בהתאם למגבלה של פורום - לכמה היבטים: 1. הטיפול מעניק למטופל מקום שבו הוא יכול לדבר על ה-כ-ל, ולא שופטים אותו, משום שהמטפל הוא צופה-משתתף אובייקטיבי, שלא מעביר ביקורת. זה דבר שבד,כ לא מתאפשר בשיחה עם חברים, שמרשים לעצמם - מתוקף החברות - להעיר, לבקר כמו גם לתמוך ולעודד. 2. שיחה עם אדם אובייקטיבי, שאינו מעורב באופן פעיל בהתנסויות היום-יומיות של המטופל, אלא באמצעות דיווח של המטופל, מאפשרת נקודת מבט שונה, חיצונית, ונטולת אינטרסים. 3. הטיפול, כמיקרו-קוסמוס, מאפשר למטופל לשחזר חוויות ולעבד אותן מחדש. או, כפי שנהוג לומר, לפתוח את הפצע ולנקז את המוגלה - הפצע מחלים מחדש, אבל כבר פחות מכאיב, ובד"כ אי-אפשר להימנע מצלקת; אבל זו גורמת פחות יסורים מפצע מזוהם. 4. באמצעות תהליך ההעברה משחזר המטופל גם יחסים עם אובייקטים שונים (לרוב ההורים), ומאפשר לעצמו להחלים מפגיעות שנגרמו לו (בכוונה או לא) בזמנים אחרים בחיים. אין לי ספק שיש עוד מטרות לטיפול, אבל השעה קצת מאוחרת... ובכל זאת - ערב חג... שאלת גם "מה מתרחש במוחו של המטופל?" ובכן, קשה לי להאמין שיש תשובה נכונה וכללית לשאלה הזו, משום שלכל מטופל יש עולם פנימי שונה, מחשבות שונות, דרכי עיבוד שונות, התנסויות שונות וכו'... המחשבות משתנות כל הזמן ותלויות הן בסיטואציה הטיפולית והן בתקופות שונות בחיים. אז כן, לטיפול אמור להיות אפקט עמוק יותר. המטרה היא לא לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח; יש סיבה לכך שהן הזדחלו משם החוצה. המטרה היא לרדת לשורש העניין (עד כמה שאפשר) ועבד מחדש את הדברים. אגב, כל הנ"ל מתייחס בעיקר לשיטות טיפול דינמיות. שיטות טיפול התנהגותיות-קוגניטיביות עוסקות בתכל'ס, בכאן ועכשיו. הרעיון הכללי הוא, שמטפלים במה שרואים ובכלל לא מחטטים בנבכי הנפש. שנה טובה, ס.מ.

ערב טוב וחג שמח, אין שאלה גדולה מזו לשעות הראשונות של שנה חדשה בפורום פסיכולוגיה קלינית ! השאלה ששאלת היא אחת השאלות המרכזיות בתחום שלנו: מה בעצם קורה בטיפול? למה זה "עובד"? ולמה לפעמים זה "לא עובד"? כדי שנוכל להעריך האם טיפול הצליח, עלינו להגדיר קודם מה אנחנו מצפים מהטיפול. תיאוריות שונות ניסו להגדיר מטרות מרכזיות בטיפול - סילוק סימפטומים? הגמשה של הגנות? פתרון קונפליקטים תוך נפשיים? הרחבה של העצמי? שינוי עמדות ואמונות? נשאלת גם השאלה, כיצד נוכל להעריך או למדוד הצלחה? האם הטיפול עזר? האם האומדן הוא ההרגשה הסובייקטיבית של המטופל? אולי של המטפל? האם יש איזה מבחן פסיכולוגי שיוכל להעיד על השיפור? לרוע המזל, אין דרך 'אובייקטיבית' להערכת האפקטיביות של הטיפול. לכן גם אין הסבר אחד ל"מה עובד". לתפיסתי, הסיטואציה הטיפולית, המוגדרת היטב בתוך מסגרת ייחודית וקבועה של מקום וזמן, עם כללים ברורים וקבועים מראש, מאפשרת למטופל עיסוק מעמיק בתוככי נפשו בתוך מרחב מוגן ובטוח, בעזרתו של אדם נוסף, המחוייב לכללי אתיקה מקצועיים, עמו נרקמת מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית. בניגוד לסברה הרווחת, מטפלים אינם יודעים מה מתרחש במוחם של המטופלים. תפקיד המטפל הוא ליצור עבור המטופל את התנאים האופטימליים לעבודה הנפשית. הקשר מטפל-מטופל זכה להרבה מאד כינויים - קשר של "אמפתיה", "ברית טיפולית", "קבלה בלתי מותנית", "הורות טובה דיה", ועוד. הקשר הייחודי הזה, הוא אחד התנאים החשובים ליצירת זירה מאפשרת ובטוחה להתבוננות עצמית. מי שמחולל את השינוי בסופו של דבר הוא המטופל ! הרבה פעמים מתקשים מטופלים לקבל רעיון זה, ואז על המטפל לעבוד קשה מאד כדי לשכנעם בכך. בסדרה "בטיפול", אמר אחד המטופלים לראובן, הפסיכולוג: אני משלם לך 400 שקל לפגישה, אז אני רוצה לראות אותך מתאמץ ! עד כמה שהדבר ייראה מוזר, לעיתים מטופל משלם הרבה כסף כדי ללמוד להתאמץ ולהבין את עצמו. ברוב המקרים שם טמון המפתח לשינוי/ריפוי/צמיחה/הקלה. זה אכן נושא גדול, מורכב ורגיש מאין כמוהו. אני מזמינה אנשים נוספים בפורום להעלות מחשבות בנושא, ולספר מחוויותיהם כמטופלים (או מטפלים). מה "עבד" או "לא עבד" אצלכם? אשמח לשמוע עוד ליאת

שלום ליאת, אני בטיפול כבר שנה וחצי, ואני נמצאת עכשיו במקום אחר. רציתי לשתף מה "עבד". בפגישה הראשונה הרגשתי כאילו זרקו אותי לתוך אמבטיית מי- קרח. המטפל נתן לי בדיוק את מה שהייתי זקוקה כדי לצאת מהמשבר קשה : אמפטיה, עדינות, רוך, סבלנות אין קץ כשלא הצלחתי לדבר, מחמאות שנאמרו בזמן המתאים ובשיא הטאקט. ובעיקר- נתן את ההרגשה שלכאב שלי יש זכות קיום.... זה היה כ"כ במקום, וכ"כ הייתי זקוקה לזה, אז שיחזרתי בראש את הפגישות איתו : את תשומת הלב והאיכפתיות הרבה שהביע, וזה בהחלט גרם לי להרגיש טוב יותר גם ימים אחרי. מה לא "עבד"? הרבה דברים לא "עבדו". וזה כאב מאוד. ועדיין כואב. אבל מה שיפה פה זה שעכשיו יש לי יותר כלים להתמודד! חג שמח לכל משתתפי הפורום.

גם אני במהלך טיפול ארוך. אכן שאלת מיליון הדולר.... אומרים, שטבטיפול המטופל לומד לאהוב את עצמו יותר. אני מניחה שזה קורה עקב הימצאותו מול אדם שאין לו שום אינטרס אחר מלבד לשקף למטופל מה קורה לו ולעזור לו להבין ולשנות. בשום תגובה או תשובה של המטפל (האולטימטיבי...) לא מעורב משהו לא "נקי". כלומר - איזשהו חשבון מן העבר, איזשהו כעס על המטופל בגלל מה שאמר לו בפגישה הקודמת וכ"ו. ואם עולה דבר כזה, הוא מעובד על ידי המטפל בפגישת ההדרכה שלו, כדי שיבוא שוב "נקי" לפגישה. בטיפול שלי אני נמצאת דווקא בתקופה פחות טובה, בה אני אוהבת את עצמי פחות, עקב מה שקורה לי בתוך ומחוץ לחדר הטיפול. אני מקווה שזו תקופה זמנית, ויש לה תפקיד בהתקדמות הטיפול. חג שמח ושנה טובה

טלי יקרה תודה גם לך על ההתייחסות. ללמוד לאהוב את עצמנו, או לפחות לקבל את עצמנו עם מעט פחות ביקורת ומעט יותר חמלה, זאת מטרה חשובה בטיפול. זכרי שטיפול מתקדם לפעמים בקצב הטנגו (שני צעדים קדימה וצעד קטן לאחור) :-) בהצלחה ושנה טובה ליאת

דהיינו: ירידה לצורך עלייה. וזה מוכיח כי הטיפול אפקטיבי ופרודוקטיבי. שנה טובה לך והצלחה בהמשך המהלך הטיפולי ו"במגרש החיים".