ילדות בלי הורים

לפסיכולוגית שלום. שאלה: העברה היא העברת האהבה מדמויות ההורים לאנשים איתם באים בקשר במשך החיים, כך אני מבינה. מה קורה לאותה העברה/ אהבה, כאשר ילד נמסר לפנימיה בין הגילאים (אולי פחות מגיל 4) 4 ל-6 ואז מחזירים אותו הביתה. בגילאים אלו נמסרתי לפנימיה, אני לא מרגישה אהבה כלפי הוריי או כל נחיצות אליהם. אני נמנעת מאנשים במציאות וחווה תמיד דחיה, אבל הייתי רוצה אם תוכלי למקד לי : איזה נזקים יכולים להיווצר לילד שמנותק מהוריו, אחיו (משפחה ברוכת ילדים) בגיל כל כך קטן, גיל שלא מבינים עוד הרבה דברים, לא מבינים מה קרה ולמה "מרחיקים" אותי מהמשפחה, אל מקום שבזכרונותיי היה מלא כאב, בדידות, פחד מהעולם. תודה ש

ש' יקרה, ילדות בלא הורים היא תמיד דבר עצוב. כמעט תמיד ילדים מו?צ?א?ים מהבית כדרך למנוע פגיעה אפשרית מעצם החשיפה לנסיבות חיים קשות. יש לא מעט סימני שאלה סביב צעד כזה, ולעיתים מתברר כי בניסיון למנוע נזק, נוצר למעשה נזק מסוג אחר, כולל תחושות של דחייה, עצב ובדידות. את שואלת איזה נזקים עלול לגרום הנתק מההורים, וקשה לענות על כך חד משמעית. זה כמו לשאול איזה נזק יכולים לגרום לילד גירושי הוריו. זה תלוי. תלוי מהי המסגרת אליה נשלחת. האם היו שם דמויות חמות ומיטיבות המעניקות תחושת חמימות ואכפתיות. האם הצרכים הבסיסיים סופקו במלואם. האם היו מפגשים עם ההורים בזמן הזה. כיצד הוסבר לך הניתוק מהבית. האם היו לצד הבדידות והעצב גם חוויות נעימות. את יודעת, אני מכירה לא מעט אנשים מבוגרים שהיו בילדותם ילדי חוץ בקיבוץ. אנשים אלה, הגם שמדברים, כמוך, על תחושות של נתק, בדידות ודחייה (הן מהבית והן מצד ילדי הקיבוץ), יודעים גם להכיר תודה על החינוך האיכותי שקיבלו, על ההווי המיוחד, ועל ההזדמנות להיחלץ מחיים של מחסור ועוני. אז ממש קשה לדעת. מן הסתם לתחושות שאת מתארת, תחושות של חשדנות והימנעות מחברת אנשים, יש שורשים אי שם בחוויות הילדות שלך, אבל לתפיסתי אפשר בכל גיל לעבד חוויות קשות אלה, ולצמוח מהן מחוזקת יותר לקראת העתיד. אני ממליצה לך מאד לפנות לטיפול, ולנסות להתמסר לחוויה של קשר ייחודי ומיטיב, מבלי להטריד עצמך כל כך במונחים תיאורטיים ומשמעותם. אני חושבת שמגיע לך הטוב הזה. דרך צלחה ליאת

ליאת תודה על תגובתך. אני רוצה לחדד את שאלתי בעניין העברה. האם תינוקות חווים אהבה כל הזמן במטפל שלהם'/ הורה שלהם? ז"א האם זהו הרגש העיקירי שיחוו בכל פעם שיסתכלו על ההורים? אני פשוט רוצה להבין את הבסיס לרגש הזה שמשליכים כלפי המטפל. והיה ותינוק/ ילד חווה ילדות קשה, האם ההעברה שיחווה כלפי המטפל תיהיה גדולה יותר, חזקה יותר, דורשת יותר זמן לעיבוד, בשונה מילד שיחווה ילדות טובה ויגיע לטיפול בגיל מבוגר, האם עוצמת ההעברה תלויה בחוויות הילדות. האם כילד היו צריכים לממש את האהבה הזאת ע"י הכלה, דאגה וכו'? מה השתבש בתהליך? ש