משבר

אני נמצאת בטיפול שנמשך כמעט שנתיים ובתום שנתיים אלו (עוד חודשיים) אני נאלצת להיפרד מהפסיכולוגית שלי וזה קשה מנשוא עבורי. הטיפול לא נעשה באופן פרטי אלא שייך למדור ברמן באוניברסיטת חיפה, המדור לא מאפשר לי להמשיך את הטיפול עוד שנה וגם לא מרשה לי להיפגש עם הפסיכולוגית באופן פרטי. אני פשוט לא מסוגלת להשלים עם זה. מאוד נקשרתי לפסיכולוגית ואני גם התקופה שהכי זקוקה לה והכל הכי משמעותי ביננו. אני חווה עכשיו משבר מאוד קשה בחיי והיא תומכת בי, היום התחלתי ליטול אפקשיין (כמו פרוזק) מפני שהרגשתי שדברים יוצאים משליטה ואני הלכתי לאיבוד בתוך עצמי והתחילו לי מחשבות אובדניות שלא היו בחיי לפניי כן. יכול להיות שאני נוברת בעצמי יותר מדי. יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך מיוחד ואני מרגישה מאוד תקועה מבחינה מקצועית, לא יודעת אם להמשיך לתואר שני לא יודעת אם אני מאמינה בטיפול פסיכולוגי כמו שהאמנתי בעבר, נחשפתי במהלך הטיפול להרבה כאב שלי והרבה כאב שיש בתחום הזה ואני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי עכשיו.הפסיכולוגית שלי כל הזמן אומרת שאני במשבר ולמרות שיש לי הרבה ידע אקדמי בנושא הייתי רוצה שתסביר לי קצת מה זה אומר משבר ומה דעתך על לקיחת התרופות ועל סיום הטיפול הכפוי הזה. תודה רבה רבה וסורי על ההודעה המבולבלת, יש לי קצת בלאגן בראש. אשמח גם לתגובות המשתתפים בפורום

מוניק יקרה, את שואלת "מה זה אומר משבר". ההסבר הכי בהיר שהצלחתי למצוא הוא כזה: חוסר איזון בין דרישות המציאות (גורמי לחץ) לבין משאבי ההתמודדות העומדים לרשותנו בזמן נתון. בדרך כלל אנחנו מצליחים להתמודד עם אירועים מלחיצים בחיינו באופן יעיל, אבל לפעמים, כשבזמן קצר מדי "נופלות" עלינו יותר מדי צרות, אנחנו מרגישים חוסר אונים, ייאוש, דיכאון - "במשבר". הפסיכולוגית שלך כנראה צודקת. את נאלצת להתמודד כרגע עם הפסקת טיפול באופן חד צדדי (לפעמים, במקומות ציבוריים, הטיפול הוא מוגבל בזמן מסיבות שונות), ולדעתי אין כל רע להיעזר בתקופות קשות גם בטיפול תרופתי "עד יעבור זעם". אני מקווה שהמטפלת אכן מודעת למצבך, כולל למחשבות האובדניות - ואם לא, כדאי שכך יהיה. הפסקת טיפול כרוכה כמעט תמיד בתחושות אובדן, ויש לעבד זאת מספיק זמן מראש, כדי להתמודד עם הרגשות הללו. העובדה שלמדת פסיכולוגיה או חינוך מיוחד לא אמורה לחסוך לך את הקשיים. אדרבא, את אמורה לדעת שפרידות הן דבר קשה ומכאיב, בעיקר מדמויות משמעותיות. כולנו בני אדם, וגם פסיכולוגים נפרדים ממטפלים ומטופלים, וקשה להם, כמו לכולם. אל תתני למשבר הנוכחי, קשה ככל שיהיה, להפריע למהלך חייך. אם שקלת המשך לימודים לתואר שני, זאת בהחלט יכולה להיות מטרה שתמלא את חייך בטעם ומשמעות. קחי לעצמך זמן להתארגנות ומנוחה, ואל תאבדי את האמונה בטיפול ובכוחות שקיבלת בעזרתו. אני שולחת לך הרבה כוח, ומזמינה חברים נוספים לשתף בחוויות דומות. אולי יהיה בכך כדי לשכך מעט מן הכאב? ליאת