מחשבות

שלום פעם חשבתי שאני יודעת מי אני ומה אני כלומר שאני מכירה את עצמי. עם הזמן שמתי לב שאנשים אחרים רואים אותי בצורה שונה ממה שאני רואה את עצמי אבל אמרתי לעצמי שאני יודעת מי אני ומה אני וזה מש שחשוב. כיום אני חושבת שמה זה בכלל משנה מה אני יודעת על עצמי ואיך אני רואה את עצמי אם הסביבה רואה אותי בצורה אחרת ומתיחסת אלי בהתאם. בעצם לא משנה מה אני חושבת על עצמי ואיך אני רואה את עצמי כי כנראה אני טועה והסביבה צודקת - היחס אותו אני מקבלת הוא מהסביבה ולכן מתיחסים אלי כמו שרואים אותי. לא ברור לי בדיוק מה השאלה שלי אבל אשמח לקבל את דעתכם לגבי המחשבות הנ"ל. חשוב לציין שלא מדובר בנושא ספציפי או בעיה מסוימת אלא נקודות מחשבה שעלו במהלך השנים האחרונות. תודה

בוקר טוב יעל. אני לא חושבת שיש אדם אחד עלי אדמות שאצלו יש חפיפה מדוייקת בין הדימוי שלו בעיני עצמו, ובין הדימוי שלו בעיני החברה. תמיד ישנו פער מסויים, ההבדל הוא בגודל של הפער הזה. אצל חלק יש פער גדול מאוד, ואצל חלק אחר הפער פחות קיצוני. לפעמים זה דבר חיובי. דוגמא מצויינת היא הרבה אמנים שמספרים שיש להם פחד קהל או מגדירים את עצמם כביישנים, ובאופן מוזר הם מופיעים באולמות ענקיים, עומדים מול אלפי זוגות עיניים שבוחנות אותם ומצליחים לעשות את זה למרות הבושה, המבוכה והחוסר בטחון. אני משוכנעת שהקהל שצופה בהם לא חווה אותם כ"ביישנים", אבל הם מרגישים כך בינם לבין עצמם. אני חושבת שאדם צריך להיות מודע כיצד הסביבה חווה אותו, כי לפעמים זאת יכולה להיות דרך מצויינת לשנות דברים מסויימים. אם למשל, אני שומעת מהרבה אנשים סביבי שהרושם הראשוני שאני משאירה בחברה הוא רושם אגרסיבי או כוחני ואני לא מעוניינת ברושם הזה - אולי רצוי שאנסה לברר מה בהתנהגות שלי יוצר את הרושם הזה, ואנסה לשנות את צורת הביטוי הזו. (כמובן שאם אני מייצרת את הרושם הזה בכוונה תחילה - זו כבר סוגייה אחרת). אנחנו מכירים את עצמנו מבפנים, יודעים מה עובר לנו בתוך הראש והלב והנפש, אבל מי שרואה אותנו מבחוץ רואה רק את צורות הביטוי החיצוניות של הדברים הפנימיים האלה, ולפעמים הרושם שנוצר הוא שונה לגמרי מהמסר שרצינו להעביר. שפת גוף מביעה המון, לפעמים היא יכולה לעמוד בסתירה גמורה למילים שיוצאות מהפה שלנו, ואז העומד מולנו יאמין לשפת הגוף ולאו דווקא למילים... נושא רחב מאוד ומעניין מאוד, וכנראה שהלמידה מתרחשת במשך כל חיינו.

לא שאני יכול לעזור, אבל אני חי ומתפקד(לא כמו שרציתי) ומצבי די דומה לשלך, עם הזמן למדתי שיהיו אלה שיראו אותי כמו שאני רואה את עצמי ואחרים לצורך הנוחות יראו את מה שהם רוצים לראות. הייתי ממליץ לך לשאול מס' אנשים שיגידו איך את נראית להם?(אנשים שהם קרובים כנים ואמיתיים)את הפתרונות תעשי עם עצמך, כלומר צריך באמת לראות את עצמך במראה שלא תעוות את הדמות שנצבת מולה.

יעל שלום, קיבלת התיחסויות מעניינות ונראה שאת מעלה נושא המעסיק עוד אנשים: הפער בין איך אנו נראים ומרגישים את עצמנו לבין איך אנו נראים כלפי חוץ. אכן למילת המפתח "מודעות" יש שתי פנים: המודעות לעצמי, לתחושותי, למי שאני. וגם המודעות לאיך אני נתפס ונראה בעיני האחר. למרות שאת לא שואלת שאלה ספיציפית נראה לי שאת עסוקה בפער הזה לגבייך. בין איך את רואה את עצמך ואיך אחרים רואים אותך. את מוזמנת להעמיק בחשיבה על כך ולשתף אותנו במסקנותייך, בברכה, גדעון