זקוק לעזרה, בבקשה

שלום, אני באמצע שנות העשרים. גדלתי כילד דחוי חברתית וכבן למשפחה לא מתפקדת. הייתי דחוי בעיקר בגלל מראי החיצוני (ילד שמן ומכוער).לא הצלחתי להשתלב או להחזיק מעמד באף מסגרת (לא בי"ס,לא היו מעולם חברים,לא שרתתי בצבא). בבית סבלנו מגיהנום של התעללות מילולית ומהזנחה.נאלצתי ל"גדל" את עצמי,בהיעדר משהו שיראה לי קצת הבנה ואהבה,ולא הצלחתי כל כך. כיום אני עדיין בודד מאוד.אין לי אף אחד ואני לא מצליח לתקשר או ליצור ידידות. אני סובל מפחדים רבים (בעקר בלילה) מכאבים בחזה ובהתעסקות אובססיבית עם המוות (שאני מרגיש אותו כל הזמן, וזה מפחיד אותי).אני מנסה להשאר במקום אחד, אבל לא מסוגל ואני בורח תמיד.אני זקוק לעזרה מקצועית,אך אין לי מושג למי לפנות.אני רק חושב על לסיים את חיי.אבדתי עניין בכל,שום דבר לא מעניין אותי יותר.אפילו אנשים נהיו בשבילי מפחידים,אני לא מסוגל להסתכל לאף אחד בעיניים ואנשים חושבים שאני שחצן.על מערכת יחסים עם אשה אין על מה לדבר..כל כך הרבה כאב,טוב כבר לא נשאר טעם להמשיך,מקווה שתענו לי..תודה

אינלושם, אתה מתאר מצב מתמשך של חוסר אונים, שהוליד פגיעה קשה ביכולת שלך לתפקד בעולם כפי שהיית רוצה לתפקד, וכן תחושות קשות של בדידות וחוסר אונים., כתבת שאתה זקוק לעזרה מקצועית, וזה טוב שאתה מוכן לקבל אותה. תוכל לקבל עזרה מקצועית אצל פסיכולוג (או באופן פרטי, או דרך המרפאה הציבורית לבריאות הנפש באזור מגוריך או דרך קופ"ח), ונדמה לי שככל שתקדים ליצור קשר עם איש מקצוע, כן ייטב. ס.מ.

לאינלושם שלום רב עברת כיברת דרך ארוכה... אני בטוחה שהיום יותר טוב לך מאתמול... החיים הם תהליך... אין יום דומה למשנהו... במבט לאחור בטוח היו לך תקופות קשות יותר... אני בטוחה שבעזרת תמיכה מקצועית תמצא את מקומך בעולם ותגשים את עצמך אל תיכנע!!!~ בהצלחה

שלום, כתבת על תחושה מתמשכת של בדידות וייאוש. כשקראתי את דבריך הרגשתי שעשית עבודה לא רעה בכלל של "גידול עצמי", אבל כמובן שיש גבול למה שילדים (וגם מבוגרים) יכולים לעשות לבד. נשמע שבאמת הגיע הזמן שלך למצוא בטיפול מקום מיטיב, מקום שבו תוכל לעבד את הרגשות והתחושות הכואבים. כפי שכתבו לך, אפשר לחפש מטפל באופן פרטי, דרך קופות החולים השונות ובמרכזים קהילתיים לבריאות הנפש. נסה להתעניין אצל מכרים שלך לגבי מטפלים מומלצים באיזור מגוריך. אני מאחלת לך הצלחה רבה, ומקווה שתמשיך לעדכן אותנו, אורנה