הצלת ילדיי ואולי חיי

אני נשואה כבר 17 שנה ויש לי 3 ילדים בגילאי ההתבגרות, בחיי הנישואין שלנו ידענו עליות ומורדות, כאשר היו נפילות הן נבעו בעיקר בגלל כסף, הוא בא אליי בטענות שאני מבזבזת חשמל, מים, ועוד ועוד. במצב של סכסוך בגלל אי הסכמה הוא היה עוזב את הבית והולך להוריו למשך חודש או יותר ואז חוזר כאשר אני או הילדים היינו מבקשים ממנו. לפני שלוש שנים החיים החלו להיות גהנום אותם מורדות הפכו לסיוט ולא היתה תקופה של רגיעה אלא רק סבל מתמשך. בתחילת התקופה היו מספר דברים מוזרים שהוא אמר או עשה אך לא ממש הבנתי שמשהו רע קורה. לפני חצי שנה פניתי לפסיכיאטר וסיפרתי שיש לו תגובות לא נשלטות שבאות לידי ביטוי בצעקות כלפיי או כלפי הילדים, והוא טען שהוא זקוק לעזרה. ניסיתי לשכנע אותו שניגש שנינו לקבל סיוע זוגי אחרת לא נוכל להמשיך ככה, הוא סרב ואמר אני לא זקוק לעזרה, אם את מרגישה זקוקה תלכי לבד. לפני שלושה חודשים המצב החמיר החלו סמפטומים של: התבודדות בחדר ואף נעילה של החדר חשדנות יתירה תגובות לא נשלטות - קיצוניות (היה קודם) חסר חשק מיני עונשים כמו לא לתת את כל המשכורת לטובת הבית אלא רק חלק ממנה חוסר הנאה חוסר רצון להתראות עם אנשים ועוד פניתי שוב לפסיכיאטר שטען שהוא זקוק לתרופות כי הוא כנראה חולה בדכאון ועליו לטפל. ניגשתי אליו במסע של שכנועים בדרך החמה ביותר אך ללא שום רצון ממנו לעזור לעצמו או לשקם את המשפחה שנהרסה לחלוטין. כיום החלטתי שאני כבר לא מסוגלת לחיות איתו כי כולם סובלים ובעיקר הילדים שלא יכולים להביא חברים, שלא יכולים להתבטא באופן חופשי כי כל דבר מעורר בו חשד. הוא החליט לעזוב את הבית לאחר שיחה איתי לאיזה שהוא קיבוץ ולפנות לבית הדין הרבני כדי לשלוח לי זימון. שאלתי כרגע היא: יש לי למזלי 3 ילדים מקסימים, חרוצים, האם נגרם נזק בלתי הפיך לילדים או שבטיפול מקצועי של פסיכולוג לא ישארו להם משקעים? אם יש צורך בטיפול האם תוכל להמליץ לי על פסיכולוג טוב? האם נהגתי כשורה? האם גם אני זקוקה לשיחות לאור הסבל המתמשך שעברתי, אני מורה במקצועי ועושה את עבודתי על הצד הטוב ביותר מבלי שאף אדם ידע שאכן אני סובלת או משהו כזה חלילה, התבישתי במצב.

שלום שיר, אכן מסכת של סבל מתמשך... אני מניחה שכל אחד מבני המשפחה חווה את הסבל בדרכו, והמצב השאיר בנפשו רישום מסויים. אין דרך לנבא (וודאי מבלי להכיר כלל את הנפשות הפועלות) כיצד אנשים יגיבו לסבל. התגובה תלוייה הן במבנה האישיות הבסיסי והן בסביבה ובהתנסויות החיים הקודמות, והשילוב בין גורמים פנימיים וחיצוניים כה רבים הוא מורכב וקשה לניבוי. נדמה לי כי במקום לעסוק בניבוי העתיד, כדאי ליצור מערכת תומכת עבורך ועבור הילדים, שתעזור לכם להתמודד עם המצב הקיים ועם המאבקים והשינויים שעוד צפויים לכם. לגבי הילדים, בהחלט כדאי להתחיל בהתייעצות עם השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) באיזורכם. כמורה את וודאי מכירה את השירות, ויודעת כי ביכולתם לסייע באורח מקצועי ביותר תוך שמירה על פרטיות ילדייך. ולגבייך - כל הכבוד על השמירה על תפקוד גבוה בעבודה, אך גם את זקוקה לכוחות רבים ולמילוי מצברים... נסי לבדוק האם באפשרותך לקבל ייעוץ פסיכולוגי ומשפטי באמצעות גופים כמו נעמ"ת או וי"צו, וכמובן שלרשותך עומדים גופים כמו מרכזים קהילתיים לבריאות הנפש וקופת חולים. חזקי ואמצי, אורנה

היי שיר. הדברים שרשמת נגעו לליבי, גם אני גדלתי עם אב קשה. אני לא יכולה לתת לך תשובה האם הילדים שלך יסבלו או לא, אני כן יכולה לומר בביטחון, שהם זכו לאם נהדרת ותומכת. הייתי ממליצה כן לפנות איתם לטיפול כדי לתת להם אפשרות לדבר על הדברים עם בעל מקצוע טוב כך שהתמיכה בהם תהיה אפילו טובה יותר, ולך הזדמנות להוציא את התסכול שלך ממערכת הנישואים ואפשרות לעבד את הדברים. טיפול יוכל בהחלט לחזק אותך ולתת לך הזדמנות לחיים מאושרים ויציבים יותר. לסיכום, אאחל לכם הצלחה רבה, ומקווה שרק תתחזקו.