שאלה לאורנה אבל אפשרי גם לאורן

שלום, שאלתי לפני זמן מה שאלה בנוגע להרס עצמי: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/524/xFT/501510/xFP/501510 ובה ענית לי (אורנה) שיצר הרס עצמי יכול להתבטא בסגנון חיים לא בריא, או במקרים קיצוניים יותר - פגיעה עצמית. רציתי לדעת האם יצר הרס עצמי יכול להתבטא גם בצורה הבאה: אדם שמצליח להגיע להישגים טובים יחסית בחיים (לקבל עבודה טובה/או הישגים טובים בלימודים) ואז להלחץ או לאבד עיניין ולהרוס זאת ע"י מעשים כמו להבריז מלימודים או עבודה, לא להשקיע יותר בכלום, להמאיס את העבודה או הלימודים בצורה כזו שכל עבודה שיעשה לא תקבל את הפידבקים, לאבד עיניין בכל דבר אחר בתקופה קצרה וכיוצא בזה...?

הי מיכאלה, כן, הרס עצמי יכול להתבטא גם באופן שתיארת. אני מניחה שאת שואלת זאת משום שאת מרגישה שלפעמים את "מקלקלת" לעצמך בדרכים דומות, וממליצה בחום לשוחח על כך עם איש מקצוע. בהצלחה, אורנה

הבעיה שלי היא שבעצם כל החיים שלי לא הייתי ה"תלמידה המוצלחת", תמיד היה לי יותר קשה מלאחרים (גם כי יש לי לקות למידה) והיו לי גם דיכאונות וכו, ופתאום יש דברים שמצליחים לי בחיים, אבל אני לא יודעת איך להתמודד איתם ואני פשוט הורסת אותם - אני מאחרת לכל מקום, אין לי כוחות יותר להשקיע (אני יכולה להתחיל משהו במרץ ובשאיפות גדולות "עיניים גדולות" ואז לעזוב הכל) כמו: לישון הרבה - שזה בעצם די להרוס את החיים... אני מכירה הרבה אנשים במרץ ובהתלהבות ואני נחמדה אליהם, אבל לא מסוגלת לשמור על הקשרים האלה - אני נעלמת לאנשים, אני לא נקשרת לאחרים, אני מתחילה יחסים זוגיים במרץ והתלהבות כשאני אפילו לא בטוחה מה אני באמת רוצה, אני אפילו לא יודעת אם אי פעם הייתי באמת במערכת יחסים זוגית שהתאימה לי לגמרי. אני מרגישה שכל מה שאני עושה זה "רגעי".... זה הורס אותי איך שאני מגיעה להישגים יפים בלימודים או עבודה, ואז פשוט נמאס לי ואין לי כוחות יותר ואני רוצה ללכת לישון. אני גם בחודשים האחרונים מאוד סנילית, אני לא זוכרת אנשים, שמות וכו. קורים לי הרבה מקרים שאומרים לי משהו וזה פשוט יוצא מהאוזן השניה, ואחרי זמן קצר אני לא זוכרת כבר. ניסיתי להבין את זה, והיתה לי הרגשה שאני בכוונה לא זוכרת, כאילו מנסה לשכוח דברים, אבל גם אם אני לא עושה דברים בכוונה אני עדיין לא זוכרת. אני לא זוכרת דברים שאמרו לי, אני שוכחת דברים שאני צריכה לעשות, אני מרגישה שאין בי את הכוחות ואת האנרגיה הזו אפילו לפחות לנסות לזכור. אני מרגישה מנוונת, כאילו אין לי כוח לכלום, ואז שוב - יש לי שאיפות אבל אין לי את הכוחות לזה. אני מדחיקה הרבה דברים, אין לי תחושת זמן, אני לא מצליחה להתעורר בבקרים, וכאשר אני מצליחה אני פשוט ממשיכה לישון. אני כאילו מכריחה את עצמי להאמין שאין לי משהו יותר טוב לעשות. כנ"ל גם כשאני מאחרת למקומות - אני מרגישה כאילו אני מדחיקה את זה שאני מאחרת, כדי למשוך עוד זמן. אני לא יודעת כבר איך לטפל בזה, אין לי כוחות יותר. לא מבינה למה זה קורה לי?