זקוקב לגלגל הצלחה

טוב האמת אני לא יודעת אם זה המקום הנכון לבעיה שלי . אבל היא גדולה מידי בשבילי ואני מבקשת מראש סליחה שזה ארוך אבל בבקשה אני זקוקה לעזרה. מגיל קטן יש לי בעית משקל (וגם קצת בעיות אכילה)ולכן עשיתי דיאטות חוזרות אבל לא הייתה לי חריגת משקל מסוכנת (רק מבחינה חברתית) כל דיאטה הייתה נגמרת ב5 קילו פחות וב7 יותר. ברור שתמיד הייתה לי דיאטנית זו הוא אחרת אחרי הצבא אפילו נתנו לי תרופות לא טיביעות שעשו עבודה מדהימה אבל אחרי שנה הגוף התרגל ובגלל המחיר הפסקתי וגדלתי ל90 קילו אני 172 אחרי הרבה הרבה ניסיונות ואחרי שבקופת חולים אמרו לי שאני לא יכולה לקבל דיאטנית עשיתי דבר שלא חשבתי שאפשרי מבחנתי והפסקתי לאכול המשקל ירד והייתי מאושרת בלי אוכל בלי בעיות אבל הרופאים ואמא שלי היו מבוהלים שלחו אותי במשקל של 56 לפסיכולוגית פסיכאטר ודיאטנית שיש לי עד היום אז כן התחלתי לאכול בהתחלה לאט ועם הרבה פחד ואז רגיל ומכאן הבעיה ואז בחצי שנה שמנתי 14 קילו אני לא מצליחה להפסיק לאכול לאכול ולאכול אני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל מה מתי כמה אך גם שכבר כאבת לי הבטן אני אוכל כן יש לי דיאטה מסודרת ודיאטניות נחמדות אבל אני זקוקה לאכול כמו לסמים לפעמים אני צמה יומים כי כל עוד אני לא מתחילה לאכול אני מצליחה לעצור מעצמי אז המשקל עדין לא ענק אבל קשה לי ולפעמים בה לי למות כמיות האוכל שאני דוחפת מגעילות אותי. אני ממש מנסה לא לאכול אבל לא מצליחה ואני רוצה עוד ועוד ומזה ומזה אני יושבת עם חברים ורוצה לאכול לימודים עבודה הכול אוכל אוכל אוכל ונכון שגם פעם הייתי אוכלת המון ואוכל היה חשוב אבל עכשיו הוא מקיף אותי חונק אותי ואני טובעת כאשר לא אכלתי רצו אחרי עזרו לי ועכשיו אני לבד נכון יש משפחה ודיאטנית ואבל לצערי אין לי יותר כסף חשבתי ללכת להיפנוזה אבל אף אחד לא מכיר את הנושא ממש טוב אני רוצה להרים ידים ולא רוצה מה אתה אומר לגבי היפנוזה ואיפה אני מרגישה שהאוויר שלי נגמר ואני נעלמת בין כול האוכל ולא אני ממש לא רעבה אני סתם פרה גדולה ומפגרת ושני פסיכולוגיות שהיית בטיפול איתן לא הצליחו לגגלות למה אני אוכל והפסיכאטר אמר שאני אוכלת כי אני רוצה להיות שמנה . ואני לא רוצה אני ממש לא רוצה להיות שמנה . בבקשה תעזרו לי :-(

שלום דנית, ההודעה שלך מעבירה תחושת יאוש גדולה. אני מבינה שאת מרגישה שניסית הכל, ושאף-אחד לא באמת מבין או יכול לעזור. אני מרגישה שחשוב להמשיך ולחפש את הדרך, עד להפסקת הפגיעה שלך בגופך ובדימוי העצמי שלך. אני יכולה לחשוב על שני כיוונים טיפוליים: הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בהפרעות אכילה, שיוכל לסייע לך ללמוד טכניקות שליטה עצמית יותר יעילות. הכיוון השני הוא - למרות תחושת הייאוש מטיפול - טיפול פסיכולוגי דינמי שיאפשר לך להבין את המקורות העמוקים של הפגיעה העצמית. אני מאמינה שאת זכאית לקבל סיוע במרכזים שעוסקים בהפרעות אכילה - ויש כאלה גם פרטיים וגם ציבוריים. חשוב לי לכתוב לך, שלצד הייאוש יש בהודעתך גם כוחות רבים ורצון עמוק לשינוי. אני מחזיקה לך אצבעות, אורנה

תשלימי עם העובדה שאת שמנה ותחיי עם זה. זה עדיף מלהרוס לך את לאט לאט את החיים, או להפוך לאנורקסית שלא אוכלת כלום. תאכלי מה שבא לך ותגמרי עניין. כי לפי מה שאת אומרת, באמת ניסית הכול. מה לעשות, החיים לא תמיד מושלמים אבל הם יהיו יפים יותר אם תשלימי עם עצמך.