בטחון עצמי

שלום ולילה טוב לד"ר אורן כפי שאתה רואה השעה מאוחרת או מוקדמת ונדדה שנתי עקב דאגתי לביתי בת 23 . היא התחילה ללמוד באוניברסיטה רחוק מהבית והיא שוכרת דירה עם שותף.כמו כן היא עובדת במקום מאוד מבוקש ע"י חברה בני גילה ובהצלחה רבה. מבחינת הישגים בלימודים ובעבודה הכל נהדר אולם מבחינה חברתית היא סובלת, מאחר והיא לא מצליחה ליצור חבורויות חדשות ולדבריה " אמא צובט לי הלב שאני רואה שהסטודנטים מחליפים טלפונים בינהם ואיתי לא" עוד אמרה לי היום שהיא לא מצליחה למצוא חברים למרות שהיא מנסה ואמרו לה שאם היא לא מצליחה להתאקלם בשבוע הראשון אז אבודה לה כל השנה. אני כמובן מחזקת אותה וטוענת בפניה ששבוע זה לא מספיק זמן למבחן ושתסמוך על הנתונים שלה שיש לה באמת מה להציע, חוש הומור, ילדה מעניינת, זורמת וכו'. היא באמת מאמינה בדברים האלה לדעתי או שמטעה אותי, כי הם נכונים אולם לצערי מה שמוביל אותה לכל החששות ומבחנים החברתיים שלה זה חרם שעשו לה בגיל 13. זה היה בחופש גדול .הילדים היו משועממים והיא היתה אחת המנהיגות בחבורה עם בטחון עצמי רב. על מנת להפיג את השיעמום הם החרימו אותה עם רעיונות חדשים כל יום מחדש כשהם צובאים על הבית וצועקים לה בשמות גנאי, בנוסף אם היתה הולכת ברחוב היו רודפים אחריה והילדה היגיעה למצב שלא יצאה מפתח הבית ואפילו חברה אחת לרפואה לא היתה לה, גם מי שרצתה פחדה שיחרימו גם אותה. לצערי החרם התרחב לכיתתי, שכבתי בבית הספר ושכונתי- עד שנאלצתי להעביר אותה בית ספר אחרי חצי שנה ואח"כ עברנו לעיר אחרת כי היו פוגשים אותה בקניון ולא מרפים ממנה.החרם הזה לנגד עיניה כל הזמן והפחד מבדידות ונידוי נוסף מלווים אותה בכל, וזה כמובן פוגע בבטחון העצמי שלה. אודה לך מאוד אם תוכל לתת לי כלים איך לעזור לה להיתמע בחיי החברה ללא חששות וללא ביקורת עצמית ואיך לחזק לה את הבטחון בעצמה, מאחר והיא הרבה פעמים נוטה להאשים את עצמה בחרם שקרה לה למרות ההסבר ההגיוני שלי ,שחרם בקנה מידה עצום כזה הוא רק משעמום וללא נגיעה אישית. תודה על תשומת הלב

אפרת שלום.. אני כל כך מבינה את הבת שלך, אולי מכיוון שגם אליי עשו חרם בבי"ס במשך כשנתיים. ההורים שלי לא ידעו או לא הבינו את חומרת המצב, ולכן לא פעלו להעביר אותי לבי"ס אחר. מצבי השתנה לאחר שעברתי לתיכון, אבל הצלקות הנפשיות נותרו. פיתחתי ביטחון עצמי מאוד נמוך, פרפקציוניזם וחרדה חברתית.. דברים שפגעו בהשתלבותי בכל מסגרת: תיכון, צבא ואוניברסיטה ועבודה... לבסוף הבנתי שעל מנת שאוכל לחיות חיים נורמליים, עליי לפנות לעזרה מקצועית. כל ההקדמה הזו לא סתם. ייתכן שגם הבת שלך סובלת מאותן בעיות.. ככל שהזמן עובר, זה לא נהיה קל יותר. היא נפגשת כל הזמן עם עוד אנשים, במידה מסויימת היא מקרינה את הפחדים שלה, דברים שאחרים קולטים. היא נמצאת במין לופ.. היא מצפה לא להשתלב, היא מנסה כן להשתלב והיא לא מצליחה. אחרי זה היא אומרת לעצמה שזה באשמתה והיא נסגרת עוד ועוד בבועה שלה. כשאת אומרת לה שזו לא היתה אשמתה החרם, את גורמת לה לחשוב שאת לא מבינה אותה, למרות שיש לך את הכוונות הכי טובות בעולם. כי הביטחון העצמי הנמוך שלה, אומר לה בוודאות שהיא כן היתה אשמה, והיא גם אשמה עכשיו- במצבה החברתי ובחוסר השתלבותה. לדעתי, כדאי לך להציע לה לפנות לטיפול פסיכולוגי.. ייתכן שהיא תתנגד בהתחלה, אבל זה טבעי. אל תלחצי יותר מדי, אך אל תרפי- בהתנהגות כזו, את תראי לה לטווח הארוך עד כמה את אוהבת אותה.. בכל מקרה- טיפול יכול לעזור לה לפתור ולסגור את נושאי העבר, על מנת שתוכל להמשיך את החיים בצורה בריאה יותר.. מקווה שעזרתי לך במשהו- בהצלחה..

היי מלין האם את היית מרוצה מהפסוכולוג שלך? אם כן,אנא תרשמי לי את שמו ואת מספר הטלפון שלו. תודה רבה

הפחד מנידוי נוסף - ברור וטבעי לחלוטין, ולכן יש פחד גדול מאוד מליצור קשרים חברתיים, המוח אולי רוצה, אבל הפחד כניראה גדול הרבה יותר. אני מסכימה עם מלין שמאוד חשוב במיקרים מסוג זה לטפל בבעיה בצורה מקצועית. זה לא ייפתר מעצמו, במשך הזמן. אני מבינה מאוד גם אותך שרוצה לעזור לה, אבל לפי הבנתי - היא צריכה לעבור בעצמה את התהליך של התגברות על כאבי העבר, חזרה לבטחון עצמי, ורצון פנימי חזק להתנסויות חברתיות נוספות. לכן לדעתי השאלה היא לא על הכלים להשתלבות חברתית אלא כלים להתמודדות פנימית, שתוכל להוביל בהמשך להתמודדות חברתית. לגבי הבטחון שלה - שכמובן גם זה חלק מהעבודה הטיפולית, ובנושא הזה את כאמא יכולה לאהוב, לתמוך, לפרגן, לעודד, להבין .... בהצלחה א

אפרת שלום חרם בית הספר היה די מזמן והשאלה מה קרה לפני כן ואחרי כן. זו בוודאי חוויה נפשית קשה שהשפיעה על בתך, אבל בכל זאת, יש עוד כל כך הרבה דברים אחרים בחיים שמשפיעים ואני חושב שאולי דווקא הם עשויים להאיר את המצב בצורה טובה יותר. על פניו הייתי אומר שהיא צריכה למצוא מסגרות חברתיות שונות שבודאי יש למכביר בחברה סטודנטיאלית. אבל לפי מה שאת כותבת זו לא הבעיה וגם אם תהיה מוקפת חברים יש חשש שעדיין תרגיש בודדה. ברוב האוניברסיטאות יש יחידה שנותנת ייעוץ פסיכולוגי ותמיכה לסטודנטים ואולי כדאי שהיא תפנה ותברר כיצד היא יכולה לפגוש שם פסיכולוג לייעוץ. בסך הכל זו תחילת השנה ויש עוד הרבה הזדמנויות לפניה. אני מעריך שהשינוי צריך להיות לא ביצירת ההזדמנויות, כי אלו קיימות לרוב באזור הומה סטודנטים, אלא בתפיסה העצמית והחברתית שלה. אני תוהה אגב כמה הדאגות שלך דומות לדאגות שלה או שונות. בכל זאת היא התרחקה עכשיו מהבית מבחירתה ושכרה דירה במקום רחוק. יתכן שגם למרכיב הזה יש השפעה הן עליך והן עליה ואולי צריך גם לתת לזמן לעשות את שלו לפני שמטפלים בעניין כבעיה שלא יושנים בגללה בלילה, הן לגביך והן לגביה. בברכה ד"ר אורן קפלן