מטריד אותי כבר שלוש שנים לפחות

אני בת 15, ויש לי בעיה ממש גדולה, שמאוד מפריעה לי, אני לא יודעת לבטא את עצמי מול יותר משניים שלושה אנשים (לא קל לי בכלל בכל סיטואציה), ולכן אני לא מדברת במצבים כאילו. אני הולכת לפסיכולוגית כבר חודשיים ולפני זה הייתי אצל פסיכולוג, אבל שניהם לא מצליחים לעזור לי כנראה, והשנה הכל אותו דבר בבי"ס ובמפגשים אחרים. אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יכולה לסבול את המעצור הגדול הזה שבניתי בתוכי, וביחוד את זה שהוא אט אט הופך להשתרש ולהיות חלק ממני. משום שאני לא רוצה לסגור בפני דלתות בגיל כל כך צעיר. ואני יודעת שזה חשוב. אז אולי יש לך עצה או דרך או תרגילים שאני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי? אשמח לשמוע כל דבר תודה רבה ובתקווה שאצליח מתישהו..

נשמע כמו חרדה חברתית. ישנו טיפול קוגניטיבי התנהגותי שהוא המומלץ במצב כזה, (בין היתר) תוכלי לקרוא פרטים עליו (ועל התופעה בכלל) באתר חרדה חברתית, ולהתייעץ עם חברי הפורום של האתר.(בהייד פארק). ישנם ספרים, סדנאות, במקרים יותר חריפים גם טיפול תרופתי, אין תרופת פלא. גם טיפול פסיכולוגי הוא עניין שאורך זמן, לפעמים לוקח המון זמן עד שמוצאים את המטפל הנכון.

קודם כל תדעי שאת לא לבד ואין לך מושג כמה אנשים דומים לך יש שסובלים בדיוק מאותה בעיה,במיוחד בקבוצת הגיל שלך, יכול להיות אכן שמדובר בחרדה חברתית, אבל אל לך לפחד מהשם המפחיד הזה. חוץ מטיפול פסיכולוגי שבהחלט יכול לעזור (לאט, לאט חכי :-)), את יכולה להתאמן על קבוצת חברים או בני משפחה שהם קבוצה אוהדת שלך ולהתחיל משם את המהפך שלך. לאחר שתרגישי בטוחה בעצמך תוכלי לנצל את המיומנויות שרכשת גם בבי"הס ובמקומות אחרים. בהצלחה!

אני מבינה אותך. הייתי גם כזאת בתיכון. זה מאד קשה וכואב. כי יש לך רצון לדבר ולהיות כמו כולם אבל יש משהו שחוסר אותך ועוצר אותך שבעצם השם שלו זה רגשי נחיתות. בטח אחרים חושבים שאת סנובית, או:"שלא נאה לך..." אני יודעת שזה לא קל. את חייבת אבל לפתוח את זה בטיפול ולתת לרגשות שלך להשתחרר מול הפסיכולוגית. טיפול טוב מעלה את הביטחון. הקסם בטיפול וזה לא בעצם קסם, זה פשוט שיתוף פעולה, ככל שתרצי ללעזור לעצמך יותר, את תשתפי פעולה יותר והטיפול יעזור יותר. תנסי את זה.

שי שלום אם הנושא מטריד כבר שלוש שנים ואולי אפילו יותר מכך, ייקח זמן עד שהוא יפתר. המחסום שאת מתארת הוא גם כלי הגנה ולא רק משהו שלילי. בעזרתו את נמנעת מפגיעה ועלבון שאולי נתפסים על ידך, באופן מודע או סמוי, כגרועים עוד יותר. עד שהדפוס הפנימי הזה לא ישתנה, יהיה קשה לראות שיפור משמעותי במציאות החיצונית. חודשיים היא לא תקופה ארוכה ואני חושב שכדאי להמתין עוד בסבלנות, במיוחד ששנת הלימודים רק החלה כעת ואולי את האימונים והשינוי אפשר יהיה לראות בתוך שנת הלימודים. את מבקשת תרגילים ומיומנויות. יש באמת שתי גישות פסיכולוגיות עיקריות, האחת יותר "דינמית" שעוסקת בדיבור הפנימי שנמצא בתוכך, והשניה יותר "התנהגותית" בכיוון של תרגילים ורכישת מיומנויות. לעיתים קרובות אפשר לשלב בין השניים, מה שיכול לעזור להאצת הטיפול. במקרים של חרדה קשה שמונעת שינוי רצוי גם להתייעץ עם רופא פסיכיאטר ולקחת תרופות נוגדות חרדה. אחרי כל כך הרבה זמן הדפוס האישיותי כבר חזק למדי וכדי לשנותו צריך להשתמש בתותחים הכבדים ביותר. את כל זה אני מציע כמובן להעלות לדיון בטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן