הצילו, אני זקוקה לעזרה

לד"ר אורן שלום שאלתי קצת ארוכה, אך אשמח אם תוכל לסייע לי במצוקה הקשה בה אני שרויה. אני אם לשני בנים צמודים מאז גיל 12 אני סובלת מהיפוכונדריה תמיד חששתי שאחלה במחלה קשה וכו. לא טופלתי ובדרך כלל שיחות עם אימי הוציאו אותי מהתקפי חרדה. מאז שנוטלד בני הבכור (בן 4) החרדות הומרו לחרדה שמה משהוא לא תקין אצל בני מהיום שנולד "הדבקתי" לו מחלות ומומים החל מחרשות, פיגור אוטיזם וכו. בכל פעם שחששתי ממשהו חשתי דחייה כלפיו עד יעבור זעם. היו תקופות שזה נרגע אבל בערך עד גיל 7 חודשים חששתי שהוא לא מתפתח כשורה (למרות שלא היו סימנים) בעלי סרב לשתף איתי פעולה ולכן לא ניגשנו איתו אף פעם לבדיקות התפתחות. בגיל 7 חדשים הייתי איתו אצל נירולוג שהפריך את חששותי ומאותו יום הרגשתי שילדתי אותו מחדש והתחלתי להתחבר אליו ולהיקשר אליו אבל.. באופן ממש סמביוטי. אחר -כך חששתי מזה שהוא התחיל לדבר מאוחר, לא שיחק עם חברים וכו' . בשלב הזה התחלתי טיפול פסיכולוגי אך ורק למענו (לבן הצעיר, בן ה-3 אני כלל לא דואגת) הפסקתי את הטיפול אחרי שנתיים כשהשיפור המשמעותי היה צמצום התקפי החרדה שלי מעצמי. ההקדמה הזאת היא לתיאור הבעיה שמטרידה אותי כעת. בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שבני מבולבל ביחס לזהות המינית שלו. הוא מצייר בגוונים נשיים (ורוד,אדום,כתום) מצייר רק דמויות נשיות (רקדנית, תינוקת, דרקונה) והיום שזה מבחינתי היה שיא השיאם הוא שאל אותי" למה יצאתי מהבטן שלך בן ולא בת? אני מוכרחה לציין שאני כל הזמן דרוכה על ידו: מה הוא יצייר, מה הוא ישאל, איזנ משחקי תפקידים הוא עושה וכו'. אין לי ספק שאני משרת לו את הלחץ נוסף לשאלות המטומטמות שלי : אני אשלח אותך לגן עם שמלה? אתה שמח שאתה בן? ואתה רוצה שאני אקנה לך בובת ברבי? כו' אני מעוררת אצלו התלבטויות. אתמול הוא ראה בגן השעשועים בנות מתאפרות והוא לא הסיר את עיניו מהן ועשה תנועות של מריחת אודם. אגב, הוא מבין שהוא בן ובמשחקי תפקידים הוא בוחר רק תפקידים גבריים (אבא, דרקון). הוא לא נמשל למשחקי מלחמה הוא אוהב לצייר לעבוד בדפי עבודה (הוא ילד מאוד נבון) ולשחק במשחקים סוציודרמטיים (אבא ואמא). אני מוטרדת פוחדת שמא יהיה לו בלבול, אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי ואין לי אפשרוץ לחזור שוה לטיפול בגלל בעיות כלכליות אני לא טיפשה, אבל ההתנהגויות שלי מטומטמות לחלוטין ואין לי דרך לשלוט על זה. אנא עזור לי: אני מנסה לחפש משהו שירגיע אותי ביחס לבלבול של בני. כשם שבגיל 7 חדשים הנירולוג האיר את עניי וגרם לי להירגע ולהבין שהכל בראשי ובני בסדר גמור. אני רוצה לדעת האם הבלבול שלו לגיטימי? מה עליי לענות לו? האם הוא יגדל להיות הומו? בעלי אינו שותף למחשבותיי וטוען שאני אגרום לו לבלבול. אין לי מושג איך אני עוזרת לו ולעצמי. אני מתנצלת על האריכות ומצפה לתשובה כנה מרגיעה. הכי חשוב לי לדעת אם הבלבול שלא לגיטימי. אני יודעת שהוא לא מתרחש אצל ילדים אחרים. אבל האם זה בסדר שזה קורה אצלו תודה רבה

לדעתי, בגיל הזה להרבה בנים ובנות יש שאלות שמתייחסות למיניות, ועצמם. זאת תקופה של עניין מוגבר בכל הנושא, וגם שאלות כמו איך באתי לעולם, איך באים ילדים לעולם עולות בגיל הזה, ושאילתן מתאפשרת עקב בשלות מחשבתית מסויימת. הבשלות המחשבתית הזאת באה לידי ביטוי גם בכך שילדים מתחילים להבחין שישנם שני מינים מוגדרים ונפרדים. למשל, אם שואלים ילד בן 3 לגבי ילד אחר אם הוא "בן" או "בת" הוא עונה לפי המאפיינים החיצוניים הזמינים, ולא מבין מה באמת מגדיר בן, ומה מגדיר בת. (כלומר בן עם שיער ארוך וחצאית הוא בת, גם אם יש לו בולבול. זה בגיל צעיר). אחר כך, בשלב מתקדם יותר, בנים ובנות מבינים שישנו משהו אחר שקובע מה הופך בן לבן ובת לבת, ושבן לא יכול לגדול ולהפוך להיות אשה, ובת לא תגדל להיות גבר. אבל הקשר בין הזהות המגדרית לבין הזהות המינית נשאר משהו די מסתורי עד גילאים מבוגרים יותר. אני חושבת שאת אכן עושה עוול לבנך ולו בכך שאת חושבת שמה שקורה לו אינו טבעי ומעיד על בעייה. אבל אני חושבת גם שאת סובלת מאד וכדאי לך למצוא לעצמך עזרה. באופן טבעי אם תהיי פחות חרדה, בנך גם הוא יגדל ויתפתח בצורה קלה יותר, אבל ראשית בשביל עצמך. (וכמובן שמשפחתך אינה חלק נפרד מעצמך.) אני לא יודעת איזה טיפול מומלץ, אבל ברור לי שזה חייב להיות משהו יחסית מקיף. יש אפשרויות לטיפולים לא יקרים דרך קופות החולים, אני בטוחה שתוכלי לקבל על כך מידע.

שלום הדס, יש לי 2 עצות בשבילך: 1. תנסי לחקור האם את מתבלבלת בין מציאות ודמיון, כדי לבדוק אם הבן שלך סובל מבעיה באמת או שאת רק מדמיינת את זה.תשאלי אנשים שמכירים את בנך (בעל, אמא, שאר בני משפחה, מורות) האם הם חושבים שיש לבנך בעיה בזהות המינית. לפי התשובות, תדעי אם יתכן שבנך סובל מבעיה ...או אולי את זאת רק את שסובלת מבעיה. 2. לפעמים כשיש חרדה ממשהו, כדאי לשאול את עצמך:"נניח והחששות שלי יתאמתו, ומה שאני דואגת מתברר כנכון, האם זה סוף העולם? האם לא ישאר לי כלום בחיים?" אם חושבים על זה ברצינות, הרי אפילו אם לבן שלך יש בעיה בזהות המינית....אז מה? העיקר שהוא בחיים והוא מאושר! שיהיה לך רק בריאות וחיים נטולי דאגות!

שלום לך, קראתי את שאלתך וברצוני להמליץ לך על פורום פסיכולוגיה של הגיל הרך ב YNET של ביה"ח שניידר, אני מניח שתקבלי שם מענה מקצועי מפסיכולוג של הגיל הרך. בהצלחה

הדס שלום מצד אחד את מזהה בעצמך את הנטייה לחרדה ולמחשבות טורדניות אבל מצד שני קשה לך לקבל שהמחשבות הללו באמת באות מבפנים ולא מהמציאות החיצונית. טוב שפנית לטיפול בעבר וגם ראית ממנו תוצאות, אני חושב שזה הזמן לחזור למסגרת טיפולית כדי לשמור על ילדיך ועל הקשר הבריא איתם. המחשבות שמטרידות אותך אינן קשורות לילד או לבעיה אובייקטיבית שלו אלא לחרדות שלך. הבעיה שמעבר לכך שזה הורס לך את איכות החיים, זה עלול לגרום לנזק גם לילד שמרגיש את החרדות שלך ואולי גם מקבל על עצמו חלק מהדברים שאת חוששת שיש לו. לא פעם זה יוצר נבואה שמגשימה את עצמה. אני מעריך שאם תהיי במסגרת טיפולית מסודרת שכוללת גם מרכיב של הדרכת הורים תוכלי להתמודד טוב יותר עם המחשבות הטורדניות וליצור מערכת יחסים רגועה יותר בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן