התפרצויות זעם

שלום אני בת 30, נשואה לאם לתינוק בן 9 חודשים. מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי התפרצויות זעם. בשני וחצי האחרונות, ההתפרצויות יותר תכופות, ויותר חריפות. בזמן "שפיות" אני מבטיחה לעצמי שזה לא יחזור, אבל אני ממש לא שולטת בזה. הייתי בטיפול פסיכולוגי, אבל נראה לי שכאילו, האפקט התמוגג. אני מרגישה מתוסכלת בחיים שלי, אני לא עובדת, ומרגישה "מבוזבזת". היה לי הריון ולידה קשה, ועברתי המון שינויים קשים ומהירים, לאחרונה וגם חיי לו היו קלים. מה שהכי עצוב לי, שגדלתי בבית עם אבא שתלטן וביקורתי ומרדתי בו ועכשיו אני מרגישה, שכאילו, "המחלה" עברה עליי. מה אני יכולה לעשות, ע"מ לחזור להיות מאושרת כמו פעם, אני מרגישה ממש בריגרסיה. גם מצבנו הכלכלי לא עוזר ומונע ממני לעשות דברים שאני אוהבת. אני מפחדת שאני מפתחת איזו שהיא מחלת נפש - מרוב מריריות וכעס. תודה שרון

שרון שלום את מתארת נטייה אישיותית ושינוי של נטיות כאלה לוקח זמן רב מאחר והן צרובות בנפש ונובעות מתהליכים נפשיים ארוכי שנים. זה לא מפתיע שמה שקרה בבית משפיע עליך כעת ומה שאת מתארת - ההבטחות להשתנות ולהימנע מההתפרצויות שאינן מצליחות להתמממש, הן אופייניות מאוד למצב שלך. הדרך היחידה שאני מכיר לטפל בכך הוא דרך הטיפול הפסיכולוגי וגם אם היית בעבר אינני חושב שצריך להתייאש. זה פוגע באיכות חייך באופן ניכר וללא הטיפול יהיה קשה להגיע לשינוי. פשוט לצריך לצפות שהתהליך לא יהיה קצר. בברכה ד"ר אורן קפלן