חיזוקים.

הסבא היקר והאהוב שלי, נפטר לפני כשנתיים, לאחר סיבוך של ניתוח מעקפים. רשלנות פושעת של אחיות ט"נ גרמה לו לדלקת ריאות קשה (למחרת הניתוח נכנסנו לט"נ, זה היה חורף, החלון מעל מטתו היה פתוח לגמרי, הוא לא היה מכוסה וקפוא לגמרי, חום גופו היה 35.8 ואף אחד לא טרח לבדוק את המכשירים. כעבור שבועיים כשהוא מונשם וקשור בידיו הוא נפטר בסבל רב. כשהרופאים אמרו לאבי (שהיה האפטרופוס שלו מבין שלושת האחים) שחבל להאריך את סבלו, מכיוון שאין מצב הפיך מנוזלים בריאות וניקוזים וכדאי לתת לו מנת מורפיום מוגדלת ושזה מקובל, אבי לקח עליו את ההחלטה, והיינו אתו בשעותיו האחרונות עד ליישור קו במוניטור שלו לפנות בוקר. הכאב הפיזי בחזה שלי כל כך חזק בשעה שאני נזכרת בכל אחד מאותם 14 ימים. את ההלוויה של סבא אני לא זוכרת, למעט תמונה אחת, שבה אני מנשקת את מצחו העטוף בטלית שנייה לפני שהורידו אותו לקבר לתמיד. בדיוק שנה לאחר מכן, ביום הולדתי, אבי עבר את אותו ניתוח מעקפים (יש לו טרשת כלילית, תורשתי) אני ואחיי לוינו אותו ונפרדנו ממנו בכניסה לחדר הניתוח, והיומיים שהוא היה מונשם, היו בשבילנו סוף העולם, אני ואמי נשארנו בפרוסדור של טיפול נמרץ למעלה מ 60 שעות עד שנתקו אותו מההנשמה, זו הפעם הראשונה שלא ראיתי את התאומים שלי זמן רב כל כך (בעלי טיפל בהם) למחרת מצאתי בין דבריו צוואה, עשויה למשעי כמו שאופייני לאבא שלי, אך היה כתוב בה בין השאר, שאם עד שלושה ימים לא יצליחו לנתק אותו ממכשירי ההנשמה, הוא מבקש לא להמשיך לקבל טיפול. כיום, הוא עדיין לא במיטבו, הוא עזב את מקום עבודתו בגלל מגבלות פיזיות בשל ליקויי בריאותו, לא מקפיד על תזונה נכונה, וכושר גופני שנדרשו ממנו, לא הולך לרופא כשאינו חש בטוב "מה שיהיה יהיה" תשובתו הנצחית. פתחתי על שמי עסק מביתו, שבו אבי עוסק בתחום שלו הקדיש את חייו, הכנו משרד מדהים, עם כל הספרות המקצועית וכלי העבודה המיוחדים, ואבי חידש קשר עם לקוחותיו וכעת הוא מוצף בעבודה. פעמיים בשבוע אני מגיעה לבית הורי במרכז הארץ למלא את חלקי בעסק. המטרה היתה ליצור עיניין ותעסוקה בחייו. אבי לא התגבר על מות אביו, והדרך בה הוא מת. אבי מעולם לא האמין בעזרה מקצועית לנפש, למרות שתמיד הוא עצבני בעיקר בגלל זכרונות כואבים. הגעתי למצב נפשי שבו אני לא מעוניינת לעזור לו, זה נראה לי אבוד, אני רוצה לעזור לי. הנשמה שלי נקרעת מהעומס, העומס של המחשבות, של הפחדים, של החלומות, של ההתחייבות לעסק המשותף שלנו, ושל שאר הדאגות הסובבות אותי בחיי. אני יודעת, שלא ניתן לפתור סוגיות כאלו במשפט או שניים, ונדרש טיפול מסודר, הרפייה וכו'. אני מחפשת כרגע חיזוקים. האם אני פועלת נכון, מה עוד אוכל לעשות, בכוחות עצמי. תודה

אל תנסי לתקן או לאחות את השברים שאת לא יכולה לאחות . על תעמיסי על עצמך כי איתך או בלעדייך התחושות של אבא שלך לא ישתנו. אני מכירה את זה מאבא שלי שגם לו יש עסק וגם הוא עם רקע של בעיות לב והמון זמן הרגשתי מאוד אחראית להרבה דברים עד שהרגשתי שאני מתמוטטת. אז עזבתי את העסק והפסקתי לעבוד איתו ובניתי לי חיים משל עצמי. אז נכון שאני אוהבת אותו מאוד אבל תביני אי אפשר לשנות אותם זה כמו שיגידו לך היום אחרי 30 שנים תשני את עצמך תגלי שגם את לא יכולה להשתנות. אם תרפי קצת תראי שהמצב ישאר אותו דבר והעסק שלו ימשיך לעבוד והוא ימשיך להיות עצבני כמו אבא שלי אז מה לעשות לפעמים צריך להניח להם לתת להם להתמודד עם הדברים בדרכם. אל תשכחי שגברים מופנמים הם לא מדברים על רגשות ולא מאמינים בעזרה מקצועית ואנחנו כן אבל מה לעשות ככה בנוי העולם. אז תני לעצמך שבוע חופש מהעסק ותגידי לו שיש לך סידורים ואז תעשי משהו בשביל עצמך כמו ללכת לבית קפה עם חברות, ללכת למספרה , לקנות בגדים או כל מיני דברים שאת רוצה לעשות ותראי שאם תנסי את זה פעם אחת ושבוע אחד לא תסעי הכל ישאר אותו דבר שום דבר לא יקרוס.

שלום דנה, תודה על דברייך וכנותך. אני מאוד מעריכה את זה.

ל. שלום מה שאת מתארת הוא טראומה. הזיכרון הכאוב של מה שקרה לסבך ולאחר מכן הניתוח של אביך השאיר צלקת כואבת לכל בני המשפחה וגם לאביך. מצד אחד לוקח זמן להתגבר ולהתאבל וזהו תהליך טבעי. מצד שני אם התהליך הזה נמשך זמן רב מידי יתכן שנדרשת התערבות טיפולית כדי לשמור על איכות חיים סבירה ומניעת התדרדרות. כדאי לבדוק עם אביך האם היה מוכן לפנות לטיפול או ייעוץ פסיכולוגי. התנגדותו בעבר איננה בהכרח אומרת שלא יסכים כיום, גם הוא מבין שהמצב השתנה. אולם כפי שאת כותבת, העניין הוא כעת כיצד את עוזרת לעצמך במצב שנוצר ולא רק לאביך. כנראה שהצטברו כל כך הרבה דברים שאת מוצפת מאוד בדאגות ולחץ. את יכולה להמשיך כנראה במה שאת מורגלת בו וזה לפעול בכוחות עצמך. אני מתאר לעצמי שגם תצליחי כיוון שיש לך כוחות, אבל צריך לזכור שאת משלמת על כך מחיר יקר באיכות חייך ובוודאי גם ביחסים עם משפחתך המצומצמת והרחבה. כנראה שגם את מודעת לצורך בטיפול ואני רוצה לחזק את ההרגשה הזו ולהמליץ שתפני לטיפול פסיכולוגי לתקופה מסוימת כדי לארגן את עולמך הרגשי לשיווי משקל חדש אחרי תקופה ארוכה של כאוס. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. מן הסתם הכוחות שלי הולכים ונגמרים ולכן אני מוצאת את עצמי כותבת באתר זה. תודה על תמיכתך.