ילדה ביישנית ורגישה

בתי בת 6.5 בכיתה א', עם יכולות שכליות גבוהות מאד. היא מאד מאד ביישנית ורגישה - נעלבת מאד מהר, יש לה פחד קהל - מאד מודעת לכל מה שעושה ואומרת - מפחדת שיצחקו עליה, חוששת מלהשתתף שמא תטעה. כאשר היא שוכחת להכין שעורים או טועה, היא פורצת בבכי בכיתה (פרפקציוניזם). כל התכונות הללו אינן חדשות ומלוות אותה בשנים האחרונות. בזמן האחרון היא מתלוננת בבית הספר (בבית - כלום) על כאבי בטן שברור לי כיום כי הינם נובעים מלחץ ולא בעיה רפואית (עברה את כל הבדיקות כדי לשלול בעיה פיזית). דיברתי איתה על זה בימים האחרונים לאחר שהמורה עידכנה אותי והיום התקשרו להגיד לי שהיא מתלוננת קשות על כאבי אוזניים. כשהגעתי לאסוף אותה, היה ברור לי שאין לה שום כאב והיא אף התוודאה שזה היה סתם. האם עלי לעשות איתה שיחות או להתעלם מהתופעה עד שתעבור. מה צריך להגיד לה - האם לתמוך בהתנהגותה, להיות אמפטית או יותר תקיפה? חשוב לי לציין, כי למרות כל השיחות שלי איתה (איתי היא מאוד פתוחה ומאד קרובה) אין לה מושג מה מפריע לה, למה כואב לה, ומה מפחיד אותה...ולכן אני חסרת אונים. ממש לא יודעת איך לתקוף את הבעיה - אודה על עזרתך.

אם לא מוצאים סיבה הן במישור הביולוגי והן במישור הפסיכולוגי בכך שהיא לא יודעת להסביר לעצמה מה מציק לה בבית ספר . צריך לקחת אותה לאבחון פסיכולוגי כדי לגלות את הסיבה שמציקה לה. אם זה לא יעזור ואין סיבה כזו אז כנראה שהיא סובלת מדיכאון או חרדה ורק תרופות פסיכיאטריות יכולות לעזור לה להתגבר על התחושות הרעות בבית ספר .

ריסי שלום! לא ניתן לאבחן ברשת, ובוודאי שמרבית המשיבים אינם מוסמכים לכך, כך שלא הייתי מציעה לך להבהל מאבחנות חפוזות הנזרקות כאן... אני עצמי אינני אמא, אך בתאורך את ביתך אני יכולה לזהות את עצמי כילדה לפני שנים רבות.... אינטיליגנטית, רגישה מאד, פרפקציוניסטית ( חשוב היה לי תמיד להיות הכי בסדר ), בעלת מודעות עצמית וחברתית גבוהה, פגיעה וחרדה... כך שהדברים נוגעים בי ברובד מאד אישי. ברור שהילדה עוברת תקופה קשה, ושהיא זקוקה כעת להמון תמיכה. הסימפטומים הפיזיים שאת מתארת הם ממש קריאה לעזרה. שאלת מה עלייך לעשות. אז ראשית, אני יכולה לומר לך בוודאות מה לא לעשות : לא להתעלם! הבעייה קיימת, ולא תעלם מעצמה רק כי לא מדברים עליה... מאידך, בוודאי שלא לכעוס על הילדה. ההתנהגויות שלה משקפות מצוקה, שהיא כרגע אינה יודעת לתת לה שם ומילים, ויש לסייע לה בכך, לתמוך ולהיות שם בשבילה. זה באשר לתפקידך כאם. כמובן שאם התופעה מתמשכת ומציקה, כדאי לפנות לאיש מקצוע שיאבחן ויטפל ע"פ הצורך. ניתן לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי, הצמוד לכל מסגרות החינוך, ולהתייעץ עם פסיכולוג המתמחה בילדים. במידה והתור הוא ארוך ( כפי שקורה פעמים רבות ) ויש באפשרותכם להרשות זאת לעצמכם- אפשר לפנות ליעוץ פרטי. על כל פנים - לא להזניח. אני מאמינה שעם טיפול נכון והדרכה נכונה עבורכם - הדברים יסתדרו! כל טוב !

ריסי שלום ראשית צריך לתת לילדה תמיכה ואין מקום לתגובה תקיפה. נשמע שהיא מגיבה בצורה חרדה לדברים שקורים לה. יתכן שזו עדיין תקופת הסתגלות לכיתה א' החדשה שכן עוד לא עבר זמן רב מתחילת השנה. דווקא בגלל שתגובותיה פיזיולוגיות לא כדאי לחכות עוד זמן רב. רצוי בכל מקרה להתייעץ עם רופא ילדים ליתר בטחון ואם אתם מבינים בודאות שזו תגובה רגשית כדאי שתיפנו לפסיכולוג ילדים לייעוץ. יש אפשרות לקבל ייעוץ ראשון מפסיכולוג בית הספר השייך לשירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריה. אני מציע בשלב ראשון לקבל ייעוץ הורים ללא עירוב של הילדה בתהליך. במידה ויהיה צורך בהמשך, הפסיכולוג יזמין גם את הילדה למפגש. בברכה ד"ר אורן קפלן