הרס עצמי

ד"ר קפלן, שלום רב! בעייתי ממושכת וכרונית. לדעתי, יש בי תכונה של הרס עצמי קשה ביותר. הכל אצלי הוא או שחור או לבן. או הכל - או לא כלום. משום כך כאשר אינני עומדת בציפיות של עצמי אני פשוט מאד הורסת את עצמי, והדבר בא לידי ביטוי בדרכים מגוונות: אכילה כפייתית מול אי אכילה בכלל, עישון עד כדי כאבי נשימה, הזנחה עצמית מבחינה חיצונית ועוד כהנה וכהנה דברים שהולכים ונגררים ואני במקום לצאת מהם רק מזיקה לעצמי בכוונה רבה ומתוך ידיעה ברורה ושנאה עצמית תהומית. הבעיה היא שלמרות שאני מודעת שאי אפשר להיות מושלמים ולענות על הציפיות העצמיות ולמרות שאני מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה שאפשל לא אפול למלכודת הזאת, זה קורה לי שוב ושוב. אולי תבין את גודל הבעיה כשתשמע את הגיל שלי: כמעט חמישים. בגילי כבר הייתי אמורה לקבל אלו שהן תובנות לגבי החיים, לא? מה עושים? העניין הוא שאין לי תקציב בכלל לטיפולים פסיכולוגיים למרות שאני בטוחה שהם היו מסייעים לי וכן אינני רוצה ללכת למרפאות של קופת חולים בגלל הסטיגמה הנוראה והלא מוצדקת (שגם אני בהמנעותי, כנראה, גורמת לה) שיש לה. ספרים לעזרה עצמית נחמדים לי בהתחלה אבל זמן קצר אחר כך מאבדים את האפקט שלהם. אולי אני מרגיזה אותך בשוללי את כל האופציות אך דע לך שחשוב לי לקבל פעם דעת מומחה. תודה על הסבלנות.

ניסית פעם לשאול את עצמך את השאלות האלה, על באמת? זאת אומרת, להבין מה בעצם את רוצה. כי יכול להיות שחסר לך משהו טריואלי לגמרי וזה די מבאס שבגלל זה את מגיעה למצב של הזנחה והרס עצמי. עזבי אותך משלמות ומצויינות. נסי לנתח את עצמך ולעשות רשימה של חיוב מול שלילה. בטוח שיש בך המון דברים חיוביים ונהדרים שעולים עשרת מונים על השליליים. אולי סוף סוף תתחילי לקבל ולאהוב את עצמך ותגיעי להשלמה (דבר מופלא כשלעצמו). שווה לנסות, לא?

שלום למעשה בשאלתך את מונעת כל אפשרות אמיתי לעזרה. נטיית הרס עצמי עם סירוב מוחלט לטפל בעצמך, אני באמת לא רואה פתרון. אני מציע לך להתגבר על הסטיגמה (של מי?) ולפנות למרפאת בריאות הנפש הקרובה למקום מגוריך ולבקש טיפול פסיכולוגי. אם תיכנסי לתוך תהליך של טיפול יש אפשרות שתוכלי למצוא לעצמי נתיב חדש. בתוך המעגלים הסגורים בהם את מסתובבת יהיה לך קשה לעשות את זה לבד. הסטיגמה שאת מפתחת על עצמך גרועה מכל סטיגמה של מטופלת שאפשר לחשוב עליה. בברכה ד"ר אורן קפלן