דכדוך

שלום, השנה התחלתי ללמוד באוני', ומאז תחילת השנה אני פוזלת לכיוון אחד המרצים שלי. אני יודעת שאני לא מאוהבת, אני לא מכירה אותו. אבל, בפעמים שיצא לי לדבר איתו הוא דיבר איתי בחיבה ותוך כדי דיבור הוא גם נהג לתפוס לי את היד (מתוך פתיחות ידידותית, אני משערת), לא תפסתי את התנהגותו כמינית. אבל עם הזמן, רגשות חמים התחילו להציף אותי כלפיו, הבן אדם נגע לליבי, אני מאוהבת באינטלקטואל ולא באיש. עם הזמן גם הרגשתי רגשות בושה נוראיים, שאני בטח מאוד מאכזבת אותו, ושאני טיפשה מטופשת ליד האדם החכם והרגיש הזה - דרמה אמיתית! עכשיו הסמסטר נגמר, ואני מרגישה כאב נוראי, שאני בן אדם טיפש וקטן שנסחף ברגשות של "high" ואח"כ מתאכזבת מעצמי, ומזה שלא יכולתי להרשים אותו כמו שהוא הרשים אותי, ויותר מזה, שאפילו השארתי עליו רושם רע (בגלל איזו טענה קטנונית שיצאה לי מהפה בטעות, ושאני מתחרטת שאמרתי), מה שהשאיר אותי לצנוח צניחה חופשית לתוך דכדוך, ורגשות אשם כבדים. אני מרגישה מאוד מוזר, אני ממש מוצפת ואני לא מצליחה להתמודד את השפל הזמני הזה, תיתן לי בבקשה נקודת מבט אובייקטיבית על הדברים, מה שכחתי בכל הסיטואציה הזאת שגרם לי להוציא אותה מחוץ לפרופורציה?

עדי שלום תגובתך אינה חריגה, אבל כפי שאת מבינה ההתאהבות הזו היא במה שאותו מרצה מייצג עבורך, ולא בו באופן קונקרטי. לא פעם עלתה כאן בפורום שאלה לגבי התאהבות במטפל וכמו במקרים האלה גם כאן מדובר בתופעת ה"העברה" שבה אדם מייחס רגשות לאדם אחר בשל תפקיד מסויים שהוא מייצג. מה שמבלבל במקרים האלה שלא מדובר בסרט או הצגה ששם יותר קל להתרחק מההתרגשות העזה שמרגישים לעיתים קרובות, אלא מדובר באדם ממש שלכאורה יכול היה לשמש בן זוג. ברוב המקרים כאשר רומן כזה מתממש יש נזק ופגיעה רבים שכן המציאות אינה תואמת בהכרח לדמיון, ועצם תחילת הקשר ממקום לא שוויוני יוצרת בהמשך הסתבכות. אני מניח שתוך זמן קצר תוכלי לזכור בחיבה את אותו מרצה אך למצוא את מושא אהבתך באדם שתחושותיך כלפיו יהיו מבוססות על אישיותו האמיתית. בהצלחה בבחינות ד"ר אורן קפלן