מבוי סתום

שלום, בעייתי כזאת, אני סובלת מהרבה חרדות, שמשהו פיסי יקרה לי. אני חיה חיים "נורמליים" לומדת(בהיקף מצומצם מאוד ), עובדת, מתפקדת לכאורה. אבל אני לא חיה חיים משוחררים, כל הזמן צריכה להיות בשליטה, לעיתים קרובות החרדה ממשהו מסוים (חשיבה כפייתית) יכולה להוביל לאפיזודה דיכאונית. אני מתגוררת אצל משפחתי, שיש בה הרבה התעללות נפשית כלפי, כרגע במיוחד מצד אימי - התפרצויות זעם מצידה שמופנות אליי, קללות, התערבות בוטה והרסנית בחיי שמשפיעה עליי בצורה קשה מחלחלת לנפשי ומרעילה את נשמתי. התחושה היא מצב של מלכוד, אני מפחדת לשנות את חיי באמת, לקחת עמדה אקטיבית. החיים שלי בהילוך איטי, התנהגות כפייתית, הרס עצמי, המון עליות וירידות, דיכאונות, וחזרה תמיד לאותה נק'. נקלעתי לחובות מכיוון שאני נוהגת לפצות את עצמי בצורה חומרית והתנהגות אימפולסיבית. אני חיה במעגל אימים, של פחד וצורך של 24 שעות ביממה בשליטה, כשאני מרגישה שאני מאבדת שליטה הכל מתערפל לי, אני לא מכירה את עצמי ולא יכולה להרגיש שלווה ובהירות. אני בטיפול פסיכואנליטי למעלה משנה וחצי, אני בוטחת בפסיכולאנליטקאית אבל לעיתים קרובות אני חווה תסכול בקשר הזה כמו בשאר הקשרים הבינאישיים, שכמעט ואין לי כאלה. הטיפול מספק תמיכה לעיתים אך לא מקדם אותי. מעולם לא היה לי חבר רציני, לא ממש רציתי, קשרים גורמים לי להרגיש תסכול וריחוק מעצמי וטומעים בי חוסר שקט ואי נוחות. אני שואפת להיות לבד, בדירה משלי, מוגנת. אבל זה נראה כרגע כמו חלום מאוד מרוחק לאור הנסיבות. ניסיתי טיפול תרופתי, אבל התחושה הייתה שהגוף שלי דחה את זה, שלל תופעות לוואי והקצנה של החרדות. העמדות, התפיסות שלי והתחושות חזקות והתרופות אינן מסוגלות לעבור את המחסומים האלה. אשמח לשמוע את תגובותך. תודה קארין

השאלה אם ניסיתי תרופה אחת, ועשית הכללה כי מובן שזה לא אומר שאם תרופה אחת לא עבדה, יש לשלול לגמרי את הדרך. יש הרי ככ הרבה סוגים של תרופות. המשפט הזה ש התרופות לא עוברות את המחסומים של התחושות התפיסות וכו', נראה לי שאינו יכול להיות נכון. התרופות עובדות, זהו מן טיעון לכאורה הגיוני כזה, שלא עומד במבחן המציאות. תמיד אפשר לעלות מינון, אם הפסקת בשלב תופעות הלוואי אז אפילו לא הגעת למינון תראפוייטי התרופות עובדות, צריך למצוא את התרופה והמינון הנכון אולי אז תוכלי להגיע למצב שיאפשר לך לצאת מן הבית, ולהתחיל לראות אור.

קארין שלום נשמע שאת מתמודדת עם מצב מורכב ופתרונות במצבים כאלו אינם מהירים. אני לא חושב שיש דרכי קיצור, וזה שהדרך ארוכה אין זה אומר שהיא מבוי סתום. אני מבין שהמגורים ליד אימך הם כורח המציאות כעת, אבל ברור שהם אינם המצב האידיאלי עבורך. את כנראה צריכה להתרחק מעט מהבית ולבנות לעצמך עולם עצמאי יותר. הבעיה כמובן היא מעגלית כי אם היה לך כוחות לעשות את זה, כל המצב היה שונה מלכתחילה. אני מציע לך להמשיך להשקיע בטיפול שאת עוברת. טוב שיש לך פסיכולוגית שאת בוטחת בה. חשוב שתביאי את התחושות שאת מבטאת כאן גם לטיפול ואני מקווה שעם הזמן תמצאי את הדרך לצאת מתוך המבוי סתום אותו את חווה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן