נעלם החשק

שלום. אני סטודנטית בת 22. בעבר למדתי אומנות ועזבתי את התחום משום שאיבדתי את המשיכה אליו. הנחתי שכשמדובר ביצירתיות, אז אי אפשר לכפות על עצמך... עזיבת הלימודים הייתה קשה עבורי. חוויתי משבר במהלכו פיתחתי בולימיה. לאחר כשנה, נרשמתי שוב ללימודים, עתה באוניברסיטה. תחושתי הייתה שאני בשלה ומוכנה להשקיע בכך את כל מרצי. לצערי, הסיפור מתגלה כחוזר על עצמו, ואין לי חשק ללמוד. זה עמוק יותר, אין לי חשק לחשוב על שום דבר. אין לי ספק שאם הייתי יכולה להתרכז, אז הייתי מצליחה להתמודד עם החומר, אך בניגוד לרצוני ממש, לא בא לי ללמוד, אפילו לא לפתוח את הספר... אני לא בחורה עצלנית, להיפך, אני חרוצה ופרפקציוניסטית ואף קפדנית מידי... אני מפחדת פחד מוות מכך שלא אעמוד בזה שוב ואעזוב את הלימודים. אני מרגישה שלא אוכל לסבול את עצמי. מה אפשר לעשות במקרה כמו שלי? האם תרופות יוכלו לעזור לי?

מישהי שלום אני לא חושב שתרופות הם הפתרון המיידי, וכדאי לבדוק אפשרויות אחרות לפני שמחליטים שמדובר בבעיה נפשית של דיכאון או חרדה (שכן התרופות שאת מתייחסת אליהם נותנות מענה לסוג כזה של בעיות). צריך לבדוק מה עוצר אותך בלימודים. לא תמיד מה שמדמיינים על לימודי מקצוע מסויים תואמים לאופן שבו המקצוע נלמד באוניברסיטה, ואגב, גם להיפך, הלימודים עשויים להיות מעניינים ואח"כ העבודה לא מתאימה. צריך לבדוק האם אכן זה הכיוון שמעניין אותך, ובמידה וכן האם יש קשיים בהרגלי הלמידה והריכוז. במידה ואת סבורה שברקע יש קשיים סביב חרדה או דיכאון והם המקור לבעית בלימודים, כיוון התרופות יכול להיות נתיב לבדיקה גם בשלב זה. אולי כדאי לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג תעסוקתי, אם את סבורה שהמקור הוא במקצוע, או לפסיכולוג קליני אם מדובר על התמודדות פסיכולוגית עם מצב קיים. אגב, לאוניברסיטה שירות פסיכולוגי בו תוכלי בוודאי להיעזר לבדיקת העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן