כתבה:השימוש בפסיכיאטריה בסין לאשפוז בכפייה פוליטי

הטיפול השקט של בייג'ינג: השימוש בבתי חולים פסיכיאטרים להשתיק יריבים פוליטים מהפאלונג גונג פיליפ. פ. פאן. וושינגטון פוסט יום שני, 26 באוגוסט 2002–08–26 בייג'ינג השוטר היה במנוסה. כמו אחרים מהתנועה הרוחנית המוחרמת של הפאלונג גונג, פאנג ליהונג פוטר, נכלא והוכרח להשתתף בשיעורים אינטנסיביים של "א-תכנות" (דפרוגמינג- ההיפך מתכנות), שלא כמו הרוב, הוא אושפז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי – אבל הוא ברח. "הייתי באימה", אמר פאנג בשנה שעברה בזמן ראיון במסבאה מוזנחת במרכז סין. "אין לי מחלה נפשית, אך הייתי לכוד עם החולים האחרים במשך 16 חודשים." בהתחלה, הוא אמר, הרופאים בבית החולים הפסיכיאטרי קאנגנינג שנמצא בעיר הצפונית אנשן, אילצו אותו לקחת תרופות. אחר כך, הם נתנו לו לקחת את הכדורים איתו לחדר שם הוא היה נפטר מהם, אמר פאנג. הרופאים אמרו לו שהם יודעים שהוא שפוי אך קיבלו הוראות מן הממונים עליהם במשטרה "לטפל" בו בכל מקרה. במשך ראיון של 45 דקות, פאנג דיבר בבהירות ונראה רציונאלי. אחרי הראיון הוא חמק דרך דלת צדדית וחזר להתחבא. בפברואר, לפי מנהלים של הפאלונג גונג בארה"ב, המשטרה תפסה אותו במחוז הדרומי של פוגיאן והוא מת כשהיה תחת חסותם, כנראה מהתעללות פיסית. רופא בקנג'ינג אישר שבית החולי הפסיכיאטרי טיפל בפאנג ויידעו אותו על מותו, אך הוא סירב להמשיך לשוחח על המקרה. סיפורים כמו אלו של פאנג הטוענים להתעללות פסיכיאטרית של יריבים פוליטיים מעוררים ויכוח סוער באם ממשלת סין כולאת אנשים באופן שיטתי בבתי חולים פסיכיאטרים מסיבות פוליטיות כפי שעשתה ברית המועצות בשנות ה-70 ושנות ה-80. הנושא נמצא במעלה הרשימה של הכנס של איגוד הפסיכיאטרים העולמי בעיר יוקוהומה שביפן, שבה הנציגים אמורים להצביע היום לגבי החלטה הדורשת מסין לפתוח את בתי החולים הפסיכיאטרים שלה לחקירה עצמאית. אם תמצא עדות לשימוש לרעה, סין עלולה להיות מגורשת מהגוף העולמי. דבר זה יביך את המפלגה הקומוניסטית השלטת של סין, שהכחישה האשמות של התעללות פסיכיאטרית ועמלה להגן על היסטורית זכויות האדם שלה לקראת המשחקים האולימפים שיתרחשו בשנת 2008. אף חברה בכירה באיגוד הפסיכיאטרים העולמי לא הוכרחה לפרוש מאז ברה"מ, שפרשה לאחר איום של גירוש. לא ברור באם פסיכיאטרים סינים יעמדו מול הרשעה שכזו, גם בגלל שיש עדויות מועטות שבתי חולים פסיכיאטרים משמשים להשתיק יריבים פוליטיים בולטים ומשום שסין פתחה בהגנה תוקפנית בהתמקדם בחברי הפאלונג גונג בטענה שהם באמת חולי נפש. המבצע לחשיפת השימוש לרעה בפסיכיאטריה החל בשנה שעברה עם פרסום דוח מפורט על הנושא על ידי רובין מונרו, איש אקדמיה בריטי ששימש כעורך מחקר בכיר עבור המכון לשמירה על זכויות האדם במשך שנות ה-90. הדוח הסתמך בעיקר על מאמרים שהתגלו בחומרי לימוד פסיכיאטרים וכתבי עת רפואיים ותיארו מערכת שבו פסיכיאטרים משפטיים אבחנו "פושעים פוליטיים" במחלות נפש באותו מידה שבה הם מאבחנים פושעים אחרים. לפושעים אלו נחסכים תקופות מאסר או הוצאה להורג ובמקום שולחים אותם למוסדות המנוהלות ע"י המשטרה עבור פושעים שהם חולי נפש. מוסדות אלו ידועים כבתי חולים המכונים "אנקנג". בהתבסס על דוחות סטטיסטים שנמצאו במסמכים סיניים, מונרו העריך שלפחות 3,000 איש שהואשמו בסוג כל שהוא של פשע פוליטי בשני העשורים האחרונים הועברו לבדיקה פסיכיאטרית ע"י המשטרה, ושרובם אובחנו כחולי נפש ונכלאו במערכת ה"אנקנג". הממצאים היו מזעזעים משום שהיתה אמונה רחבה שסין נטשה את השימוש לרעה השיטתי לאחר תום המהפכה החברתית ההרסנית של מאו צה טונג ב-1976, והרבה מומחים מערביים שיבחו את הפסיכיאטרים הסינים על כך שביצעו שינויים משמעותיים לקראת סטנדרטים בינלאומיים. בנוסף לכך, ההערכה של מונרו עולה במספריה על היריבים הפוליטיים שאושר שאובחנו בצורה שגויה ונכלאו בבתי חולים פסיכיאטרים סובייטים במהלך שנות ה-70 וה-80. "לא היו אי פעם יותר מ-200 עד 300 מקרים של יריבים פוליטיים ואחרים שנשלחו לבתי חולים פסיכיאטרים, למרות שיש הערכות גסות שהמספר עשוי היה להגיע למספר אלפים", אמר מונרו. "במקרה של סין, לעומת זאת, יש לנו שפע של סטטיסטיקות רשמיות שמראות שהמינימום המוחלט של מעצרים פוליטיים פסיכיאטרים מאז שנות ה-80 המוקדמות הוא כ-3,000." אך ההוכחות שקיימות נגד סין הן שונות באופנים חשובים מאלו שמבקרים אספו כנגד ברה"מ. במקרה של ברה"מ, היו שני סוגים של קורבנות של שימוש לרעה בפסיכיאטריה, קבוצה של יריבים פוליטיים שהטיח ביקורת בממשלה וכן קבוצה גדולה יותר של אנשים --- שהוגדרה כ"עושה צרות" -- שהתלוננו על עוול שנעשה ע"י המעסיקים שלהם או נושאי משרה ציבורית מקומיים. המערב מיקד את תשומת ליבו על היריבים הפוליטיים. אך לדברי ריצ'ארד ג'. בוני, פרופסור למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה שהשתתף בשתי חקירות של שימוש לרעה בפסיכיאטריה בברה"מ, העדויות היחידות כנגד הפסיכיאטרים הסובייטים בזמנו היו אינספור דיווחים של מקרים שסופקו ע"י אנשים פרטיים. "היו לנו כתבי אישום והיו לנו שמות", אמר בוני. "אך לא היו שום רישומים או מידע סטטיסטי שיטתי מהסוג שרובין איתר בסין." מצד שני, מונרו לא היה מסוגל לשים שמות מאחורי המספרים. הוא אמר שמערכת ה"אנקנג" היא נמצא במעטה סודיות עבה, והרשויות משתמשים בה בדרך כלל נגד "פושטים פוליטיים" פחות ידועים. רק שני יריבים פוליטיים בתוך מערכת ה"אנקנג" ידועים לעולם שמחוץ. האחד הוא וואנג מיאוגן, שעזר להקים את ההתאחדות הריבונית של פועלי שנגחאי בשנת 1989 ודווח עליו שאושפז בכפייה בבית החולים של ה"אנקנג" בשנגחאי בשנת 1993. השני הוא ו'אנג ו'אנקסינג, פועל שפרש כרזה בכיכר טיאנאמן בשנת 1992 לזכר יום השנה השלישי של המתקפה הצבאית על מצעד מחאה שהובל ע"י סטודנטים שם. אשתו, ו'אנג ג'וניינג, אמרה שהמשטרה גרמה לה בצורה ערמומית לחתום על מסמכים שמציינים שבעל הוא חולה נפש ע"י זה שאמרו שהוא ישוחרר תוך מספר חודשים. אך 10 שנים מאוחר יותר, בגיל 52, הוא עדיין כלוא בבית החולים אנקנג של ביינג'ינג שנמצא בפאתי העיר. וו'אנג אמרה שמעולם לא ניתן לה אבחון רשמי של מחלות של בעלה. בשנת 1997, בתגובה לדוח מדינה שציין את המקרה, הממשלה הסינית אמרה שהרופאים אמרו שהתגלה שוו'אנג "בוסל מהזיות פאראנואיות." לפני מספר חודשים, אמר וו'אנג, הרשויות הציעו לשחרר את בעלה ולהעבירו תחת חסותה אם היא תסכים שהוא חולה נפש ותיקח אחריות למעשיו. היא אמרה שהיא ובעלה סירבו, ובתגובה לכך העביר אותו בית החולים למחלקה המחזיקה מאושפזים אלימים. "איך הם יכולים לעשות כזה דבר לאדם בריא?" היא אמרה. "הם לא הצליחו להאשים אותו בפשע, אז הם שמו אותו בבית חולים. זה רק תירוץ לרדוף אחריו. חוץ משני המקרים שבמערכת האנקאנג, היו הרבה דוחות של אנשים פרטיים – כולל פעילים של מפלגת הפועלים – שאושפזו בכפייה לבתי חולים פסיכיאטרים אחרים לתקופות קצרות, לעתים קרובות ללא שום האשמה בפשע ובדרך כלל ע"י הוראה של נושאי משרה ציבורית מקומיים שהחשיבו אותם כעושי-צרות. בשנה האחרונה, עיתונים המנוהלים ע"י המדינה דיווח על 6 מקרים לפחות של אנשים שאושפזו בכפייה בבתי חולים פסיכיאטרים באופן לא מוצדק, כולל מורה בן 60 שאושפזו ל-300 יום אחרי שהתלונן באופן חוזר ונשנה על תנאי דיור, ומקרה של איכר בן 42 שנכלא למשך יותר מ-200 יום אחרי ויכוח על טאבו עם פקידים מקומיים. "הם לקחו אדם תמיד ונורמאלי, שקרא תיגר על הרשויות ואשפזו אותי בכפייה באופן לא חוקי בבית חולים פסיכיאטרי", אמר זונג הואיואן, פרופסור בן 63 בגואנגזו שאושפז בכפייה 4 פעמים בין השנים 1972 ו-1992 במחלוקת עם הממונים עליו. "חלק מהרופאים לא מודעים למה באמת מתרחש, והם גורמים לך לקחת תרופות או נותנים לך טיפולים בנזע חשמלי." אנשי החינוך סינים בתחום המשפט ופסיכיאטרים מטילים את הבעיה על חינוך עלוב של פסיכיאטרים ומערכת חוק חלשה שלא מגינה על זכויות החולה. אין שום סטנדרט ברור למתי ניתן לאשפז בכפייה אדם שלא ביצעו פשע, וכן לא ברור באם על בתי המשפט או הרופאים לבצע החלטה זו. ארתור קליינמן, מומחה ראשי לפסיכיאטריה סינית באוניברסיטת הארוורד, טען שמקרים אלו אינם מהווים שימוש לרעה פוליטי שיטתי של פסיכיאטריה. "יש לנו עדויות של מספר קטן של פסיכיאטרים ומספר קטן של בתי חולים שנראה כי משתתפים בשימוש לרעה פוליטי בפסיכיאטריה", הוא אומר, "אפילו במקרים אלו, יש סיבה להאמין שהבעיה היא לימודים דלים, סטנדרטים נמוכים ופרקטיקה עלובה." ביחידות, פסיכיאטרים סינים שאלו מדוע שהרשויות יטרחו לשים יריבים פוליטיים בבתי חולים פסיכיאטרים כשהם יכולים בקלות רבה לשלוח אותם למחנות עבודה או בתי כלא. מונרו אומר שעשוי להיות שהממשלה מוצאת שזה נוח יותר להשתיק מבקרים ע"י אשפוזם מאשר להעמיד אותם למשפט. הוא מדגיש שרוב הפסיכיאטרים הסינים הם אתים (?), וציין שהסטטיסטיקות הרשמיות מראות מגמת ירידה יציבה במקרים הפסיכיאטרים הפוליטיים במשך שנות ה-80 וה-90. אך הוא אומר שההתקדמות נמצא תחת סכנה כשהממשלה הכריזה על מלחמה כנגד הפאלונג גונג, תנועה רוחניות דמוית-בודהיזם שעליה היא הדביקה תווית של כת מרועשת אחרי שנראה שהקבוצה מאיימת על המונופול של המפלגה הקומוניסטית. הפאלונג גונג אומרים ש-1,000 מחבריה אושפזו בכפייה. פסיכיאטרים סינים סיפקו מידע על יותר מ-200 מקרים של הפאלנוג גונג לאיגוד הפסיכיאטרים העולמי, בטענה שרבים מאנשים אלו סובלים ממחלות נפש. נשיא האיגוד חואן לופז-איבור אמר שהחומר נמצא בבדיקה. הפסיכיאטרים הסינים גם טוענים שהאשפוז בכפייה של חברי פאלונג גונג החולים בנפשם מוצדקת מכיוון שהם מהווים סכנה לעצמם ולאחרים. הם ציינו ש-5 חברי פאלונג גונג הציתו את עצמם בכיכר טיאנאנם בשנה שעברה. "אנחנו רק מטפלים בעוסקים בפאלונג גונג שיש להם הפרעות נפשיות, ורק עם הסכמת המשפחה", אומרת זו דונפאנג, סגנית יושבת-ראש של התאחדות הפסיכיאטרים הסינית. מאחר שיש הערכה שמספר האנשים העוסקים בפאלונג גונג עולה על 1 מיליון, זה סביר לצפות שכמה מאות מהם יסבלו ממחלות נפשיות, היא אמרה. אך פאנג ועוד שלושה חברי פאלונג גונג אחרים שביקשו לא להזדהות אמרו שהם הושמו בבתי חולים פסיכיאטרים רק בגלל שהם סירבו לוותר על אמונותיהם. "הם לא הצליחו לשנות את דעתי בשיעור שטיפת המוח" אמר פאנג "אז הם המציאו שיטה יותר מרושעת." קישור: http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/articles/A60968-2002Aug25.html

המתרגם שלום כתבה מעניינת ומחרידה. מדי פעם אתה כותב כאן באתר ומציב תרגום לכתבה. למעשה אינך נותן פירוש אישי או סיבה לבחירתה של הכתבה הספציפית ומדוע דווקא היא מעסיקה אותך. יהיה מעניין לשמוע את הרקע לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. פשוט ראיתי שיש דברים שמתרחשים בעולם בתחום בריאות הנפש שלא מגיעים לכאן וכך אנשים לא רואים צדדים נוספים. נכון שאני בוחר בד"כ כתבות המראות על בעיות כלשהם. מטרתי היא ליצור איזון ולעורר את שיקול הדעת של אנשי הפורום באשר להחלטותיהם לגבי טיפול וכו. אני חושב שיש גם דברים טובים שקורים בתחום הנפשי בארץ ויש גם אנשים בפורום שמעידים על כך. מבחינת פילוסופית מתזה ואנטיתזה יכול להיווצר סינתזיה דהיינו כאשר אנשים מקבלים שני צדדים של המטבע הם יכולים להגיע למסקנות חדשות בעצמם. אולם אם הם מקבלים צד אחד בלבד נוצר חוסר איזון אותו אני מנסה בדרכי הצנועה לשנות. מטרתי היא התפתחות. בכבוד המתרגם