חיים חסרי ערך

שלום. אז טוב אני בחור בן 28 . ובחיי לא הצלחתי להגיע לשום הישג משמעותי. אני חי בבית הורי ואפילו אני מבקש מהם כסף לסיגריות, הפעם האחרונה שעבדתי היה לפני 3 שנים וגם זה לתקופה של מספר חודשים. אני מפחד להתחיל עם נשים וגם כאשר אני נמצא עם משיהי אני לא יכול לשכב איתה מפט חוסר ניסיון. הדברהזה מלווה אותי מגיל צעיר וכאשר הייתי צעיר יותר בדרך כלל כול הבחורות שהיכרתי התחלו איתי ולא אני איתן והם לא היו רבות.ועם אף אחד לא הצלחתי לשכב(בגלל מתח שהייתי חש או בגלל שהייתי לוקח סמים בשביל להיות איתן במיטה) היום אני לבד בעולם מבודד לחלוטין ואני מרגיש שאין לי יותר למה לחיות אבל אין לי עדיין אומץ לסיים הכול בכבוד(העולם לא שייך לפחדנים ועלובים) לפני מספר חודשים היכרתי מישהי ולא הייתי מסוגל לגעת בה למרות שאכשהו הצלחתי להקסים אותה. אבל היא תהתה בקשר לזהותה מינית שלי(אני לא הומו ואין לי משיכה לגברים) היום אני לא בקשר איתה. אני לא יודע למה אני כותב בפורום הזה אבל אני חייב להוציע את זה איכשהו. ואני לא חושב שמצבי אי פעם ישתנה פעם הייתי בטיפול והוא רק עזר לתקופה קצרה מאוד. הוא אפילו לא עזר אלה קצת הקל עלי כי היה לי עם מי לדבר. תמיד תהיתי מה מה המשמעות של חיי והחיים בכלל ואני יודע שהמשמעות של החיים זה לחיות. אבל זה קשה לי מאוד. יש לציין שאני בריא בגופי ונראה נורמלי אבל החוסר הביטחון הזה הוא טוטאלי מה שגורם לי חוסר לתפקד.(פעם הסמים היו עוזרים איך שהו לעביר את הבאסה אבל הם הרבה זמן כבר לא עושים את התפקיד שלהם היום אני לא נוגע בהם לפחות משדל לא לגעת) לא אכפת לי עם תחשבו שאני מפגר או משהו כזה או פסיכי אני חייב להוציע את זה ואני משתמש בפורום הזה.

שלום דבריך מעידים שאתה די מיואש מעצמך ומיכולתך לצאת מהמצב שנוצר. כנראה שכבר די הרבה שנים ישנה ירידה בדימוי העצמי וביכולתך לפתח חיים בוגרים ועצמאיים. אני חושב שמסגרת הטיפול הפסיכולוגי חשובה ואני לא הייתי מצפה שהטיפול יעזור במהירות. אתה צריך הכוונה מקצועית כדי לצאת מהמצב אליו נקלעת וככל שהזמן עובר זה נעשה יותר קשה. אתה לא מפגר או פסיכי אם אתה מסוגל לכתוב את מה שכתבת. אבל אתה זקוק לעזרה ואני מציע שתתייעץ עם הוריך ותמצאו ביחד מסגרת טיפולית ארוכת טווח דרכה תוכל להתקדם ולשנות את אורח חייך ולשפר את בטחונך העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אתה נשמע מקסים.רגיש,ומודע לעצמך,פיקח וגם בדיכאון עמוק.הייתי במצב מאוד דומה לשלך ואפילו גרוע יותר.הגעתי לסכנת חיים מרוב תחושה של חוסר ערך.הפכתי אנורקסית התאשפזתי בבתי חולים ,לא תיפקדתי ,כמעט כל החיים עד גיל 30 הייתי בהרגשה שאני לא שווה כלום שגברים לא יכולים לאהוב אותי,שאני לא יכולה להצליח בשום מקצוע,וגם כשניסיתי לא הלך לי.גרתי אצל ההורים,נראיתי רע מאוד, והתחלתי טיפול נפשי והספקתי ועוד אחד ועוד אחד...וכבר חשבתיי להתאבד.אבל התחלתי טיפול נפשי אצל מישהו,ולקחתי תרופות שעוזרות להרגיש טוב יותר עם החיים והם לא ממכרות.והייתי בטיפול קרוב לשנתיים אבל הצלחתי למצוא עבודה וחבר ,והיום אנחנו גרים יחד בדירה ששנינו משלמים עליה שכירות.אני כבר לא תלוייה בהורים שלי וכבר לא אנורקסית והחיים באמת טובים עכשיו.לקח לי מאמץ,והתקדמתי לאט לאט והיה לי קשה.אבל באמת שזה שווה.אם תחליט לנסות עוד הפעם לעזור לעצמך ולתת לזה זמן,גם אם קשה לך כל יום כל שעה,לתת לזה שמן זה יהיה שווה.ללכת לפסיכולוג או פסיכולוגית שמתמחים בדיכאון לקחת תרופה שתתאים לך,להתחיל לטפל בעצמך ולא רק לדבר בשביל להקל על עצמך,אלא להבין למה אתה מרגיש כל כך רע עם עצמך.ועם החיים.אגב גם אני הייתי חסרת ניסיון מיני עד גיל 30,ובכלל החיים שלי היו גיהנום. אני מאוד מזדהה איתך.ורק תדע שיש פיתרון והוא איטי אבל שווה ביותר.התאבדות זה לא פיתרון,זה הפסד וצער לכל מי שנשאר.גם אני הרגשתי פעם פחדנית וטיפשה וחסרת יכולת לעשות משהו.והיום טוב לי. שיהיה לך רק טוב ביי איילה

אני לא יודע עם תקראי את זה כי עבר זמן מסויים באז שכתבתי את המכתב שלי. ברצוני לשאול את דעתך העם אני צריך להתאשפז בבית חולים יש לי מחשבות כאלה אבל אני לא יודע איך מבקשים את עזרה הזאת.