איפה השמש?

שמש, משמעותה - חמימות, אור, חיבוק של חיבה, תחושה של אושר האופפת אותך, בראייתך את קרני-השמש מפזזות בין עצי-התפוח המאדימים... שמש, משמותה- חיים, צמיחה, ייבוש שלולית-מיים דלוחה, צבעים בולטים, יום, עירנות, אך שמש יכולה להיות גם: מדבר צחיח, חולות צרובים ומכאיבים לכף הרגל המהלכת בהם.. התייבשות רירית הפה, צימאון, חום כבד, עייפות, צניחת הגוף אל האדמה בתשישות, שמש יכולה להיות גם: שריפה איומה בעיניים, עיוורון, ייאוש בחיפוש אחר מקור מיים קרירים, עייפות, נבילה של צמח האפונה העדין שטיפס אל-על לקומה ה-2 בבקשו להציץ למרפסת,\ דהייה של צבעים, ייאוש, אי-נוחות, עילפון ומוות. אתה ואני לא היינו כאן, לפני כמה עשרות שנים, -והשמש - הייתה. אתה ואני לא נהייה כאן, במאה הבאה. השמש תהייה... היא תמשיך ותאיר, תצרוב, תכה, אך אתה לא תראה אותה ממעמקי רגבי-הקרקע, שיכסוך, לאחר ההספד הרדוד.. לא תשמע עוד את קולות הילדים, ותנחש שעדיין יום.. לא תחוש עוד בשקט המשתרר עם שקיעתה לתוך הים... ולא תדע שהגיע הלילה... אתה לא תראה ולא תשמע מאומה מתוך הקבר הצר, החשוך והקר... ולא תדע... ואתה, כה רצית לחיות, לחוות, להנות, לחייך באושר... ולא הצלחת.... וכל כך התצטערת, שלא ידעת להעריך את עוצמתה ונפלאותיה של השמש הזו, כשזרחה כל בוקר, ועקבת כל ערב בשקיעתה האיטית לא האופק.. ולא ידעת לומר לה תודה.

באמת אנחנו לא יודעים להעריך משהו טוב שיש לנו. בשביל להעריך את החשמל אנחנו צריכים להשבית את החשמל ולהיות בחושך חודש. בשביל להעריך את זה שאנו הולכים, מזיזים יד ורגל ויכולים לאכול לבד אנחנו צריכים ללכת לבית-לוינשטין ברעננה ולראות את האנשים הנכים שם שמתמודדים ושמחים על כל תזוזה חדשה. ואת כנראה לא יודעת להעריך את זה, שאת בסדר ומחפשת את הדברים הרעים שהשמש עושה.

לדיקלה, האם כשלונך במבחן אחד, מרגיע אותך, מאחר ושכן שלך נכשל ב-4 מבחנים? האם כשלאדם נחתכה האצבע, הוא נרגע, כי בחדר הסמוך כורתים רגל שלמה? האם, אם מת אדם קרוב לך, והוא בן 70, את יכולה להתנחם, שיש אחרים שמתים בגיל צעיר יותר?.. העובדה, שלאחר כואב, לא מרגיעה את הכאב שלנו.. אולי בסה"כ, זה מאפשר לנו לראות קצת יותר פרופורציונלית את הכאב שלנו ולנסות לשכנע את עצמנו רציונאלית, שיש "יותר גרוע, ולכן ננסה להתגבר" אבל, הכאב נותר. והוא ממשיך לכאוב... לא?

לדיקלה, האם כשלונך במבחן אחד, מרגיע אותך, מאחר ושכן שלך נכשל ב-4 מבחנים? האם כשלאדם נחתכה האצבע, הוא נרגע, כי בחדר הסמוך כורתים רגל שלמה? האם, אם מת אדם קרוב לך, והוא בן 70, את יכולה להתנחם, שיש אחרים שמתים בגיל צעיר יותר?.. העובדה, שלאחר כואב, לא מרגיעה את הכאב שלנו.. אולי בסה"כ, זה מאפשר לנו לראות קצת יותר פרופורציונלית את הכאב שלנו ולנסות לשכנע את עצמנו רציונאלית, שיש "יותר גרוע, ולכן ננסה להתגבר" אבל, הכאב נותר. והוא ממשיך לכאוב... לא?

במקום לכתוב שטויות תגידי ישר מה את רוצה!!!!!!!!!! זה לא מקום לסיפורים על שמש וירח!!!!!!!!!! פה יש קהל, שאין לו סבלנות לזה.

אחד הדברים, שהפורום הזה מאפשר, זה לתת אפשרות ביטוי לכלם. גם לך וגם לה. צורת תגובתך נותנת לי הרגשה לא נוחה. יכולת להגיד את אותם הדברים, אבל בפחות תוקפנות מילולית וזלזול.

אז ישירות אומר: שאלוהים (אם קיים..) יברכך במעט יותר סובלנות, אמפטיה והתחשבות....

ישראלית שלום הכתיבה בגוף עתיד עבר, כלומר "הצטערת שלא ידעת להעריך את עוצמתה..." אם אני מבין נכון את כוונתך את מנבאת ויודעת לחזות את את הצער והפספוס. אמנם הכתיבה בגוף עבר, אבל תחושת הפספוס במלוא עוצמתה תקרה רק בעתיד. אם כך, אולי יש אפשרות לעשות את השינוי עכשיו, כדי למנוע את הנבואה מלהתגשם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך על תגובתך. לא. אין לי מחשבות לגבי התאבדות. אבל כן שורות, שמבטאות עצבות, ייאוש וכאב רב. ההצעה לבצע שינוי, - היא , היא בעצם שורש העניין. השינוי המתבקש, איננו ל"עשות משהו באופן פיסי" אלא, פשוט: לא לעשות. לא לחבל בכל הצלחה שלי, לא להרוס כל דבר, שמוערך כטוב, בסביבה, לא למרוד בכל דבר, רק בשל העובדה, שהוא מקובל, לא לחיות בשבי אמירת ה"לא רוצה" .. והרבה הרבה לא..... אינני נערה, אני מבוגרת. אך יש דברים, שעלי ללמוד מהתחלה, כמו אותו ילד, הנכנס לכתה א לראשונה בחייו. ואני נמנעת גם מזאת. הליכה בשביל מלא מהמורות, ואבק דרכים נישא ברוח... אינה מובילה לשדה פרחים פורח... בדרך כלל... נכון?

היי, מה שכתבת גרם לי לחשוב..ולהיזכר במשהו שקרה לפני כמה שנים שבכלל שכחתי ממנו. אני אספר לך.. הייתי ילדה ובקשבתי לתכנית רדיו בשם "מפתח הלב" הייתה שם בחורה שעלתה לשידור היא סיפרה שהיא חולת סרטן ונותרו לה ימים ספורים אולי יומיים, והיא בכתה וסיפרה על החוויות שהיא לא תחווה וכל מה שנלקח ממנה..היא כל כך רצתה לחיות אבל היא נאלצה להיפרד.. מה ששמעתי ריגש אותי וכאב לי והרגשתי בת מזל.. כיום, הרבה שנים אחרי, אני לא מרגישה שאני מאושרת ולפעמים אני מרגישה ריקנות נוראית. רק רציתי לספר לך את שהזכרת לי, ואני לא יודעת למה.. את כותבת בצורה יפה ומרגשת.. שירי

לשירי למה אי אפשר להמשיך להרגיש מוגנים וברי מזל ואהובים כפי שחשנו בילדות? למה זה היה חייב להשתנות עם התבגרותנו? האם יש כאלו שכן התבגרו בצורה טובה ובריאה? למה אנחנו לא אותם ילדים קטנים ומקסימים של פעם? למה העולם נראה כ"כ שונה מאז???? הרהורים... כמה חבל....

העובדה, שאדם אחר סובל מסרטן, מנחמת את כאב השיניים שלנו?... הדברים שכתבתי כאן, (ואנני יודעת מדוע.. שהרי אינני כותבת כלל...) העלו אצלך את הזיכרון העצוב ההוא. הוא מתחבר לך, להרגשות עצב, של היום. אשמח אם תכתבי עליהן כאן. אותה חולה בסרטן, שאת מזכירה, מעלה אצלי ואולי גם אצלך... הרגשה של חוסר- אונים. אי אפשר לעצור. לעזור. להושיט יד. היא יודעת את השביל המוביל את הסוף ואי אפשר לעזור לה. זה אומר לך, שירי, משהו על עצמך? על הרגשות של חוסר-אונים שלך? בכל אופן, אינני חולה במחלה קשה. בברכה, ישראלית

10 אנשים, יכולים לצפות במשהו, וכל אחד יתרשם אחרת. את הבאת את 2 הצדדים. שמש טובה ושמש רעה. לאיזה צד את יותר מחוברת?

השמש רק רעה מאד או טובה מאד? מה עם הערכות הביניים?

בהערכות הבינים יש שמש חמימה שמש של בינ הערביים שמש של שחר שמש של ערב שמש עמומה שמש של צל עצים שמש שלא צורבת אותנו ומכאיבה ולא מחממת אותנו כשקר לנו בשלג

יום אחד השמש כבר לא תהיה. ויהיה רק חושך. אני ממציאה את זה אבל זה יכול להתרחש.