הסיפור שלי

אמי התעללה בנו במשך כל ילדותנו, התעללות פיזית ונפשית קשה מאוד. אמי הייתה חולה בדיכאון קשה ואף פעם לא טיפלה בעצמה. אנחנו היינו עול. עד היום אנחנו עול. בבית אסור היה להרעיש, לדבר, להזמין חברים או לאכול.. שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי, חשבתי שהצלחתי להתגבר. מצאתי אהבה גדולה שהצליחה למלא חללים ולהיות תחליף למה שמעולם לא היה לי. עכשיו אני בהריון והכל חוזר לי. אני כל-כך מפחדת להיות כמוה בלי לשים לב. רוב הזמן חרדה ובוכה ומרגישה כמו לפני הרבה שנים, אבודה בעולם. בעלי היקר והאהוב מנסה לתמוך אך אני כבר לא מוצאת נחמה. אין בי כוחות לעוד טיפול ארוך שנים ואני מרגישה בזמן האחרון שאולי איני יכולה להיות אם. מי יכול לעזור לי??

נעמה שלום הסיפור שלך עצוב ושמח כאחד. את מתארת כיצד למרות הילדות המורכבת שעברת הצלחת להתגבר ולהקים משפחה, וכעת את עומדת את מול צומת דרכים חדשה, ופוחדת לשחזר את מה שמוכר לך כל כך. אין סיבה שהדברים ישתחזרו. טראומת הילדות שלך נשארה חקוקה בנפשך וכנראה שתמשיך להיזכר לאורך השנים, אבל אין הכרח שהיא תהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. המודעות העצמית שבוודאי צברת עם שנות הטיפול והידיעה העמוקה שאת רוצה להעניק עתיד אחר לילדיך ינחו אותך בדרך הנכונה. בהחלט תוכלי להיעזר פה ושם בעזרה מקצועית גם לאורך שנות ההורות. אין בכך כל רע. את החרדות הנוכחיות כדאי להסיר בהקדם האפשרי. החשיבה השלילית שמלווה אותך כעת מפריעה להנאה שלך מתקופת ההריון ונוטעת בעיות לא הכרחיות. אנשים רבים שחוו טראומה בעברם נזכרים בטראומה במצבים מסויימים. הדבר גורם לעצב ולשחזור של רגשות חוסר האונים. זה כנראה מה שקורה לך כעת. יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי קצר וממוקד. תוכלי אולי להיעזר בשיטות ממוקדות לטיפול במצבים כאלה כמו היפנוזה ו EMDR. תוכלי לקרוא מעט על שתי השיטות בקישורים הבאים. כתוצר משני הן עשויות גם להקל על ההתמודדות הפיזית עם ההריון והלידה מאחר ובשתיהן לומדים הרפיה עצמית כבסיס להירגעות. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בהצלחה ד"ר אורן קפלן