פגיעה עצמית

כתבתי מכתב, והסברתי וכתבתי, והכל נמחק. אני לא יכולה לכתוב הכל שוב. אולי זה סימן שאני צריכה לשתוק??? רציתי רק לומר שאני חותכת את עצמי, המון, ולא אכפת לי מזה כ"כ. להפך- זה מרגיע. אבל מה אעשה בקיץ? לא אלבש חולצות קצרות יותר? אני חסרת אונים. עייפה.

גמ יקרה, לעתים, במחשב, או באינטרנט, הדברים שכותבים נמחקים. לא. זה לא סימן שאת צריכה לשתוק. זו פשוט תקלה. זה מרגיז, וקשה לשוב ולכתוב, אבל הנה, הגעת לכאן, וכשתוכלי תכתבי מעט יותר על מה שכתבת ונמחק. אני משער שאם בכלל לא היה איכפת לך מכך שאת חותכת את עצמך, אולי בכלל לא היית כותבת כאן. ואני שמח שכתבת, ולי דווקא איכפת מכך שאת חותכת את עצמך. מובן שאינני יכול לדעת את הסיבה לכך שאת פוגעת בעצמך, אבל אני מבטיח לך שכאן, בפורום, תוכלי למצוא אוזן קשבת. אם קשה לך לכתוב על כך בפומבי, את מוזמנת לשלוח לי דואר אלקטרוני. אני שומע במלים שלך גם מעט יאוש, וקצת ציניות. לא קשה להבין שהחיתוך מותיר בך סימנים, ושלא מדובר בתופעה חדשה. ומה עשית עד היום? האם פנית ליעוץ? לטיפול? האם יש מישהו שיכול לסייע לך? ולא קשה לשמוע את היאוש. אבל למרות הכל, למרות חוסר האונים, והעייפות, הצלחת לכתוב לנו. ואני שמח שנותר בך מעט כוח, ואולי גם מעט תקווה. גמ יקרה, את אינך לבד, ואל תהססי לשוב ולכתוב כאן. שלך, דרור גרין

הנסיכה דיאנה ז"ל היתה חותכת את עצמה, והסתירה את זה, הבעיה מוכרת והרבה בנות עושות את זה לעצמן, כדאי לך ללכת לטיפול , לגלות את הסיבות לטפל בהן, ולגמור עם התופעה.

רינה יקרה- לא גומרים עם התופעה הזו, לידיעתך אני יכולה להבין את דבריך גם אני נוהגת לחתוך את עצמי. אני מכירה את ההרגשה שכשזה מגיע אז אין שליטה ויש רק את הצורך לחתוך לפעמים הצורך נובע מחוסר תחושה מזה שלא מרגישים כלום ולפעמים בתור עונש עצמי. אף אחד לא מסוגל להבין את התחושה כשרואים את הדם והכל כמו מסתדר. אני מציעה לך לפנות דחוף לפסיכולוג ואף לפסיכיאטר על מנת לקבל טיפול. אפשר לשלוט בצורך הזה , אני כותבת מניסיון. חשוב שתמצאי אדם אשר יוכל לגעת בכאב שלך . וכאן אני פונה לדרור גרין- תשובה נהדרת ואמפטית

שלום אני מצטרף להודעות הקודמות וממליץ לך לפנות לטיפול. יש אתרי אינטרנט שעוסקים בנושא. תוכלי להיעזר בהם אם תרצי, יש שם הרבה מידע והמלצות כיצד להיעזר. אתר בעברית http://www.voices.co.il/SI/index.html אתר באנגלית http://crystal.palace.net/~llama/psych/injury.html למרות חוסר האונים והעייפות אל תתיאשי ואל תשתקי. שקיעה לתוך חוסר האונים תחמיר את המצב. נסי לאסוף את כוחותיך, לפחות כדי למצוא מישהו שיוכל לעזור לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

גמ שלום רב, זכורים לי מכתביך הקודמים, בעיקר אלו הנואשים יותר, אלו המחפשים את האקדח. לא קל לראות את סבלך המתמשך, הדיכאון והיאוש שאופף אותך, ועכשיו את מוסיפה נדבך נוסף: הפגיעה העצמית. ברור לי כמה קשה לקום, לאזור כוחות ואומץ ולפנות לעזרה. את בוחרת בדרך קשה פחות, אנונימית יותר, ופונה לכאן. אבל לצערי יכולת העזרה כאן היא מוגבלת מאד, ומסתכמת בעיקר במתן ייעוץ והכוונה. אין אפשרות לתת לך כאן את מה שאת באמת זקוקה לו: טיפול. שוב אני מזמינה אותך להתקשר אליי ויחד ננסה למצוא מענה טיפולי הולם לבעייתך. מכאן, לצערי לא תבוא הישועה, אולי נחמה של כמה דקות ואמפטיה. אבל זה לא מספיק. החזיקי מעמד... בברכה, טלי פרידמן