לא מאמינה באלוהים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/03/2002 | 22:24 | מאת: הדר

קוראים לי הדר ואני בת 21 ורק השתחררתי מהצבא , כשהייתי ילדה מאוד האמנתי באלוהים וכול פעם שהיה לי קשה הייתי מבקשת את עזרתו - בצורה מפתיעה כמעט תמיד הוא לא היה עוזר לי והיה קורה ההפיך ממה שביקשתי . - אני זוכרת שאז חשבתי שאוליי קרה ההיפך אבל רק אלוהים יודע מה טוב בשבילי - ולכן קרה מה שקרה. למרות זאת - נורא הקל עליי להאמין באלוהים , רק בידיעה שהוא קיים , שיש מישהו ששומר עליי, שמשגיח , שאכפת לו . אבל בשנים האחרונות התבגרתי והתפקחתי ואני לא מאמינה באלוהים לחלוטין ! נורא קשה לי עם זה שאני לא מאמינה בו כי אין על מי להשען אבל אני לא יכולה להיות צבועה עם עצמי כמו רוב האנשים בעולם. מכירים את המשפט צדיק ורע לו ? אני רואה כול כך הרבה מיקרים וגם על עצמי שלא שווה להיות אדם טוב בעולם הזה - צריך לדאוג רק לעצמך. אני לא מצליחה להבין איך אנשים יכולים להיות כול כך צבועים שהם מאמינים באלוהים ?! אני יכולה להבין את זה רק מהצורך של האדם להרגיש שמישהו דואג לו שיש צדק ולמיששהו אכפת. מישום מה כולם שוכחים , כולנו רק בני אדם , ובן אדם הוא חיה , כמו כלב או חתול או עכביש או אפילו נמלה , רק הרבה יותר מפותחת . כשיש קן נמלים בביתי ואני "רוצחת " את כול הקן , בעצם הרגתי מיליונים של נמלים . זה באמת משנה אם זה נמלה או אדם ?! - כולנו בעלי חיים . ובגלל שהאדם הוא מפותח יותר מבחינה שיכלית זה לא אומר שהוא לא בעל חיים ! בשואה נהרגו מיליונים של בני אדם , לאלוהים היה אכפת ? אתם יודעים איזה סבל אנשים סבלו שם ?! - לאלוהים היה אכפת ?! כאדם אדם נאשם ברצח שלא ביצע ויושב כול חייו בכלא - לאלוהים אכפת ?! ולכול המכחישים למיניהם - היו מספיק מיקרים שכאלה. . העולם מלא סבל אדיר ועצום וכול אחד חיי בבועה שלו ומאמין שלו אלוהים יעזור - אבל הוא לא מבין שהוא לא שונה מאותה נמלה שנשרפה בקן בגלל שלמישהיא הפריעה שהיא מהלכת בביתה. אנשים כאלה מדהימים ויפים וחכמים וצעירים פתאום חולים בסרטן סופני - לאלוהים אכפת ? אני חושבת שהנקודה שלי ברורה . אנשים לא מאמינים באלוהים כי בתוך תוכם הם חושבים שהוא באמת קיים - בתת מודע שלהם הם יודעים שהוא לא קיים . פשוט נוח להם להאמין בו כמו שלי היה נוח להאמין בו שהייתי קטנה. הרבה יותר קל לשקר לעצמך מאשר לראות את האמת . אני באמת מאמינה שהאמונה באלוהים זאת איזושהיא מערכת התגוננות של הגוף . זה עוזר לאדם לשרוד . סה"כ כול מטרתו של האדם ושל כול בעל חיים בטבע זה להמשיך את התקיימותו . זאת רק דעתי , מה אתם אומרים ? מבקשת גם דעה של איש מקצוע ? - האם יתכן שהאמונה באלוהים זו איזושהיא מנגנון התגוננות של הגוף - על מנת שהיהיה לו קל יותר לשרוד ?

לקריאה נוספת והעמקה
19/03/2002 | 22:54 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום הדר, את מעלה שאלה יותר פילוסופית-ערכית מאשר פסיכולוגית. פרויד עצמו היה לא רק אתאיסט אלא אנטי-דתי ועל כן פסיכולוגים חילוניים נוקשים יראו באמונה באלוהים מנגנון הגנה. בהקשר הטיפולי חשוב מאוד שהמטפל יתייחס לרקע שבו חי וגדל המטופל וכמובן שאין לשפוט באופן ערכי אדם שמאמין באלוהים, או אפילו את אותם אנשים שאת מכנה צבועים והם אינם באמת מאמינים באלוהים. אני מבין את ההתקוממות שלך, יש בה משהו מאוד אותנטי, אך לפעמים אותנטיות עומדת בסתירה לקומוניקציה ורצוי לאמץ גישה גמישה יותר ביחסים בין-אישיים. מניסיון אישי אני יכול להעיד שזה משהו שבא עם הגיל :-) בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

19/03/2002 | 23:44 | מאת: HERA

הדר, אם תשאלי את אותה שאלה אדם מסורתי או חרדי. התשובה שתקבלי היא "נסתרות דרכי האל". אישית, אני לא יכולה להשלים עם תשובה מתחמקת שכזו... אבל תחשבי על זה ככה - לא יותר פשוט כשיש אלוהים שאחראי לכל? אין עניין של אחריות אישית. היה פיגוע? זה בגלל שאנחנו חוטאים. שנת בצורת? שוב, אנחנו חוטאים. ומה שיפה זה, שאם רוצח יחזור בתשובה, אז אלוהים יסלח לו ויקבל אותו. אז לדעתי לא, אין פה עניין של מנגנון הגנה, אלא הסרת אחריות מוחלטת מהפרט! אגב, נכון שהמטרה של האדם ושל בעה"ח היא לשרוד - אבל המושג "אלוהים" הוא אנושי בלבד.

20/03/2002 | 00:56 | מאת: הלנה

שלום לך אני אשה כפול מגילך, דור עשירי בארץ, סבא של סבא שלי היה חכם שכתב ספרים, וגדלתי על הדת. מאז שפגעו בי בבית הכנסת כאשר רציתי להעלות את בני יחידי לתורה, אבדתי את האמונה. אבל אני חושבת שלהאמין באלוהים או במשהו אחר זה דבר שאנו זקוקים לו לנפש. אני מאמינה שקיים כוח עליון שייצר את העולם, אם זה אחד או רבים, אם זה זכר או נקבה וכ"ו, אין לדעת. אבל במקום שאתחבט במחשבות אם הוא קיים אני מעדיפה לעשות מעשים שגורמים לי טוב על אותו משקל, כמו: עזרה לזולת, כבוד למבוגרים, כבוד אב ואם ועוד. הבעיה שיש כל כך הרבה כתות בדת היהודית וכל אחת רומזת שאת לא מספיק יהודיה, גורמת לי להתכחש לכל הממציאים המצאות של הלכה כדי להגביל אותנו במעשינו וכל זה בכדי שנהיה נשלטים על ידם, ובסוף זה מגיע לכסף, לא דת ולא בולשיט רק כסף. אז קחי לתשומת לבך. הלנה

20/03/2002 | 03:29 | מאת: ליבי

הדר, מבינה אותך הרבה דברים קורים שאין לנו שליטה עליהם ואז אומרים..סטופ..אם יש מנהיג לעולם אז למה זה קורה? למה הטובים מתים והרעים נשארים? למה מתים אנשים מרשעות טהורה של זולתם ואין מציל? לא זכור לי איזה רב אמר פעם..שאלה שכועסים על אלוקים הם המאמינים הגדולים ביותר, כי הרי אתה כועס על מי שאתה מאמין שצריך להציל אותך... אז ככה... אם את מאמינה בכוח עליון..את מאמינה בשכר ועונש נכון? אם את מאמינה בשכר ועונש - אז יש גן עדן וגהינום אם יש גן עדן וגהינום אז ישנה נשמה שהיא נצחית אם הנשמה היא נצחית...אז מי יודע היכן היתה קודם ומה תיקונה? זאת אומרת... שיש סיבה מדוע נפטר תינוק בן כמה ימים יש סיבה מדוע אדם זה או אחר סובל הנשמה שצריכה תיקון - תעשה את זה כאן בעולם הזה בדרכים מאד נסתרות ותבוא לגלגולה הבא כשהיא כיפרה על חטאים שהכתימו אותה אז על מה יש כאן לכעוס? הבנת?

20/03/2002 | 08:51 | מאת: לילי

היי בוקר טוב לכם רציתי לכתוב להדר עכשיו הרצאה שלמה אך משום מה את תימצתת את הדברים בצורה מדהימה ואין לי מה להוסיף חוץ מלהסכים איתך, הדר תדעי לך שתמיד אחרי החושך בא האור ותמיד אחרי האור בא החושך , אלו החיים עם מורדות ועליות , תגידי לי אם לא נדע מהוא רע, מהוא לא טוב אז איך נעריך את הטוב שיש , תראי אני קצת יותר בוגרת ממך, ועברתי קצת יותר אפילו הרבה יותר , ואני מאמינה דגולה באלוהים, כשרע לי אני בוכה ואמרת למה ? אך יחד אם זה אני בהתלהבות מחכה לטוב כי אני יודעת שעכשיו הוא צריך להגיע , יתרה מכך נכון , נסתרות הם דרכי האל, את הטוב נקבל ממנו ואת הרע לא? אי אפשר לרצות רק טוב כמו שאת מקבלת ממנו את הטוב , את צריכה ללמוד לקבל גם את הרע, ותאמיני לי יהיה טוב, בסוף הכל יהיה טוב , ואם את מדברת על איזו אהבה נכזבת שכביכול אלוהים לא מחזיר לך אותה אז אם כל הכאב זה לטובתך ורק בעתיד תדעי להעריך את מעשהו ולדעת שזה לטובתך , עכשיו שאת מאוהבת ורצה רק אותו את לא תקבלי את מה שאני אומרת , אני יודעת גם לי זה קרה וקורה, אבל את תראי שאת עוד תודי יום אחד למעשה הזה , בכלל יש לך עוד הרבה ללמוד ולעבור את בסך הכל עוד צעירה מאוד , אז אל תתיאשי לי עכשיו כי יש לך עוד דרך לעבור תהיה חזקה , ותדעי שהחזק שורד , ויחד עם זאת תהיה בן אדם טוב, זה הכי חשוב, ולגבי החיות שאני כמוהם זה מוגזם ואני בכלל לא מסכימה עם מה שנאמר, השכל שיש לנו זו מעלה שמתקרבת לאל ואל לזלזל בה , יש הבדל בין החיות לבני אדם ללא ספק , אני רוצה לראות אותך ישנה ברחוב ואוכלת מהפך יום אחד לילה אחד, ונראה אז איך תגיבי לחיות זה לא משנה הם רגילות ואוהבות אלו החיים שלהם , בכל אופן אני מקווה שהצלחתי על קצה המזלג להחזיר לך את האמונה כי היא שווה וגדולה מהחיים, ולך אני מאחלת שיבוא לך האור מהר ושיהיה לך רק טוב לילי

21/03/2002 | 08:41 | מאת: הלנה

שלום לך. לידיעתך אני מאמינה בכוח עליון, אלא שהכח הזה לא מתערב בנעשה על כדור הארץ. החיים מתנהלים לפי חוקי הטבע, ולכל דבר יש גורל, והגורל לא נישלט ע"י אף אחד. אם צריך לקרות משהו אזי הוא יקרה גם אם תנסי למנוע זאת. לא מאמינה בשכר ועונש ולא בגן עדן או גהינום. לא יכל להיות שדווקא האנשים שלא היית מאמינה שצריך לקרות להם משהו, קורה להם אם יש דבר כזה משהו שמנהל את הענינים אז אני אגיד שהוא שמאלני מובהק. אני אגיד לך , בכדי לשכנע אותי בדברים שאת אומרת צריך להביא לי הוכחות חותכות, ולהציג בפני משהו מגן עדן או גהינום שחזר כדי לומר לי שזה קיים, זה לא יעלה בידך. לכן עדיף לי ונוח לתובנה שלי להאמין בדברים שהם מתחברים להגיון ויש הוכחה לקיומם, מאשר דברים שמספרים לי כי היו, או כתובים באיזה שהוא מקום. משהו מוחשי . בינתיים, מקווה שהבהרתי את עצמי. תודה לך על התשובה וההתייחסות. מקווה להמשך. הלנה

20/03/2002 | 17:27 | מאת: נזבורה

הדר היקרה, להאמין או לא להאמין באלהים - זה עניין של בחירה שבאה מתוך חינוך, מבנה אישיות ובוודאי עוד גורמים, אבל לאו דווקא צביעות או אמיתיות. גם אני אפיקורסית גמורה, אבל נראה לי שלא זה מה שחשוב כרגע. השאלה היותר חשובה היא איך באמת מתמודדים עם התחושה הקשה של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". אני בהחלט מבינה את הכעס שלך. גם אני, כמי שחושבת את עצמה לאדם טוב, רותחת לא פעם מזעם כשאני רואה רשעות לשם רשעות בלבד וכפיות טובה. אבל אני מאמינה שעם הזמן תראי, ממש כמו שקרה לי ולאחרים, שלא הכל שחור, שיש גם אנשים טובים, גם אם מספרם לא ממש עצום ורב... אל תתיאשי, וכשבא לך רגע קשה - תנסי לחשוב על כל הדברים הטובים שקרו לך - ובוודאי היו כאלה - ואז כל התמונה תיראה פחות נוראה! כל טוב! נזבורה

20/03/2002 | 21:52 | מאת: שי

הדר כמובן שיש אלוהים. אלוהים הוא דבר שמאמינים בו כפי שאמרת, כמנגנון הגנה. וברגע שמאמינים במשהו זה לא משנה אם הוא קיים פיזית או לא. אם האמונה גורמת להרגשה טובה ומוגנת אז למה לא. אלוהים לא חייב להיות במובן התנכי של המילה. אלא דבר פנימי המבדיל בין טוב לרע ומשפיע ושומר על המצפון. אלוהים זה בעצם אנחנו ואיך שאנו מתנהגים וחושבים. כל הויכוחים האלו הם מיותרים,כל אחד באמונתו יחיה. בסופו של דבר להכל אין משמעות, והכל שטויות , כולל מה שכתבתי. אלוהים קיים גם אם מכבי מנצחת בכדורסל או הפועל בכדורגל. הרי כל חיינו הן כעין וכאפס לעומת האינסופיות של היקום ומעבר לכך... בברכה ובאופטימיות קוסמית שי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית