אם דכאונית

שלום, אמי, ניצולת שואה בת 79 , סובלת שנים רבות מדיכאון קל, שתסמיניו מצב רוח רע, בכי בקלות, דיבורים על התאבדות ולאחרונה גם עייפות כללית ואי חשק לעשות דברים. עם זאת, היא כן מכריחה עצמה "לצאת" ממצב הרוח המדכא ולעשות דברים חיוביים כמו לשחק ברידג'. ניסיתי להציע לה שתיקח פרוזאק (כמובן לאחר שתתייעץ עם רופא), אבל היא לא מוכנה לשמוע על כך. בנוסף, היא מקפידה לשמור כלפי חוץ על תדמית חיובית ונמרצת ולמיטב הבנתי, מעולם לא דיברה על מצבה הנפשי עם רופא כל שהוא, כך שרופא המשפחה כלל אינו מודע למצב. על פסיכולוג/פסיכיאטר אין בכלל מה לדבר. חבל לי שאת שנותיה האחרונות תעבור בתחושות כל כך לא טובות כשכיום יש פתרונות קלים יחסית למצב. 1. האם אכן פרוזאק הוא הפתרון? וכיצד אפשר להשפיע עליה לקחת את התרופה? האם יש לכדור תופעות לוואי כמו אפטיה, חוסר מרץ או תופעות אחרות? 2. אם אינה מסכימה לטיפול כזה, היש משהו אחר שניתן לעשות שיעזור לה? 3. האם כדאי שאדבר בלי ידיעתה עם רופא המשפחה שלה ואתאר בפניו את מצבה כפי שאני רואה אותו? בתודה ויוי

היי ויוי לדעתי אמך היא בגיל שאי אפשר כל כך להשפיע עליה, היא רוצה להיות השולטת במצבה ולא להיות תלויה בכדורים ,היא עברה דברים קשים ,ואין ספק שבאיזשהו שלב הם נותנים את אותותהם עליה . כל האימהות הן בעצם סופר וו'מניות כאלה ,לשלי , אני לא יכולה להוציא מילה מפי מבלי לקבל הרצאה שוטפת . מניסיון אוכל ליעץ לך ,שפרוזק לא הכי מתאימה ,,יש תרופה אחרת שיכולה מאד להתאים ולהביא את החיוך והאופטימיות שוב אל חיי אימך ,,והיא "אפקסור. אבי שהוא באותו גיל לוקח זאת ,,וכן אנשים בסביבתי הקרובה שהם גם מבוגרים ולמודי שואה נהנים מחיים שקטים מהתרופה. את כמובן צריכה להיות בקירבתה בימים הקרובים,,ו"לתפוס אותה ברגעים כאלה "מביכים ולא להתבייש וליעיץ לה לקחת כדור שיעזור לה להרגיש מצוין.אז...לא תהיה לה ברירה והיא תבין, שאת שותפה למצבה , לא מוכנה להמשיך ולראותה סובלת כך. את התרופה נותן פסיכאטר ,,מקופת חולים. עוד משהו ,,אם תוכלי לשנות את כינוייך או להוסיף לו אות ,כיוון ששמי הוא גם ויוי. תודה לך ובהצלחה ויוי

שלום ויוי, אני מעריך את דאגתך לאימך, אך בגילים מבוגרים דפוסים שהיו קיימים לאורך כל החיים מתחזקים וקשה להאמין שאמך תרצה להתייעץ ולהיעזר בטיפול תרופתי דווקא עכשיו. את יכולה לנסות לדבר עם רופא המשפחה והוא אולי יוכל להציע לה עזרה בצורה טאקטית - תלוי מה טיב הקשר ביניהם. בגילים מבוגרים קיימת יותר רגישות לתופעות לוואי של תרופות אנטי דיכאוניות בכלל ובלית ברירה נותנים אותם במינונים נמוכים יותר. במצב שאת מתארת נראה לי שזה רעיון לא רע להציג את הבעיה בפני רופא המשפחה והוא יכול לשאול אותה איך היא מרגישה. אך כאמור אמך חיה כך כל חייה ויש לכבד את ניסיונותיה לעזור לעצמה בדרכה שלה כפי שעשתה עד כה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין