מה לעשות?

נורא עצוב לי. המצב במדינה על הפנים אבל המצב האישי שלי לא מוסיף איזשהי שימחה או אופטימיות או תקווה. ההיפך. רק נחס ועוד נחס. אני נמצאת בטיפול מאד ממושך אצל פסיכולוגית מדהימה. הקשר הטיפולי מצויין, אני מרגישה בטוחה בטיפול ונותנת בה אמון מלא. בהרבה מובנים התקדמתי בהבנת העצמי ובהרבה אני עוד תקועה (כמו כולם?). עכשיו אני מתמודדת עם שני נושאים מאד מאד מאד גדולים ומכאיבים ורע לי. הבעיה היא שרע לי לא רק בגלל הנושאים עצמם והתוכן שלהם, אלא שבעצם אני מוסיפה לעצמי issue חדש ולא פחות מכאיב והוא חוסר יכולת להביא את הכאב לטיפול. אני יכולה "לדבר על" הכאב אבל לא להרגיש אותו בנוכחותה. ואם אני מרגישה שהכאב עדיין כאן, שהוא טרי מדי - אני פשוט נאלמת. לא מוציאה הגה כל הפגישה, ממש לא מסוגלת. הפחד הוא לא רק מאיבוד שליטה (כל שנות הטיפול אצלה לא בכיתי אף פעם מולה, רק לפני או אחרי הפגישה) אלא גם מתחושת ייאוש שמתלווה - שבכל מקרה אין פתרון לצרות שלי ואף אחד, גם לא היא יכולים לעזור. אז גם לאבד שליטה וגם להפגש "ובגדול" בחוסר התקווה, בעובדה שגם היא לא יכולה להושיע? אז עכשיו, במקום להתמודד עם שני נושאים ענקיים, אני מתייסרת עם נושא שלישי. מה עושים?

מ. שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול טוב ואת נותנת אמון בפסיכולוגית שלך, כדאי לעשות את תהליך החשיבה כולו בתוך המפגש הטיפולי. אולי למשתתפי הפורום יהיו רעיונות והצעות, אבל בסה"כ חשוב שההתלבטות והעצב יעברו עיבוד בתוך המפגש הטיפולי, שכן זה חלק מהתהליך. טיפול פסיכולוגי לוקח לעיתים זמן רב ועם הזמן יגיעו פתרונות והקלה למצב. בשורה התחתונה, הדפיסי את הטקסט שכתבת ותני אותו לפסיכולוגית שלך לקרוא. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי מישהי, טיפול זה כמו הימור... את יכולה "ללכת על זה" ולגלות, שבעצם היא כן יכולה להושיע כהגדרתך... ותמיד יש סיכון, שהיא לא תוכל... אז מה עושים? מכיוון שהטיפול הוא עולם פרטי שלך בתוך המציאות הכללית, את יכולה לערוך את כל ה"נסיונות" המפחידים בתוך המסגרת הטיפולית... יש לך שם תמיכה ממישהי שאת בוטחת בה, אלא אם, בתוך תוכך, קיים שביב קטן של חוסר אמון במטפלת... כתבת, שבמקום להתמודד עם 2 נושאים גדולים, "הוספת" לעצמך נושא 3... זה נראה כאילו אותם 2 נושאים גדולים ומכאיבים מדי, ולכן "המצאת" לעצמך נושא 3, שיזיז הצידה את מה שכואב מדי, שיתפוס את מרכז הבמה, כי הוא קשה אבל נסבל יותר.

וואלא, לא חשבתי על האפשרות האחרונה שכתבת והיא בהחלט מדברת אליי. היה הגיוני מאד שבפגישות הבאות נדבר על חוסר היכולת שלי להרגיש "און ליין", וכמה שזה בהחלט נושא חשוב ומרכזי הוא היה מסיט אותנו מהכאב העיקרי של עכשיו. תודה לך, אני אקח את זה לתשומת ליבי