הפרעות אישיות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
רק 1/4 מהסובלים מהפרעות אישיות מגיעים לטיפול. מדוע אנשים שזקוקים לטיפול לא פונים? איך אפשר לשפר את המצב? איך אפשר להפוך את הטיפול ליותר נגיש להם? האם יתכן שמשהו באורינטציה הטיפולית אינו מתאים להם? אם כן מה ניתן לשנות? האם זה משהו ברמה המערכתית? איך ניתן לשנות??? תודה לכל משיב...
סטודנטית שלום, העלית נקודה שחביבה עליי :-))) הרבה אנשים לא מודעים בכלל לנושא של הפרעות אישיות. מכיוון שיש גם הרבה מטפלים שמסתייגים מהנושא, הרי שמי שסובל מהפרעת אישיות בעצם לא ממש יודע מה יש לו... מה גם, שבשביל להגביר מודעות בנושא, צריך הסכמה מקצועית בנושא... לגבי האורינטציה הטיפולית... גם זה נוגע להסתייגות של מטפלים... ובכל מקרה, מכיוון שלכל הפרעת אישיות יש את ה"שטיקים" שלה, ולא ניתן לטפל בכולן באותה צורה. בכל מקרה, צריך להפריד את המרכיבים של ההפרעה ולטפל בכל אחד בנפרד, אבל ללא התעלמות מהמכלול - וזה די מסובך. איך אפשר לשנות? אי-אפשר! למה? בגלל שהנושא של הפרעות אישיות כל-כך שנוי במחלוקת בקרב חוג המטפלים. HERA.
שלום לסטודנטית, בהפרעות נפשיות בכלל ובהפרעות אישיות בפרט יש להבחין בין שני מצבים: מצב שבו ההפרעה היא אגו-דיסטונית, כלומר זרה לאני, האדם אכן סובל ממנה בעצמו, יש לו תובנה חלקית לחלקו במצב, והוא מבין בעצמו שעליו לפנות לטיפול, כי משהו בו "לא בסדר" ובין מצב שבו ההפרעה היא אגו-סינטונית, שהוא מצב שבו ההפרעה הולמת את האני, כלומר, האדם חושב שהוא עצמו אינו סובל מכל הפרעה, גם אם הוא במצוקה, והוא יסביר לעצמו את מצוקתו כל הזמן ע"י גורמים נסיבתיים-סביבתיים חיצוניים, יאשים אחרים במצבו, או את נסיבות החיים. במצב השני גם הסביבה של אותו אדם תסבול ממנו הרבה יותר, אך מכיוון שהוא משוכנע שהוא "בסדר" הוא לא יילך לטיפול. הדוגמא המובהקת למצב השני היא הפרעות אישיות אנטי-סוציאלית (מה שנקרא בעבר פסיכופתיה) המופיעה בעיקר אך לא רק אצל עבריינים, שתמיד יאשימו את הסביבה במצבם, הסביבה כמובן תסבול מהם מאוד, אך אין לאדם מוטיבציה פנימית ללכת לטיפול. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
