חרדה ?

שלום, אני נער שעומד בפני גיוס, ואני חושב שיש לי סוג של חרדה, המתאפיין בבחילות קלות. בעיקר כשאני רוצה לעלות לאוטובוסים או ללכת לאירוע חשוב או מקום שעלול לגרום לי למתח. 1. האם זו חרדה ? 2. האם זה ישפיע על הפרופיל הצבאי שלי ? 3. האם זה ימנע ממני דברים כלשהם אם אצתרך לקחת תרופות, כגון אי-גיוס ליחידות טובות (לדוג' - מודיעין), או במקום עבודה. בתודה ד'.

ד. בשביל לקבוע בודאות אם מדובר בחרדה, כדאי לפנות לאיש מקצוע... זה נשמע כמו חרדה, אבל אי-אפשר לעשות אבחנה מדוייקת דרך הפורום. מתי אתה מתגייס? אם תתחיל טיפול עכשיו, סיכוי סביר שהמצב ישתפר עד הגיוס... בכל מקרה, יכול להיות שתצטרך תמיכה גם בשלב הראשוני של הגיוס - כי זה מצב מלחיץ בפני עצמו. HERA.

ד. שלום נשמע שאתה חווה משהו מטריד ולא משנה הגדרתו המקצועית. במידה והוא מפריע לך במידה שמעוררת מספיק מוטיבציה ליצור שינוי, פנה לייעוץ פסיכולוגי. אופי הטיפול יכול להיקבע רק על סמך היכרות אישית, וקשה על סמך המידע שמסרת לתת לך תשובה מדוייקת יותר. לגבי הצבא, השאלה החשובה היא האם התופעות הללו יפריעו לך בתפקוד בצבא ולא האם הצבא יאתר את הבעיה. בעיקרון, מה שמסתירים, לא מגלים. השאלה האם כדאי להסתיר ולהשאיר את הבעיה בצד, או דווקא לטפל בה. אני מצרף להלן סיכום קצר שפורסם בפורום על ידי מספר פעמים בנושא הטיפול בחרדה. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

!