חרדה ופחד מוות

שלום אני בת 18 וחצי אני שנים סובלת מחרדות , אני כבר לא מטופלת על ידי פסיכיאטרים כי זה לא עזר אבל אני כבר 3 שנים בערך עם סרוקסט הייתי לוקחת שניים ביום אחר כך ירדתי לאחד ביום , אחר כך לאחד ביומיים ועכשיו לאחד בשלושה ימים. בימים האחרונים חלה הדרדרות במצב רוח ואני שרויה במתח הפחד שלי הוא שמע יקרה לי משהו , אני מפחדת מוות אני מפחדת שיהיה לי אירוע לבבי כמה שעשו לי בדיקות מכולן יצאו תקינות זה לא מוציא אותי מהפחד בגלל שאני סובלת מפעימות מוקדמות , זאת הרגשה כל כך לא נעימה כאילו הלב שלי מתחיל להשתגע לפרפר. אני כבר לא יודעת מה לעשות , כולם מיואשים ממני ,אף אחד כבר לא מתייחס אליי מתי שאני מרגישה רע , אני רוצה לעשות שוב בדיקות לב וההורים שלי לא מסכימים אני כבר לא יודעת מה לעשות אנא עיזרו לי תודה מקרב לב!!!!!!!!!!!

לירון היקרה, אני יכולה להבין את ההרגשה שלך ואת התחושה הזאת שהפחד משתלט עליך,אני יודעת, זה פשוט נורא. הבנתי ממה שכתבת שאת כבר לא מטופלת על ידי פסיכיאטרים כי זה לא עוזר אבל את כבר 3 שנים בערך עם סרוקסט. לדעתי את צריכה להתייעץ עם פסיכאטר ולבדוק איתו אולי את לא צריכה את התרופה הזאת?, אולי היא כבר לא משפיעה כמו שצריך?, אולי המינון נמוך/גבוה?, אולי שיחות עם פסיכולוג יכולות לעזור לך ? (לי הם מאד עוזרות..אני פשוט מפחדת ליטול כדורים, אני מפחדת מההשפעה שלהם). סה"כ את בחורה צעירה ואינטלגנטית ( לפי הרושם שהשארת במכתבך) תנסי להעסיק את עצמך בדברים שמחים יותר, מהנים יותר(בנים....) תחשבי אולי המתח שאת חשה הוא כתוצאה של לחץ מכל מיני דברים חשובים לך (לי זה קורה הרבה פעמים ...) ובקשר להורים שלך,את צריכה לדבר איתם ולומר להם שוב איך את מרגישה ולומר להם שאת זקוקה להם עכשיו יותר מכל. מקווה שקצת עזרתי שלך ליאת

לי גם יש פעימות מוקדמות, לפעמים זה באמת כואב אבל רוב הפעמים זה לא כואב, ותמיד זה מפחיד. אני חושב שאת בת 18 ואת לא צריכה לשאול את ההורים שלך אם לעשות בדיקות לב - פשוט תעשי אותם מתי שבא לך ואצל רופא שונה. זה עוזר להיות שלווים שהכל בסדר- וזה די דומה למישהו שצריך כל הזמן חיזוקים שאוהבים אותו- וזה כמובן לגיטימי אך מיותר. אצלי הפעימות המוקדמות נובעות מזה שאני לא נושם טוב מה שנגרם ממצב של פחד. תיהיי חזקה חמודה. והנה אתר בנושא: http://www.panicdisorder.co.il

שלום לירון, חלק מההחמרה שאת מתארת במצבך עלול להיות תופעה של גמילה מהסרוקסט.גם אם לא, המצב מחייב פנייה מיידית אל הפסיכיאטר, רצוי זה שנתן לך את הסרוקסט ושליווה אותך בתהליך הפחתת המינון. החרדה שאת מתארת אינה דבר מדאיג, ויש כיום אמצעים יעילים לטפל בה. כפי שציינתי מספר פעמים, וגם עמיתי ד"ר קפלן עשה כן, השילוב בין טיפול תרופתי מתאים ובין פסיכותרפיה (שיחות) נמצא במחקרים כיעיל יותר מכל אחד משני הטיפולים בנפרד. בכל מקרה עלייך לחזור אל הפסיכיאטר כדי לעשות הערכה מחדש של הטיפול התרופתי, מינונו או שינויו. את משתמשת בביטוי "פחד מוות" ואני אשנה אותו קצת ל"פחד מההמוות". לעיתים קרובות, פחדים ממחלות גופניות קשות וקטלניות דוגמת אלה שתיארת, מבטאים פחד מהמוות. העובדה שכולנו נמות בסופו של דבר ושהחיים הם זמניים, או בניסוח מוקצן, שכולנו חיים על זמן שאול, אינה נסבלת. אחת הדרכים להפוך אותה נסבלת קצת יותר היא לפחד ממחלה ספציפית כזו או אחרת ולהתמקד בה. כך אנו הופכים את החרדה הכללית מהמוות למשהו ממוקד יותר הניתן להתמודדות, אם כי לא מוצלחת. הטיפול התרופתי עשוי בהחלט להקל משמעותית על הפחד, ואילו הטיפול הפסיכותראפויטי-שיחתי אמור לעזור לך ללבן מה בסיפור החיים האישי שלך גורם לך לפחד בצורה כוו מהמוות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה קודם כל על כל התשובות עכשיו ליאת מה שרציתי לשאול אותך , את כתבת שאת לא נוטלת תרופות כי את מפחדת מההשפעה שלהם.? למה את מתכוונת? התרופות האלה עללות להזיק ? מה הן יכולות לעשות? תודה לך !