התניה אופרנטית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

שחלות פוליציסטיות: התרופה - שינוי באורח החיים

תסמונת השחלות הפוליציסטיות אינה רק מקור לבעיות פריון אלא גם לבעיות מטבוליות, עם השלכות עתידיות. נשים עם עודף משקל הסובלות מהתסמונת יכולות להתגבר על בעיות אלה ללא כל טיפול תרופתי. הכיצד? התשובות בפנים תסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycistic Ovary Syndrom – PCOS) היא ההפרעה האנדוקרינית (הורמונלית) השכיחה ביותר אצל נשים בגיל הפריון ומופיעה בקרב 10-15% מהנשים בגיל הפריון. מבין כל הגורמים להפרעות בביוץ, תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא הנפוצה ביותר, ולפיכך מהווה אחת הסיבות העיקריות לבעיות פריון.   מהם התסמינים של תסמונת השחלות הפוליציסטיות? התסמינים מאוד רחבים, לא אצל כל אישה יופיעו כל התסמינים. הם יכולים להתבטא בצורה שונה מאישה לאישה ואצל אותה אישה בשלבים שונים של חייה.   מה כוללים התסמינים? מחזורים בלתי סדירים הנובעים מביוץ מאוחר או חוסר ביוץ. בנוסף, עלולים להופיע תסמינים נוספים הקשורים לעודף הורמוני מין גבריים (שיעור יתר, אקנה ועוד).   תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא הסיבה...
ללמוד עוד על התניה אופרנטית
סכיזופרניה: טיפול בנוירו פידבק-תמונה

בשורה חדשה ומעודדת לחולי סכיזופרניה: מחקר חדש גילה השפעה...

מאת: ד"ר אירנה...
16/03/2015
חרדת נטישה: "לא זזים מאמא"-תמונה

רצון הילד להיות צמוד להוריו הוא מרכיב חשוב בהתפתחותו. אז מה...

מאת: עדי...
17/11/2008
שחלות פוליציסטיות: התרופה - שינוי באורח החיים-תמונה

תסמונת השחלות הפוליציסטיות אינה רק מקור לבעיות פריון אלא גם...

מאת: ד"ר גודין...
31/03/2019
הילד מרטיב ומלכלך? יש טיפול-תמונה

אחת התופעות המביכות עבור ילדים והוריהם היא הרטבה והתלכלכות...

מאת: סיגל ניב
20/03/2014
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להתניה אופרנטית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

התניה אופרנטית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

הי אודי, זקוקה לעזרתך... הוא שב וחוזר על הפסקה וסיום. נראה שנדבק ביאוש שלי. אמר שאם אי אפשר לטפל בחלקים אין טעם וחבל על הזמן והמשאבים. כשהפגישות מתמקדות בתמיכה ביום יום בקשיים ובכאבים שלי נראה שהוא סתם משתעמם. אני אמנם במצב מתפקד אבל הימים שלי מסויטים מלאים בפגיעות מסוגים שונים ודכאון קשה שגם בו לא ניתן לטפל לטענתו מפני שהחלקים הם אלה שמייצרים אותו. הכל מדובר איתו ועדין רבים סימני השאלה והתהיות. אני מרגישה שהוא חותך את החוט האחרון שנשאר בעצם ההתמדה שלי להגיע לכל הפגישות תמיד בזמן להיאחז בטיפול ולא לוותר. מרגישה שמבחינתו אם לא אגיע בשבוע הבא תהיה הקלה. אני לא מבינה איך אפשר כך אחרי יותר משש שנים של דרך לא פשוטה. שהוויתור שלו אמור לחזק את הוויתור שלי. אין תקנה. אם את רוצה לבוא ולשתוק ולקרוע טישו את יכולה בשבילי זו עבודה קלה. וזה לא מה שקורה כל הזמן. אני מדברת מספרת לפעמים אני גם עוברת למצבי תודעה אחרים. רק שם זה מתאפשר אין להם מקום אחר. שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה אבל גם לא רוצה להרגיש לא רצויה. אני פוחדת כי אני מרגישה מאוד שברירית ולא מוכנה לשינוי. מקווה שהצלחתי להסביר אודי ושתוכל לשתף בתובנות שלך. תודה שירה

שירה יקרה כמה קשה התהליך!! כמה קשה!!! יש מעט מטפלים שיודעים ויכולים להכיל אותנו!! זה לא אשמתינו שאנחנו במצב שלנו. אם המטפל שלך לא מסוגל לעזור, כמה שזה קשה אחרי 6 שנות טיפול ווהתמדה שלך, יש מטפלים שכן יכולים לעזור.. כאן יחד איתך. מאמינה בך. שולחת לך מלא חיזוקים חיוביים. ינשופים

הי שירה יקרה... נשמע לא פשוט הסיום והחוסר ודאות והמחשבות.. נראה לי שכל השאלות והמחשבות שלך צריכות לקבל מענה מולו, כדי שלפחות תבינו אחד את השניה וביחד. איתך, חנה

הי שירה, אמנם פנית לאודי, אך אנחנו קבוצה ואני קוראת את הטקסט הנפלא שלך וחושבת: להדפיס ולהראות למטפל. מתוך דברייך נשמע לי שהמטפל מדהים והוא לא בקטע של ויתור, אלא מנסה להילחם עליך ברצינות. אבל התנאי הוא שתהיי שותפה, כנראה. שש שנים של דרך - הייתה דרך. 'שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה' - כמה מופלא, יקירתי. תצטרפי אליו. למטפל. הם לא טפשים החבר'ה האלה שעובדים עם הנפשות שלנו. הם מאד מאד לא. וגם מאד אחראים. אולי הוא מנסה להזמין אותך להתבונן גם מגובה ורחוק ולא רק ממש מבפנים. שלך, סוריקטה

אמנם פניתי לאודי אבל כולן מוזמנות בהחלט. אני חושבת שאמרתי את כל זה בפגישה, לכן כתבתי שהכל מדובר בטיפול. את התנאים לטיפול אני כנראה לא מצליחה לקיים כי הכל מנותק, אני לא בוכה בפגישות, שש שנים וכמה דמעות תועות. תודה על המילים הרגישות והחשובות שלך, מנסה לחשוב מהזווית שאת מציעה.. בהתבוננות מבחוץ. שלך שירה

תודה רבה ינשוף יקרה על הרגישות והמילים המחזקות.

תודה חנה יקרה, מנסים להבין ביחד ועדין נראה שכל אחד בעמדתו.

10/12/2020 | 07:31 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

הי שירה, את יודעת, מכירה את עצמי מימים קודמים של שיחות. היו שתיקות זעף. בטישיו אמנם לא ממש נגעתי - עוד פאק, לא משנה, בכל אופן, אם מסתכלים קצת מבחוץ על חדר טיפולים שבו מטפל ומטופל שותקים עם הקטע של הטישיו, אלמלא היה זה טראגי כל כך באותן נסיבות, אפשר להתבונן על זה באופן הומוריסטי מצחיק. הייתי אומרת אותו דבר עליי. זה מעניין. סוריקטה

הי שירה, גם אני תוהה, האם הדברים האלו מדוברים? האם מה שנכתב כאן ידוע וגלוי? הביאי זאת לפגישה, זה חלק חשוב ביותר. אל תשאירי אותו בחוץ. אודי

הי טלי (: הבת שלי (ילדה ראשונה שחיכינו לה שנתיים וחצי) רגילה מאז שנולדה לישון עלינו, אחרי שנרדמת אנחנו מחכים 10-30 דקות שתכנס לשינה מעט עמוקה יותר ומניחים אותה במיטה. בחצי מהפעמים היא מתעוררת מיד, נעמדת ובוכה כדי שנרים אותה (ואנו מרימים ומרדימים שוב על הידיים) ובחצי מהפעמים היא עייפה מספיק כדי להמשיך לישון במיטה. בעבר ישנה רצוף 8 וגם 10 שעות. לפני כחודש וחצי (בסמוך לצמיחת שיניים) החלה לחזור ליקיצות בין פעם ל- 3 פעמים בלילה. ובנוסף, לא ישנה יותר מ 8 שעות במצטבר. לפני כחודש ניסינו "נוכחות הדרגתית" שהחלה עם "הרם-הורד" ואחרי כמה שעות נשברנו ושוב הרדמנו על הידיים. אני מרגישה שלא תמיד נוח לה לישון עלי כמו שהיה לה בגיל קטן יותר (עד 5-6 חודשים) כי אז הייתה מתכרבלת ונרדמת והיום, הרבה פעמים היא זזה ומתפתלת עד שנרדמת. חשבתי שאולי כדאי ללמד אותה לישון עצמאית. מצד שני אישי אומר שזה אילוף ומתסכל את התינוק ולא טבעי ושכדאי לזרום איתה. קשה לי מאוד רגשית לבצע תהליך שבו היא בוכה ולבסוף "לומדת" ומצד שני קשה גם להרדים אותה על הידיים, במיוחד עם היקיצות המרובות. שבחלקן לוקח לה הרבה זמן להרדם שוב (אפילו שעה וחצי אם זו יקיצה ב - 5 בבוקר). אגב, כשאני קמה אליה היא רוצה לינוק (לא משנה באיזו שעה) וכשאישי קם אליה הוא מצליח להרדים ללא האכלה. על איזו שיטה את ממליצה כדי להקנות לה את היכולת לישון לבד? והאם יש דרך לצמצם את הבכי שלה? תודה רבה!

שלום סיוון, חינוך ולא אילוף מאחר ואנחנו לא כלבים אבל כן צריך לחנך, כמו שאמרת התחלת עם תהליך ומה שקרה הוא שנישברת אז מה שהיא מבינה מזה זה שאם היא תבכה יותר זמן או יותר חזק בסוף היא תקבל את מה שהיא רוצה. לימדתם אותה לישון על הידיים, עכשיו אתם רוצים ללמד אותה לישון במיטתה היא מתנגדת, כמובן זהו שינוי שלא בא מצידה והיא נלחמת בו. מה שחשוב לזכור שאם התחלתם תהליך כלשהו הוא להתמיד בו..... אני לא דוגלת בבכי של יותר מדקה אחת אבל בכל חינוך גם בחינוך לשינה אין מצב שאין בכי בכלל. ואני יכולה להבטיח שבלילה הראשון שהוא הכי סיוטי שיש היא תבכה דקה אתם תרגיעו היא תבכה שוב דקה , אתם תרגיעו וזה יכול לקחת גם 3 שעות.... בלילה השני זה כבר יקח פחות ובדר"כ 3 ומרגישים את השינוי. בגילה היא אולי טרם מדברת אבל אפשר להסביר לה על השינוי שעתיד להתרחש כדי להכין אותה, כשאתם מתכוננים לבצע את הלמידה קחו לכם לפחות 3 לילות שאתם איתה ואין שינויים משמעותיים (עדיפות לרוב האנשים היא סופ"ש) תסבירו לה ש" מהיום הולכים לישון כל אחד במיטה שלו," תתמידו עם טקס השינה שהיא רגילה אליו. תדאגו שהיא מבינה שאתם נשארים איתה בחדר (אחד מכם כל פעם) עד שהיא נרדמת, תלטפו אותה כל עוד היא מתמסרת ושוכבת אם היא מתרוממת, שבו על כיסא בחדר ותמתינו אם תחזור לשכב תמשיכו בליטופים (אם זה כמובן משהו שהיא אוהבת) אם מתחילה לבכות עליכם להמתין דקה שלמה על השעון, כל הפסקה בבכי מאפסת את השעון. ואחרי דקה תרימו אותה להרגעה, ברגע שנרגעת להחזירה למיטה וללטפה, אתם מנסים כך לחזק את החיובי, 3 לילות הם בדר"כ כלל הכי קשים ומעייפים (אתכם ההורים) אבל אם לא תישברו היא תלמד. עם הזמן תוכלו לצמצם את נוכחותכם באופן הדרגתי בזמן ההרדמה.

תודה רבה על תשובתך (: יש לי כמה שאלות נוספות 1.אנחנו ננסה את השיטה של הדקה. האם זה יראה כמו "הרם הורד"? כשאנחנו מרימים אותה אז לכמה זמן? עד שנרגעת? וכאשר מורידים, האם לשבת על כסא רחוק ורק לדבר אליה? או שאפשר לשבת לידה וללטף ולנשק במשך הדקה? 2. כשאנחנו מעבירים אותה למיטה / שמים אותה שם אחרי טקס שינה - היא ישר נעמדת ובוכה בתחנונים עד שאנחנו מרימים אותה. שמעתי מחברות שאצלן בהתחלה התינוק עמד ואחרי שכבר התיש עצמו בבכי - התיישב ואז נשכב ונרדם (אחרי שעות רבות). האם באמת ההירדמות מגיעה מהתשה? לא מאיזו תחושת הסכמה / ביטחון / למידה להרגע לבד? 3. בעבר היא הייתה ישנה לילה רצוף משתיים בלילה עד 11:00 בבוקר, ללא יקיצות באמצע. וכשהייתה קמה בבוקר הייתה רגועה - ממלמלת קצת כדי לקרוא לנו. כיום היא מתעוררת לפחות פעמיים באמצע הלילה ובכל יקיצה (גם בבוקר) ישר מתחילה בבכי מתון כדי לקרוא לנו. מה יכולה להיות הסיבה לשינוי הזה? אגב, לפני כחודש הקדמנו את שעת השינה: מתחילים לנסות להרדים בסביבות 20:00. הרבה פעמים לא הולך ונותנים לה לרדת לריצפה לשחק (כי היא נאבקת ויורדת מעלינו) תודה רבה!

תשובות: 1. כן כמו הרם הורד, אחרי דקה של בכי מרימים להרגעה, בשניה שנרגעת מחזירים למיטה. אם שוכבת ומתמסרת אפשר ללטף + שששששש כל זמן זה אם היא מאפשרת, אם היא מתיישבת או נעמדת עוד טרם התחלת בכי, אפילו בקטעים של חנדלך אתם מפסיקים את האינטראקציה איתה, יושבים בחדר בפרופיל אליה, ולא מדברים ולא מלטפים כדי שהיא תרצה את הליטוף ותשכב לעומת תעמוד ולא תקבל ליטופים, כך תחזקו אצלה את הפעולה שאתם מעוניינים בה עם חיזוק חיובי ובפעולה שאתם לא מעוניינים לחזק תתעלמו (בזמן זה הרבה פעמים תינוק לומד שההורים נוכחים ומשרים ביטחון אבל לא מפריעים לו להירדם). במהלך הדקה עצמה אתם נמנעים מליצור קשר ע"מ לא לחזק את הפעולה הזו, אני יודעת שזה קשה אבל לא לשכוח זו רק דקה. 2. כמובן שיש את שיטת ההכחדה שזה תנו לילד לבכות ולצרוח עם עצמו אפילו 4 שעות עד שיוטש וירדם ואחרי 3 לילות הוא ילמד שאין מה לצרוח כי אף אחד לא בא וירדם, אני לא מסכימה עם שיטה זו אבל מי שמעוניין יכול. לכן בדרך של נוכחות הורה ועמעום זה לוקח יותר זמן ללמוד, הבכי והדקה של הרם/הורד לוקח כם גם-3 לילות אבל נוכחותכם בחדר תצומצם באופן הדרגתי כך שעל פניו זה אורך הרבה יותר זמן. 3. יכולות להיות סיבות רבות לכך, שינויים בבית החל ממעבר דירה/גן חדש/תקופת הסגר וכל מצב הקורונה/ מטפלת שהתחלפה/גירושין. אפילו דברים קטנים יותר כמו שינוי החדר שלה/הרהיטים/ אבקת הכביסה, הבובות(חפץ המעבר) וכו' כל שינוי משמעותי יכול לגרום לרגרסיה במצב, כאשר היא מתעוררת בלילה שיטת ההרדמה היא בדיוק כמו בערב. אתם צריכים להיות ערים לחלונות השינה שלה שיש מצב שלאורך היום מתפספסים ולכן מתרחש כל השינוי של התעוררויות בלילה וקושי להרדים בערב, כשרוצים לשנות את זמן ההרדמה (להקדים או לאחר) מבצעים זאת באופן הדרגתי (10-15 דק' לא יותר) למשל אתם מעוניינים להרדים בשמונה אבל היא רגילה ללכת לישון בתשע, אז לנסות בשמונה להרדים לא יעזור, מתחילים ברבע לתשע במשך 3-4 ימים, אם רואים שזה עובד אפשר לשנות שוב לשמונה וחצי 3-4 ימים אם לא עובד מספיק טוב ממשיכים עוד כמה ימים, עובד יופי אפשר שוב לעבור למשל לשמונה ועשרים.... וכך באופן הדרגתי משנים את שעת ההרדמה

תודה רבה טלי! אנחנו ננסה את השיטה בעוד כמה ימים. המגמה שאנחנו צריכים לראות היא שלאט לאט היא בוכה פחות זמן, ומתחילה לשכב ולנסות להירדם בעצמה?

בוכה פחות פעמים מאחר וזמן הבכי שלה הוא לא יותר מדקה עד שאת מרגיעה אותה אבל כן, כל לילה את אמורה להרגיש שמשך הזמן שהיא נשארת רגועה בין בכי לבכי מתארך כמו גם זמן ההרגעה עצמה מתקצר. בהצלחה.

הי טלי, מה שלומך? ניסינו מעט את השיטה של הדקה ואכן הבכי פחת. אבל בסופו של דבר היה לנו קשה רגשית להתמיד. כי בכל זאת היה בכי. בשבוע האחרון קרה דבר חדש: כשניסיתי להרדים את הקטנטונת על הידיים זה לא היה לה נוח. היא התפתלה עלי ורצתה לרדת לריצפה. (אישי מרדים אותה בעמידה והיא כן נרדמת אבל אני בישיבה כי היא כבדה לי) באחת הפעמים שהתפתלה, הנחתי אותה במיטה, ובמקום לבכות היא נשארה שם ומאוד ניסתה לשכב ולהרגע. היא התגלגלה, הסתובבה, התהפכה, ישבה, נעמדה, נשכבה וחוזר חלילה. היה נראה שהיא ממש רוצה לישון אבל לא יודעת איך. כל תנוחה שהגיעה אליה, היא נשארה מספר שניות ואז זזה לתנוחה הבאה. נשארתי לצידה שעה וארבעים כדי לעודד את זה שהיא מנסה, אבל בסופו של דבר היא התייאשה ובכתה שארים אותה, אז הרדמתי על הידיים. הדבר קרה עוד כמה פעמים. כאשר היא מסתובבת במיטה כשעתיים ואז מתייאשת ואנו מרדימים על הידיים. מה את ממליצה לעשות בשלב הזה? הניסיונות הארוכים גורמים לה לערנות / עייפות יתר (היא נכנסת להיפר, מחפשת צעצועים, קמה, מושיטה יד לפנים שלי וכו') האם זה טוב לתת לה להמשיך ככה לילה שלם? הרי היא מפספסת את השינה תודה דה רבה מראש, ויום מקסים

מהתיאור שלך עכשיו יותר הגיוני שאת מפספסת את חלון השינה שלה ולכן היא נכנסת למצב עירנות יתר למרות העייפות שלה, תנסי להתחיל את כל הטקס שעה לפני ותני לה להסתובב במיטה עד שמוצאת את התנוחה הנוחה לה, כאשר "תפלי" על חלון השינה היא תירדם מאוד מהר. אגב טיפ שרוב האנשים מפספסים הוא שסימנים כמו פיהוק ושיפשוף עיניים הם סימנים של פספוס חלון השינה, נסו לשים לב לסימנים מוקדמים, שהם אישיים לכל תינוק אך סימנים מוכרים הם גבות אדומות, ירידה ברמת הפעילות ומלמול של חפץ/שיער/בובה/חיתול בין האצבעות.

תודה רבה על תגובתך (: אז באמת יכול להיות שאנו מפספסים את החלון. בד"כ אנחנו מתחילים להרדים אותה כשהיא מושכת באוזן / בשיער. אני פשוט לא מצליחה לזהות סימנים אחרים, חוץ מאולי ירידה קלה בפעילות. אנסה להקדים את שעת האוכל והשינה. אגב, עד כה בתחילת הלילה הרדמנו על הידיים ורק ביקיצות ניסינו קצת את הנוכחות (שיטת הדקה שהצעת מאוד עזרה להפחית את הבכי!) אז לדעתך כדאי להניח אותה במיטה בתחילת הלילה, אחרי טקס השינה? וכבר להתחיל את שיטת הדקה + נוכחות? ואם בכל זאת יקח לה המון זמן להרדם (אם נטעה לגבי סימני העייפות) אז לחכות גם אם היא מפספסת שינה? תודה רבה! (:

ברגע "שתיפלו" על החלון היא תירדם מהר אבל כן שיטת ההרדמה צריכה להיות זהה כלומר גם בהרדמה בלילה וגם ביקיצות באמצע הלילה עושים אותם הדברים, זה נותן לה את החזרתיות שהיא צריכה, כך היא יודעת למה לצפות כי כל הזמן זה אותו דבר.

האם יש דרך לשכנע את הילד לשים את הרטיה כשברור שבשעות שיש לו את הרטיה הוא כמעט לא רואה?

שלום רב! בזמן ששמים רטייה יש לתת מטרות גדולות וקרובות לצפייה. אפשר גם להושיב קרוב למסך הטלויזיה. כל זאת עם הרבה חיזוקים חיוביים. בהצלחה! ד"ר יגב רונית

שלום רב! בזמן ששמים רטייה יש לתת מטרות גדולות וקרובות לצפייה. אפשר גם להושיב קרוב למסך הטלויזיה. כל זאת עם הרבה חיזוקים חיוביים. בהצלחה! ד"ר יגב רונית

לפני יותר מחודשיים לאחר התקף חרדה התחילו לי מחשבות שאולי מה שאני רואה זה לא באמת למרות שאני רואה? למה המחשבות האלה מביאות איתן פחד מאובדנות או מחשבה שיש דחף לכך? או כל מיני מחשבות טורדניות ? כל הזמן אני בעיסוק סביב הפחד והספקות האלה לגבי כל דבר כמעט אפילו לגבי הקיום של עצמי. מחפשת הגיון בכל דבר ומרגישה שאני בהצגה. ניתוח מתמיד של כל דבר ומה זה החיים האלה. מרגישה כאלו אני רואה אבל לא מרגישה, לא חווה את הסיטואציה, מצבים של בהייה וחלימה, חודשיים ויותר. אציין שטופלתי 7 שנים בציפרלקס ולפני יותר מחצי שנה הפסקתי כי רציתי להתמודד בלי ולצערי לפני יותר מחודשיים חזרתי לכדור והוא הופסק שוב מאחר ולא עזר כבר. אשמח לשתף בדוגמאות למחשבות הטורדניות שיש לי, איך אני מתנהלת איתן ומה התוצאה וכן מה הציפיות שלי מהכדורים ומה החששות שלי מהן. -מחשבות אובדניות לא רצוניות, מפחדת שאני אובדנית, מפחדת לבצע מעשה אובדני, חשוב לציין שאיני אדם אובדני ואין לי שום סיבה לפגוע בעצמי. המעשה הכפייתי: עמידה ליד החלון ובדיקה האם אני אובדנית, מחפשת אישורים מהסביבה, בודקת באינטרנט ומעלה שאלות בפורומים יותר מפעם אחת. התוצאה: לא פוגעת בעצמי, אך מבוהלת ונתקפת חרדה קשה. לא נכנסת לחדר שלי כי מפחדת מהחלון. נכנסת רק להחליף בגדים ולהתאפר. כתוצאה מהמצב נרתעת מכדורים פסיכיאטריים מהפחד שיגרמו לי להיות באמת אובדנית מאחר וכתוב בתופעות לוואי שזה עלול להתרחש. -פחד להשתגע לבד או בציבור המעשה הכפייתי: בודקת אם אני באמת משתגעת, זה בא לידי ביטוי שאני בכוח מנסה כביכול להשתגע קורה במיוחד בבית, אם זה לנסות להוציא קולות/צעקה לדוגמא. לפעמים עובר בראש לנסות להרביץ או לתת מכה למישהו אבל זה בעיקר בראש ואני עוצרת את עצמי מלבצע אקט באופן אמיתי. אני לא בן אדם אלים, אך בילדות הייתי תוקפנית יותר כלפי ההורים. התוצאה: תחושה שאני חייבת לפרוק משהו תסכול ופאניקה קשה . -פחד שהמציאות לא אמיתית למרות שהיא עומדת לנגד עיני, פחד שאין דבר כזה באמת עולם, פחד שאני לא באמת נוכחת למרות שאני כן, פחד שהכל סתמי. המעשה הכפייתי: בדיקה שהכל אמיתי, מסתכלת ובודקת ללא עצמים, חפצים, על הסביבה, על אנשים שזה קורה לעיתים גבוהות. מנתחת כל דבר שאני אומרת או מישהו אחר אומר או עושה ומנסה להבין מה המשמעות, מנסה להבין מה ההגיון שעומד מאחורי כל דבר. לפעמים נוגעת בעצמי ומסתכלת במראה לבדוק שאני נמצאת אבל זה קורה לעיתים נמוכות. גם כאן חוזר על עצמו העניין שאני מחפשת אישורים מהסביבה, בודקת באינטרנט ומציפה בפורומים. התוצאה: חוסר ביטחון וספקות, עדיין מרגישה שזה לא מספיק משכנע אותי וכתוצאה מכך נתקפת בחרדה קשה ולא מסוגלת לחוות את החיים בצורה ספונטנית. מפחדת שלא אבין משמעויות או שאפרש סיטואציה בצורה לא נכונה. מרגישה שהגוף פועל על אוטומט ולא מצליחה להבין איך אני עושה את זה. תחושה שהמודע התערער, מרגישה מודעות יתר לפרטים שאצל אדם נורמטיבי לא קיימים. מודעות יתר למתרחש, בדיבור,בתנועות גוף, לסביבה לאנשים.... -פחד שיש לי מחלה מסויימת המעשה הכפייתי: דבר ראשון שאני עושה זה בודקת באינטרנט, מחפשת תשובות בפורומים, שואלת אנשים פונה לכמה רופאים כי לוודא ולבטל את הספקות. התוצאה: ברוב המקרים אין שום מחלה והכל נובע מלחץ נפשי. אציין שבמקרה של המצב העכשווי מתקשה עדיין להשתכנע שאין לי שום הפרעה נפשית אחרת. -חייבת שהכל יהיה מאותה קבוצה, למשל מוצרים שכולם חייבים להיות מאותה סדרה. המעשה הכפייתי: קנייה של מוצרים מאותה סדרה, למשל מוצרי טיפוח לפנים ולשיער חייבת שכולם יהיו מאותה סדרה X למשל. התוצאה: מרגישה סיפוק,מרגישה נוח מרגישה בטוחה. לפעמים זה גם מגיע למצב שהמוצר ספציפית לא עונה על הצורך ואז נוצר מצב של בזבוז כסף. מה הציפיות שלי מהכדורים/איזו תועלת אני רוצה להפיק מהם: -הרגעת החרדות מבחינה סימפטומית: הרעידות בגוף, הזרמים, הסחרחורות, דפיקות לב... - הרגעת דחפים: מיניים, התקפי עצבים וזעם - הפסקת המחשבות הטורדניות הספקות והאובססיות - העלמת הניתוק (הדה ריאליזציה/דה פרסונליזציה)- רוצה לחזור לעצמי. - הגברת התיאבון אך לא ברמה דרסטית, לא ברמה של התקפי זלילה עד כדי איבוד שליטה באכילה - הרגעת התסמינים שלפני ובזמן קבלת הווסת (מתבטא במצב נפשי קשה יותר וכאבים ) - שינה מספקת רציפה ומלאה עם כוחות ליום הבא והכי חשוב עם כמה שפחות תופעות לוואי וסיכון לפיתוח תלות!!! בשורה התחתונה: איזון חוסר האיזון במוח. *** אציין שאמי סובלת גם מאוסידי, מה שמעלה את השאלה האם מדובר בהפרעה תורשתית "שהתברכתי" בה ושאינה בשליטתי והיא קשורה בחוסר איזון במוח שקיים מלידה? מה החששות שלי מהכדורים: - שאצטרך יותר מכדור אחד - שיגרמו לתוצאה הפוכה, שיגרמו להחמרה ולאובדנות ואולי לפסיכוזה. שחס וחלילה יביאו אותי למצב של אשפוז. - שידכאו לגמרי את התחושות שלי ושיהפכו אותי לאפטית וחסרת פחד במצבים מפחידים נורמטיבית אני רוצה להצליח להרגיש עצב, שמחה, צחוק, פחד במידה מסויימת וכשצריך. - שיגרמו לי לעייפות עד כדי חוסר תפקוד וחוסר שליטה בעייפות וכתוצאה מכך לא אוכל לעבוד, ללמוד ולנהל אורך חיים נורמטיבי. - שיגרמו לי לירידה ביכולת הקוגנטיבית, ירידה בזיכרון שיביאו לירידה בהישגים ולירידה בתפקוד. - שידכאו את החשק המיני עד כדי אובדן החשק ואז כתוצאה מכך לא אוכל לנהל מערכת יחסים תקינה. - שירוקנו את הגוף שלי מויטמונים ויגרמו לי למחלות שלא היו קיימות. -שיגרמו לי לנשירת שיער. - שיגרמו לי לתלות לכל החיים. - שלא אוכל להוציא רשיון נהיגה, שלא אוכל להשתלב במסגרת מסויימת בגלל שאני לוקחת כדורים, שהם יפגעו לי בעתיד. היכן האוסידי מפריע לי ופוגש אותי? בעבודה, בלימודים- שאיפה לפרפקציוניזם, פחד מלטעות וכתוצאה מכך לחפש אישורים, לחזור כמה פעמים על אותן שאלות מהחשש שלא הפנמתי מספיק, ואפילו חיזוקים חיוביים מהסביבה/מהממונים. השאיפה לפרפקציוניזם מביאה למצב של איכות על חשבון זמן- לא מצליחה לעמוד בזמנים : במבחנים, במשימות, אפילו בלהגיע בזמן. האוסידי גוזל זמן ומביא איתו לתוצאות שליליות ולירידה בביטחון. למשל ציון גרוע במבחן כי לא הספקתי לענות על כל השאלות, נזיפה מהבוס, במקרה הגרוע פיטורים ממקום העבודה (קרה אולי פעמים בודדות)ישנם מצבים בהם אני בעצמי מתפטרת כי לא מסוגלת להתמודד עם הלחץ. מרגישה תמיד שאני לא טובה מספיק. לא מפריע כל כך אך קיים הגועל מלנקות שירותים במסגרת העבודה, חשיפה למקומות מלוכלכים, עשיית צרכים במקומות ציבוריים, נגיעה במתקנים ציבוריים, גועל ורתיעה מאוכל בבתי חולים. תחום המיני- מתעורר גועל בעת קיום יחסים אינטימיים שמקשה מאוד. טרם קיום היחסים עולה הצורך שלי להתנקות אך בעיקר לבקש זאת מהפרטנר ולעיתים הצד השני מרגיש שאני לא סומכת עליו מספיק. כמו כן לא מסוגלת לקיים יחסי מין מלאים מהחשש להידבק במחלה, להכנס להריון לא רצוי גם אם נעשה שימוש באמצעי מניעה, קיים חשש תמידי מכאב ומחדירה. בנוסף יש בי את התפיסה שיחסי מין מלאים יתקיימו בתנאי שאני במערכת יחסים זוגית לטווח הארוך ועם פרטנר שאני סומכת עליו. יש בי את הרצון והדחף לקיים יחסים אינטימיים גם אם לא מלאים גם מחוץ למערכת יחסים קבועה ויציבה, וכשזה קורה כמה שעות לאחר מכן ישנה תחושה של פאניקה עזה ותחושה של גועל רצון להקיא ורגשות אשם. לקח לי ימים ארוכים להתאושש מהמצב. כלומר יש דחף ורצון לקיים אינטימיות עם גבר מצד אחד ומאידך יש גם רתיעה מכך. מצד אחד יוצאת מורווחת ומסופקת ומצד שני נתקפת בחרדה קשה וברגשות אשם על הנעשה. בעבר היו ספקות לגבי נטייה מינית. בתחום חברתי- אני יכולה להתקע על משהו שמישהו אמר שלא לרוחי ולא להתקדם הלאה ולהתעקש ולנתח את הנעשה/נאמר ולא לשחרר, ואז נוצר מצב של מריבה ואף ריחוק במקרים מסויימים. לפעמים מדברת יותר מידי ולא יודעת מתי לעשות את הסטופ. תלותיות- נקשרת בקלות, ואם הקשר נגמר מתקשה לשחרר ואף עושה הכל כדי להחזירו ומצב זה נכשל ולא מביא לתוצאות חיוביות, אולי אפילו לרתיעה. מרגישה קושי לשחרר מן העבר ולפעמים מנסה "לשחזר" אותו אך ללא הצלחה ומכאן האכזבה הקשה שמביאה לעצב ולדיכאון. תחושה שהאושר שלי תלוי באדם/מקום אחר ומכאן הקושי להתקדם הלאה ולהיות עצמאית. דוגמאות מהחיים: הפרידה מהמחנכת ומבית הספר. עזיבת מקום עבודה. פרידה מהחבר. פרידה מדמות אימהית. התחושה של הנטישה מאוד קשה עבורי. מה אני מרגישה עכשיו: -חרדה קשה -בלבול -זעם/עצבים בגוף - פוחדת להשתגע/לפגוע בעצמי/לאבד שליטה בלי סיבה -מחשבות טורדניות, ספקות -ניתוק מעצמי ומהסביבה, מרגישה שאיבדתי את העצמי וכבר לא יודעת מי ומה אני. -פחד שהמחשבות ישלטו בי ולא אני בהן ושאשאר תקועה במצב הזה -מפחדת לצאת מהבית - מפחדת למות -מפחדת שיש לי מחלה נפשית נוספת, מפחדת שאני פסיכוטית - מרגישה מצד אחד "נקייה" מכל הכימי ומצד שני עדיין סובלת ומתחבטת בשאלה האם טיפול פסיכולוגי לבד ייתר את הצורך בכדורים או שאני במצב שמחייב שילוב של השניים. מרגישה מצוקה גדולה

היי מה שאת חווה גם אני חווה ומאוד דומה לשלך . אני לקחתי פלוטין במשך שנה וחצי שהיטיב איתי מאוד ולפניו לקחתי רסיטל 4 שנים. הפסקתי עם הפלוטין כי חשבתי שאני יכולה להתמודד לבד ושאני חזקה ואחרי 4 חודשים בערך נפלתי , חזרתי לפלוטין וכבר לא הייתה השפעה .. אני חווה את זה כבר מ2014 אבל את לא צריכה לדאוג כי שום דבר מהדברים האלה לא מתגשמים ברוך השם ולא באמת משתגעים מהמחשבות שלנו!!! כי זה הגרעין של הפחד בעצם הפחד מלהשתגע . זה פשוט מאוד מחשבה ואנחנו, האנשים שיש להם ocd פשוט מייחסים יותר מידי משמעות למחשבות שלנו . כשאני רושמת לך את הדברים האלה קל לי מאוד אבל בזמן ההתמודדות קשה לי גם מאוד. אבל את חייבת לקחת את התרופה כי זה יעזור לך מאוד!!! אני רואה עכשיו בתרופה כדבר כזה שכמו שיש אנשים שיש להם למשל סכרת וחייבים לקחת תרופה אז גם מי שיש לו ocd ! כמובן אחרי שניסה גם שיחות וcbt או ביחד עם זה . וחוץ מזה לגבי זה שאת מפחדת שיהיה לך פסיכוזה מהכדורים זה לא יכול לקרות וגם הפסיכולוגית שלי הסבירה לי את זה כי מי שיש לו בגנים פסיכוזה הכדור ssri הראשון שיקח יגרום להתפרצות הפסיכוזה.

אכן נכון