לדר גרין בקשר לתשובה לשירה

לא התייחסת לשאלה אם בקרב הפסיכולוגים הקליניים קיימת התופעה שבזדון או בתום לב הפסיכולוגים גוררים חולים אומללים להוצאות כבדות ולטיפולים שעוזרים כמו כוסות רוח למת ? אולי מבחינת חלק מהפסיכולוגים הסרוקסט הוא אוייב מספר אחד שהוא דופק להם את הפרנסה

שאול יקר, אם בעייתך, כפי שאתה מתאר, היא ביו-נוירולוגית, ודורשת טיפול תרופתי, לא אני ולא כל פסיכותרפיסט אחר יציעו לך לוותר על טיפול כזה. אין לי כל התנגדות לטיפול תרופתי בבעיות אורגניות או במחלות נפש. אני מצטער על כך שהנסיון שלי להבחין בבירור בין הפסיכיאטריה לפסיכותרפיה מעורר התנגדות כזאת. עם זאת, אני בהחלט מתנגד לטיפול תרופתי, כתחליף זול לטיפול פסיכותרפויטי ארוך ויקר, כפי שהציגה זאת שירה. אני משער שטענותיך בדבר טיפול פסיכולוגי לא מוצלח מבוססות על התנסות וידע. זה בהחלט אפשרי. אבל טיפול פסיכולוגי חסר תועלת אינו מזיק כמו שימוש בתרופות שלא לצורך. וגם זה אחד ההבדלים שבין פסיכותרפיה לפסיכיאטריה. בברכה, דרור גרין

שאול שלום אני רוצה לקוות שבקרב פסיכולוגים (ובקרב בני אדם בכלל) אין תופעות כאלה. פסיכולוגים אמורים להיות אנשי מקצוע שטובת האדם, באשר הוא אדם, עומדת מולם במקום ראשון. בכל תחום יש מקרים חריגים וכפי שנמצאו רופאים, שופטים, פוליטיקאים וכו' בלתי אמינים כך יתכן שישנם גפ פסיכולוגים כאלה. טיפול שלא עוזר (או "עוזר כמו כוסות רוח למת") הוא לא טיפול ולכן צריך להיפסק. עם זאת פעמים רבות בתחום הטיפול הנפשי הדברים אינם כל כך חד משמעיים ותהליכים יכולים לפעמים לקחת זמן רב. מכאן שלא תמיד ברור שעכשיו ומייד יש להפסיק את הטיפול כי מצבי הביניים הללו הם חלק טבעי של התהליך. גם טיפול תרופתי אינו תמיד מיידי. ידוע למשל שטיפול תרופתי בדיכאון אורך כשלושה שבועות עד שהוא באמת אפקטיבי. מי שמפסיק את הטיפול אחרי שבוע כי לא חש שינוי לא יוכל כבר לדעת לעולם שהטיפול יכול היה להיות יעיל. עם זאת, גם אחרי זמן קצר ניתן לדעת לפחות האם אתה סומך על המטפל שמולך. אם אתה חש כלפיו חשדנות וחוסר אמון צריך לבדוק זאת מייד ובמידה שהדבר אינו נפתר יש להפסיק את הטיפול. כמה הערות עובדתיות. סרוקסט או כל טיפול תרופתי אחר אינו מהווה "תחרות" לטיפול פסיכולוגי. הוא יכול פעמים רבות להשלים טיפול פסיכולוגי ומחקרים רבים הראו ששילוב בין טיפול תרופתי ופסיכותרפיה יכולים להיות יעילים ביותר במצבים שונים, יחסית לכל אחד מהטיפולים הללו בנפרד. הכל תלוי במקרה ובשיקול הדעת המקצועי. הטיעון שלך ששיחות מצביעות על ליקוי בחשיבה ותרופות רק על ליקוי פיזי אינו מדוייק. ישנן גם תרופות המטפלות בליקויים בחשיבה ויש גם שיחות שמטפלות בליקויים פיזיים. הקשר בין גוף לנפש הינו מורכב ביותר וגם החשיבה היא ביטוי לפעולה פיזיולוגית. בכל מקרה, הן לקיחת תרופות והן שימוש בשיחות אינם עדות לכך שאדם לוקה בנפשו או בכל דבר אחר. הסטיגמות הללו הולכות ודועכות וכאשר ניתן לשפר את איכות החיים ולא להמשיך לסבול רצוי לעשות זאת. אני מבין שנכוות ממפגש עם פסיכולוג ופיתחת חוסר אמון רב בכל מה שקשור לטיפול פסיכולוגי. אינני מכיר כמובן את פרטי המקרה ולכן אינני מתייחס ספציפית למה שקרה לך, אבל צר לי על הזעם העצום שאתה חש ומבטא כלפי הפסיכולוגים. אני מקווה שהזמן ישקיט את הזעם ואולי יוכיח לך שבכל זאת אין מדובר בכת של שרלטנים רודפי ממון אלא באנשי מקצוע שמנסים בד"כ לעזור לאנשים המצויים במצוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן