איך יוצאים ממעגל הבדידות?

מין מעגל מטורף שכזה.... אני יודעת איך נכנסתי אליו אבל אין לי מושג איך לצאת ממנו. אולי אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שלפעמים מרגישים מין מועקה שלא ממש ברור מאיפה היא באה או סתם עצבות (שלפעמים יש לה סיבה ברורה ולפעמים לא) אז כל מה שרוצים זה להיות לבד, בלי אף אחד. אבל מהר מאוד הלבד הזה הופך לבודד וכל מה שאני רוצה זה רק לדבר עם מישהן, להוציא הכל החוצה. אבל אם לי כבר נמאס נההרגשה הזאת, אז בטח לאחרים נמאס יותר, אז אני כבר לא מספרת לאף אחד מה עובר לי בראש. ואז כשההרגשה הזאת פוחתת, כרב הרחקתי את כולם ממני שאין לי עם מי לשמוח.... מיו מעגל מטורף שכזה..... אז זהו אמרתי את זה בכל מקרה, תודה על תשומת ה-

לברר על קבוצות תמיכה ולהרשם עצם העשיה למען העניין כבר תהוה שינוי. וזה מנסיון!

שלום, אפשר גם לחשוב על תחביבים ולהרשם לחוגים. אולי בחוגים האלה תכירי אנשים חדשים. דרך אגב: בת כמה? לומדת ,עובדת? עדי

אני מניחה שאת מדברת על חברות קרובות... למה שלא תדברי איתן על זה - בלי להכנס לפרטים אישיים - רק להסביר שהיית צריכה זמן לעצמך, ושלא התכוונת לנתק איתן את הקשר, אלא רק לקחת פסק-זמן... כל אחד צריך קצת שקט מדי פעם. אני חושבת שהן תקבלנה את זה... לפחות אני מקווה כך. HERA.

שנהב שלום רב, המעגל המטורף של הבדידות אותו את מתארת, נראה כמעגל קשה, ללא פתח יציאה. אבל אם נסתכל לרגע על העובדה שהחלטת לכתוב כאן, ולהוציא את זה, אז זה מראה שגם בתוך המעגל הזה, יש פירצות, הוא אינו סגור לגמרי. אז כתיבה כאן, והחלפת חוויות עם יתר הגולשים ועימנו היועצים, זוהי התחלה טובה. לאט לאט תפרצי יותר ויותר את גבולות המעגל הזה, גם בחיים המציאותיים, בכל מיני דרכים, כמו, חזרה אל החברים, משפחה, חוגים ועוד מליון ואחת אפשרויות. אנחנו כאן, ובהצלחה, טלי פרידמן

שנהב, בדידות היא אחד המעגלים היחידים שלא נעלם סתם כך מחמת המיאוס. ברגע שאת יוצרת סביבך חומה של בדידות, יתכן שאת חלקם של האנשים את מרחיקה לצמיתות. אני מאמינה שחוויית הבדידות מתעצמת כאשר היא בעצם קיימת בלב, כאשר היא נוצרת מתחושה של חוסר הבנה, תחושה של חוסר רגישות, חוויה של נטישה... אבל אם אפשר קצת לשבת ולכתוב, להחזיר מעט את האימון להרגיש שיש מישהו ושאת לא לבד, השתמשי בזה... ודבר נוסף, גם אם יהיה מישהו בחייך שידע ויהיה מוכן להתכוונן אלייך ואל רגשותייך, עדיין זו את שתצטרכי לכוון אותו, לשמור עליו לצידך, לגונן על עצמך כדי שלא יפגע בך... מקווה שהצלחתי לומר כמה מילים טובות, סופשבוע נעים, אני.

לכולכם על התשובות ועל תשומת הלב :-) אני בהחלט מנסה לעבוד על זה עם עצמי ולנסות ולתת אמון באנשים. לעדי, אני בת 27 ונכון לעכשיו אני "מובטלת היי טק" ומקווה מאוד להתחיל שוב ללמוד או לעבוד, מה שיבוא קודם. ושוב תודה