ילדה לא חברותית

ביתי בת 12. הבעיה שהיא בודדה חברתית. איני יודעת אם היא לא מתאמצת, או לא מעוניינת או שלא מצליחה ליצור קשרים יותר עמוקים עם חברות. אני שמה לב שמחבבים אותה אך אין קשר עם ילדים אחה"צ כמעט אף פעם-אפילו לא טלפון. היא כרגע בחטיבת ביניים חדשה ואין לה שום קשרים בכיתה. עליי לציין שזוהי תופעה לאורך השנים עם הפסקות קלות שבהן כן הצליחה להתחבר עם חברה אחת מקסימום. פסיכולוגית שהיינו אצלה כשנה התרכזה בעבר ולא קידמה אותה בכלל. האם זהו מצב מדאיג וחריג כפי שנראה לי והאם אפשר לעשות משהו תודה

להדר שלום, אני לא אשת מקצוע אלא בחורה עם ניסיון חיים. השאלה שלדעתי, וזו דעתי האישית בלבד, שאת צריכה לשאול את עצמך היא: "האם הבעייה מדאיגה אותי, או אותה?" הסיבה לכך היא פשוטה: אם הבעיה מדאיגה אותך בלבד, היא לא תשתף אתכם פעולה. אבל אם הבעייה מדאיגה אותה, סביר להניח שכן. מה גם שזו רק התחלת החטיבה, וייתכן שזה ישתנה. אגב, כדאי לברר איתה את הסוגיה, כאשר שתיכן נינוחות. עדי

יתכן שזה עינין של אופי השאלה האם היא סובלת או העינין מפריע רק לך

הדר שלום רב, אני מבינה את דאגתך לילדתך, אולם לא נראה לי על פי הנתונים שאת מביאה שמדובר במשהו חריג. ישנם ילדים מופנמים ושקטים יותר, אשר אינם נמצאים "במרכז העיניינים". כפי שד"ר פלד כתב, ייתכן ומדובר באופי ובמבנה אישיותי. כניסה למערכת חדשה, כמו חטיבת הביניים, מהווה קושי עבור כל אחד, ונזקקת לה תקופת הסתגלות. תני לילדה לחיות על פי דרכה. חבל לתת לה את התחושה ש"משהו לא בסדר אצלה". גם טיפול פסיכולוגי של שנה הוא מטלה לא פשוטה לילדה בגיל זה. ייתכן וקיים אצלך קושי לראות את ילדתך בבידוד שהיא חיה, אך אם אינה סובלת מזה, אין צורך להתערב. אם ודאגתך ממשיכה, הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכותרפויטי. אולי הקושי שלך נובע מתכנים הקשורים אליך, ולא אל הילדה. אולי. בברכה, טלי פרידמן

להדר היקרה אני מבינה את דאגתך לבתך, אך... נסי לדבר איתה על זה ותמתיני בסבלנות בכל זאת זוהי תקופה חדשה בשבילה ( כניסה לחטיבה) וכידוע לך התחושה שהיא חשה כרגע היא כנראה תחושת זרות לכן רק הזמן יכול לעזור אינך צריכה להלחיץ אותה בקשר לנושא זה אך מנסיוני האישי אם את רואה שמצב זה נמשך יותר מדי זמן ואת חשה שהיא לא מרוצה ממנו נסי לדבר איתה על זה ולעזור לה לפתור את המצב לצערי..... לי לא היה עם מי לפתור אותו ומצבי מאוד רע כיום לכן... בתור אמא המבינה אותה ... נסי לחוש כיצד היא מרגישה כיום יכול מאוד להיות שנוח לה עם זה ולכן אין צורך בהתערבות נוספת אך אם היא אינה מרוצה ממצב זה את יכולה לעזור לה בשיחות אישיות ולפי דעתי בשלב זה פסיכולוג או כל גורם אחר אינו צריך להתערב מקווה שעזרתי מילי

שלום הדר! כאמא, אני יכולה להיות שותפה לתחושה המעיקה שמשהוא לא בסדר אצל הילדה שלי- איך זה שאין לה חברים וחברות? מעניין לדעת האם זו הבת הבכורה שלך, אם יש לה אחים ואחיות? בדרך כלל הנסיון עושה את ההבדל, וזה כלל נכון גם בגידול ילדים. כדי שבאמת תוכלי לבדוק עם עצמך עד כמה הבעיה היא בעיה, כדאי שתשאלי את עצמך את השאלות הבאות: עד כמה עולה הנושא לדיון בבית? כמה פעמים זה ביוזמת הילדה? במהלך השנים במסגרות החינוך השונות (החל מהגן ) כמה אנשי חינוך הצביעו עלכך כבעיה? האם ת מכירה את הנושא ממקום אחר, לא מהילדה (כמו למשל מנסיון החיים שלך או של בן משפחה אחר...) חוץ מזה שאין לה חברים וחברות- איך היא בלימודים, בבית, בתחומים אחרים בחייה? לעזרת אנשי מקצוע כדאי לפנות אם יש בעיה ביותר מתחום אחד-אני מסייגת את זה למקרים בהם הבעיה אינה מאד משמעותית לאדם הפונה. ומילה אחרונה: את לא לבד! יש מורה בכיתה שתפקידה לא רק לדחוס ידע לראשי התלמידים אלא גם לעזור להם להתאקלם ולהתחבר. אם תפני אליה, בודאי שהיא יכולה לעשות פעולות שונות כדי לעזור לילדים שאינם תופסים בקלות את מקומם בחברה- למצא מקום. בשביל זה יש שעות מחנך, ערבי חברה וכו'. יתכן והילדה שלך צריכה איזשהוא תיווך על-מנת ליצור קשר. מה דעתך למצא איזה אמא נחמדה בכתה, ובזמן שאתן נהנות זו מחברתה של זו, לבנות שלכן תהיה הזדמנות להנות גם-כן? בהצלחה!

תודה לכולם מקרב לב בתי היא הבכורה מנישואי הראשונים ולה עוד שני אחים מאוד קטנים מנישואי העכשויים. היא גדלה מגיל 4 עם אביה החורג ולהם יחסים טובים. אביה הביולוגי כמעט אינו בקשר. הפסיכולוגית אמרה שאולי יש לה חרדת נטישה. אנני בטוחה עד כמה היא מוטרדת ממצבה אך בטוח שאני הרבה יותר מוטרדת ממנה ועושה לה את המוות. היא אינה יכולה בשום אופן להסביר את מצבה גם כשמדברים בנועם. היא תמיד מעדיפה להישאר בבית. אין זה מצב הנובע מהחטיבה החדשה כי גם בשנות ביהס היסודי היה המצב דומה. תגובות בתודה

לא הייתי דואג !