אני פשוט פחדנית !

שלום! אני בת 20 ויש לי בעיה או יותר נכון הרבה בעיות, אני פשוט פחדנית! כמו ילדה קטנה אני לא חושבת שיש משהו בעולם הזה שאני לא מפחדת ממנו באופן שהוא לא נורמלי שגורם לי לחרדות, למחשבות מפחידות ובעיקר להימנע מהרבה דברים בעקבות הפחד. דוגמאות: חושך( אני לא אשאר לבד בבית או אצא מהבית בערב), מבחנים- חרדת בחינות, ג'וקים, תאונות ( אני לא יכולה לנסוע באוטו בלי לחשוב שעומד לקרות משהו נוראי),אש , רופא שיניים- אף לא הלכתי ואני צריכה אני יודעת שבד"כ אומרים שמשהו שהיה בעבר גורם לזה, אבל לכל כך הרבה פחדים ביחד שממש מפריעים לי ופוגעים בי בחייי היום יום? האם יש לך תשובה? כי לי לא ואני ממש משתגעת מהקטע הזה וכבר לא יודעת מה לעשות. אודה לך על כל תשובה . . .

שלום סיון:) יש לי שתי עצות אחת שתיפני ליעוץ. השניה שקל להגיד וקשה לעשות. את צריכה פשוט לשנות השקפת עולם על הדברים בחיי היום יום שלך. לדוגמה אני פעם פחדתי מלהישאר לבד בבית ומחושך. כל רחש היה מקפיץ אותי. אז פשוט הלכתי ובדקתי שהדלת סגורה. ואז אמרתי לעצמי. מה כבר זה יכול ליהיות? זה בטח השכנים המעצבנים למטה שוב עושים רעש. כי הרי הדלת נעולה ואני לא גר בקומה ראשונה. או שזה בסה"כ הכל המקרר. שעושה רעש. מה הלחץ? וככה הרגעתי וגם היום אני מרגיע את עצמי ככה. אני בודק אם הדלת נעולה. ומכניס לעצמי לראש שבעצם אף אחד לא ניכנס אז ממה יש לי לפחד בעצם. בנושא בחינות. אני לומד ליפני המיבחן ואז במיבחנים אני אומר לעצמי. הרי למדת מה כבר יכול ליהיות כל כך שונה ממה שאתה כבר יודע???? במיבחן עצמו אני לוקח נשימה עמוקה. קורא את המיבחן מהתחלה ועד הסוף. מסמן לי סעיפים או שאלות שיותר קל לי לענות עליהן ואז אני מתחיל את הבחינה. השאלות או הסעיפים הקלים נותנים לי ביטחון להמשיך לדברים הקצת יותר קשים. בקשר לתאונות. גם אני פוחד מתאונות וכך גם רבים אחרים. אבל תחשבי על המשפט הנדוש. "מה? אני לא אצא מהבית בגלל שיש תאונות???? "הרי אם הדברים מכוונים מלמעלה או מאיזה שהוא מקום אחר. את יכולה להפצע לקבל התקף לב (חס ושלום) גם בבית. היתה תקופה שהייתי יותר צעיר שחשבתי על המוות ואז ממש היה לי קשה לנשום. אז החלטתי להתיחס למוות כחלק מהחיים. ז"א שאני חושב אך ורק על החיים ואם המוות יבוא אז ברוך הבא. אני לא אשנה את החיים שלי ולא את המחשבות שלי בגלל שקיים יצור שקוראים לו מוות. הוא רוצה שיבוא. זה הקטין מאוד את מפלס הפחד שלי. אני יודע שתאונות זה מפחיד ומסוכן. אבל מישום מה אני לא דואג. כי אני יודע שהכל בסופו של דבר מכוון ממקום כל שהוא. ואם הגיע השעה אז היא הגיע ואם לא אז אני פשוט אמשיך ליחיות. זה אולי נראה לך כמו אדישות:) אבל זה ממש לא. זאת השקפת עולם אם מנגנוני ביטחון רבים. שלפי דעתי לא מזיקים. אני בכל אופן חי איתם בשלום. והעובדה היא שאני מאושר. ופוחד פחות:))) אם תבחרי בדרך הקשה ותירצי עוד עצות אשמח לעזור לך איתן

סיון, מכירה את הבעיה (יש לי אחות כזו)... תפני לאיש מקצוע - יש היום תרופות בשוק שמיועדות לזה.

סיון שלום אני סובל מבעיות דומות וחרדות קשות זה זמן רב. עד שהתחלתי בטיפול תרופתי. אנחנו נמצאים כיום בשנות ה2000 ולשמחת כל הסובלים יש תרופות המשפרות באופן ניכר את איכות החיים תרופות כמו פרוזק . סרוקסאט. ודומיהן נמצאו כיעילות במיוחד. אז נא לרדת מהסטיגמה הישנה גשי לרופא פסיכיאטור וטפלי בעצמך . אני בטוח שתהיי מרוצה ביותר מהתוצאות. ותחזרי אלינו לפורום. אריאל

סיון שלום בהמשך להודעות הקודמות שקיבלת גם אני ממליץ שתפני לייעוץ מקצועי, אולם לא הייתי מסתפק רק בבדיקה לגבי טיפול תרופתי, גם אם הוא יתאים לך. מומלץ שתפני גם לייעוץ בשיחות כדי להבין את הסיבות לפחדים וכדי לעזור לך לשנות את המצב. פעמים רבות שילוב בין מספר שיטות עשוי לעזור. להלן הסבר קצר על טיפולים בחרדה: ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן