תגידו איפה יש עולם אחר לחיות?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/10/2001 | 07:07 | מאת: תגידו אייך לעצור את הדמעות?

מרגישה בודדה מין בועה שנולדתי להשתייך אלייה ,עד מתאי אני ימשיך כך להיות עד מתאי תגידו למה העולם הוא שחור ולחלק רוד למה רוב זמני אני לבד ומרגישה בודדה אייך מוצאים אהבה למה היא לא מגיעה היא כנראה כבר גם לא תגיעה האהבה הראשונה אין מילים רק עצבות וכאבים רוצה להשתנות רוצה לשנות... אין מילים אין פתרון אין הסבר וגם לא רעיון. אני בת 25

לקריאה נוספת והעמקה
25/10/2001 | 13:14 | מאת: HERA

שלום לך, אני לא חושבת שיש אנשים שהעולם שלהם ורוד לגמרי. לכל אחד יש כתמים שחורים שמלכלכים את הורוד... האושר הוא יחסי... כל אחד מאושר ממשהו אחר... כל הבדידות שלך קשורה, לדעתך, לעובדה שעוד לא מצאת אהבה? אז למה את מתייאשת? תנסי לצאת ולבלות במקומות שבהם מבלים הרבה "חסרי אהבה"... אל תתני לבועה לחנוק אותך. אם תכנעי לייאוש לא תוכלי למצוא אהבה - מה לעשות שאנשים לא מחבבים אנשים מיואשים? בהצלחה.

25/10/2001 | 22:05 | מאת: איש הגשם

לכל אדם כוכב יש בשמיים

26/10/2001 | 00:49 | מאת: איתן

למה העולם לחלק שחור ולחלק ורוד? את שואלת. ובכן יקירתי אין כזה דבר ורוד לגמרי או שחור לגמרי. חוץ מהצבעים בעצמם. לכל אדם יש בחיים דברים ורודים ודברים שחורים אם נטייה יותר לצד זה או אחר. למה את בודדה בגיל 25? זאת השאלה שאת צריכה לשאול. והתשובה היא שאני לא יודע מה הרקע החברתי שלך. ז"א את יוצאת? יש לך חברות? ומה אם ידידים? אהבה קשה למצוא וקשה להגדיר. אבל שמוצאים יודעים. זאת מן תחושה פנימית כזאת לא מוגדרת. אני בן 27 ואין לי חברה כבר כמעט שנתיים וכמובן שאני עדיין לא נשוי. ואני אשקר אם אני אגיד שזה לא מפריע לי. אבל זה לא סוף העולם. הקפתי את עצמי בידידות וחברים. ובמקביל אני מחפש חברה. אני לא מאוהבי הדיסקוטקים. ואני לא אתחיל אם מישהי סתם ברחוב. אבל אני מנוי באתר קופידון. שזה פגישות עיוורות בד"כ. אבל גם שם שיוצאים אז שומעים הרבה פעמים "לא" לצד זה או לצד שני. אני לא מתרגש מזה כי לאהבה מספיק בן אדם אחד. אז אם מישהי אומרת לא אז זה סימן שזאת לא האהבה שחיפשתי. וכך אני ממשיך הלאה. לא קורה כלום אם שומעים את המילה המעצבנת "לא". אבל לא רק משם לפעמים חברים מנסים להכיר או סתם באיזה אירוע פוגשים ומתחילים לדבר. אין כתובת או מקום קבוע ליפגוש מישהו. מה שכן את צריכה ליצור היזדמנויות. אם תלכי לאיזה חוג כלשהו, קאנטרי, חדר כושר, ים. אני יכול להגיד לך שמעט הבחורים שנופלים מהשמיים והם בד"כ צנחנים:))) את בת 25 ואת נישמעת עצובה. וזה מובן. יש לי ידידה בת 27 שהיא לא נשואה ואין לה חבר. וגם היא היתה עצובה בהתחלה. אז אמרתי לה שהיא כנראה לא מוכנה לקשר. ומה כוונתי? את תיהי מוכנה לקשר טוב ובריא מתי שתהי שלמה אם עצמך. שזאת הדרך שלך וזה מה שאת רוצה. ואיך תדעי שאת מוכנה? ברגע שאת תרגישי מבפנים מאושרת ומה שיהיה חסר לך זה הקשר הזוגי. ואת לא מאושרת בינתיים. סימן שיש עוד משהו שמציק לך. ודרך הגב מה שמושך אותי בבחורות חוץ מחיצוניות (שזה חשוב לי אבל לא עד כדי כך) זה אם הבחורה חיכנית. אם יש לה גומות בלחיים והיא מחייכת ושמחה. זה נותן לה המון נקודות זכות אצלי. וגם אצל בחורים אחרים. אז תצאי מהדיכאון תתחילי לחייך :))))))))))))) ככה ותיראי איך העולם בסדר ואת בסדר וכל השאר בסדר ואם תירצי לשאול עוד משהו אני אשמח לענות לך:) המון הצלחה איתן

26/10/2001 | 09:45 | מאת: ליהי

פשוט מקסים! כמה טוב לקרוא דברים כאלו (במיוחד כשנכתבו על ידי גבר...). אבל------- אני מאמינה שאתה נמצא במקום או בנקודה קצת אחרת מזו של הבחורה בת 25 ,שמבקשת לדעת איך לעצור את הדמעות, ולכן אמנם, כל מילה שלך שווה זהב אבל עדיין לבן אדם שנמצא כרגע במין בועה סגורה ואפרורית קצת קשה ליישם את הדברים שלך, מה שכן, בתור אחת שנמצאת בדיוק באותו מקום, (גם אני בת 25 וגם אני לא מצאתי את האהבה, עדיין)-אני יכולה להגיד לך שאני שואפת ליישם את דברייך, משתדלת בכל כוחי לא להתייאש, לא לוותר, לקחת את עצמי בכוח החוצה, אל העולם. אבל הקצב הוא שלי, וכרגע הוא איטי- אז לאט לאט- לאט אבל בטוח.

26/10/2001 | 13:35 | מאת: טלי וינברגר

הבדידות, הקושי, הכאב והדמעות...כל אלו מעורבבים יחד. יש ימים בהם הכל נראה שחור או לבן, בלי טיפה של אפור, בלי טיפה של פשרה. אלו ימים קשים, ולעיתים אף קשים מנשוא. אני מזמינה אותך לשתף ולהשתתף איתנו פה בפורום. לספר על עצמך, להיות איתנו. אל תיהי לבד, אנחנו כאן. טלי פרידמן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית