משהו כתב

-------------------------------------------------------------------------------- לכל המתלבטים בקשר לטיפול תרופתי, הנה דעתי. "מדע" הפסיכיאטריה הוא כיום מקביל ברמתו לרפואת אלילים. כאשר אתה מגיע לפסיכיאטר הוא לא יבדוק אותך כדי לברר מה הבעיה שלך, אין כיום בדיקות דם שעוזרות לאבחן את הסבירות של יעילות תרופות מסוגים שונים. הוא (הפסיכיאטר) כמעט תמיד ינחש (!) מה עלולה להיות הבעיה ולרשום תרופה אחר תרופה כאשר המעבר בין התרופות הוא או כאשר התרופה לא יעילה או שתופעות הלוואי חזקות מדי. מיותר לציין שקיימות הרבה יותר מ-50 תרופות שונות שאפשר לנסות. הפסיכיאטרים הופכים את הגוף שלך לשפן הניסויים שלהם/שלך. אספקט שני, התרופות עצמן הן תרופות תיאורטיות. נכון שהן לפעמים עובדות אבל כמעט תמיד מדובר במדע לא מדוייק. בכל מקום שתקרא עובדות "מדעיות" על תרופה יצויין משהו בסגנון "מאמינים ש...". כלומר, החוקרים שפיתחו את התרופה *מאמינים* שדכאון, חרדה ושאר המחלות נגרמות מחוסר איזון כזה או אחר בחומר כימי/הורמון כזה או אחר במוח וכדומה.אם הם לא בטוחים שימשיכו לחקור ! מה שהחוקרים לא דואגים לחקור (אלא בעזרת ניסויים מוגבלים שכן החברה בה הם עובדים צריכה לשווק את התרופה מה שיותר מהר כדי להרוויח כסף) הוא עד כמה התרופה בכלל יעילה ביחס ל: א. תרופות אחרות. ב. תופעות הלוואי כשתופעות הלוואי הן לפעמים דברים לא ידועים, מה שהצחיק אותי במיוחד - תופעת "לוואי" של כדור נגד דכאון - רמרון (remeron) - פגיעה במערכת החיסונית (!!) נשמע לכם הגיוני? לי ממש לא. נכון שהתופעה נדירה אבל הפסיכיאטר שלכם לא ידאג למדוד את יעילות המערכת החיסונית שלכם תקופתית, פשוט כי אי אפשר לעשות זאת. או במילים אחרות, תרופה עם סיכון רפואי. "על אחריותך"... יש עוד הרבה דברים שיכולתי לכתוב כנגד תרופות, כשהדבר היחידי בעדן הוא - שהן עוזרות לפעמים, שכן, אנשים רבים משתמשים בתרופות ומרגישים בעזרתן טוב יותר, או לפחות כך הם מדווחים. הפרש האחוזים בין אנשים בקבוצת המחקר שקיבלו את התרופה האמיתית ודיווחו על שיפור לבין אנשים שקיבלו תרופת-דמי (פלסיבו) לעיתים קרובות לא משכנע כלומר רבים מהאנשים שמדווחים על שיפור במצב רוח למעשה שיכנעו את עצמם שכך הדבר. לסיום, מנסיוני עם תרופה מאד נפוצה היו סרוקסט ( שהיא נחשבת גירסה משופרת של פרוזק, ותרופה אחרת, רמרון, גם היא נפוצה, אני יכול לומר שאמנם הייתה הפחתה מסויימת ברמת החרדה אבל עד מהרה התברר לי שבעצם, לא רק החרדה נעלמה, אלא גם החשק המיני, הרצון לעשות דברים שקודם לכן רציתי לעשותם או דברים שיקרו, ובאופן כללי הרגשה מאד חזקה של חוסר איכפתיות - פשוט לא היה איכפת לי ממה שקורה סביבי, לרבות אנשים ומצבים. ההודעה הזאת נועדה לכל מי שמתלבט האם להתחיל בטיפול תרופתי. השורה התחתונה וההמלצה שלי היא, זה יכול להועיל לכם, זה יכול לא להועיל וזה גם עלול להזיק ! לדעתי פסיכיאטריה תוכל להיות מדע רציני רק בעוד מספר רב של שנים כאשר המחקרים יהיו פחות תיאורטיים ויתנו כלים להתאמה אישית של תרופות, לדוגמה מדידת רמת הסרוטונין במוח לפני שרושמים תרופה שאמורה להעלות רמה זאת וכו'. טוב כתבתי יותר מדי , למטה תוכל לקרוא תגובות ביניהן תגובה של ורד טל למה מה שכתבתי לא נכון או לא מדוייק. להתראות.

אור מה קורה? האם העלית את הכתבה הזו מאחר ויש לך אכזבה מהאפקסור (מקווה שלא).

האת זה אתה שירד על בן אדם אחר שכתב הרבה

לא לא דווקא לא למה אתה שואל התחלת אם אפקסור ככה בשושו???

אור אם ככה... אז מה אני עושה עכשיו? ז"א אני מאובחנת כסובלת מדיכאון לא עובדת, בקושי הולכת ללימודים וגם זה בכוח, מתבודדת, בוכה ומייחלת להיות חולה. לא נראה לי שבקצב הזה יישארו לי עוד הרבה ימים לחיות. אז אם לא כדורים מה כן? הטיפול הפסיכולוגי לא מוציא אותי מהדיכאון שאני נמצאת בו! ואני כבר אובדת עיצות. יותר יותר אנשים מנסים לשכנע אותי לקחת כדורים, שזה ייעזור לי ושככה אני אצא מהמצב המחורבן שלי. ותדע לך, שאתה ורק אתה הוא הסיבה שעד היום לא לקחתי. אני קוראת את כל ההזהרות שלך ואני מתה מפחד(ואני אומרת את זה לזכותך, שלא תבין לא נכון..). אני לא יודעת מה לעשות כבר. בבקשה ,אני מבינה שאתה מאד כועס על הקטע התרופתי אבל תנסה להיות אובייקטיבי איתי לרגע ותגיד לי מה אתה חושב על המצב שתיארתי לך: לקחת או לקחת. זו השאלה. ליהי.

סליחה אבל אולי אני לא מובן חמודה את ההודעה הזו לא אני כתבתי רק העתקתי אני לא נגד כדורים...רק לסוג מסויים שגורם להתמכרות והם בכלל לחרדות יש לדכאון כדורים באמת טובים ממש ssri...ssnri ני אישית משתמש באפקסור כבר חודשיים ועזר לי פלאים צר לי אם בלבלתי אותך...או לא הובנתי כהלכה הכדורים שאני נגד הם בכלל כדורי הרגעה למינהם ממש הבנזאופינים תתקשרי אלי נשמה אני יבהיר לך- סליחה ואוהב אותך-"אור

שלום אור כדרכו מתבטא בלהט לטעמי פסיכיאטריה אינה מדע אלא חלק של רפואה שהיא ידע מצטבר על איך ניתן לסייע לאנשים הידע בפסיכיאטריה אינו שלם כמו ברפואה בכלל וגם בחיים בכלל (על אינסטלטורים, מוסכניקים, עורכי דין, פקידים, ראשי ממשלה מדענים והומאופטים אתם כן סומכים ??) ספק אם יהיה מושלם אי פעם שכן כל התקדמות מעלה שאלות נוספות פסיכיאטרים אמורים לתת את מיטב הידע הקיים ברשותם כולל הדגשת המגבלות של הידע והחסרונות של הטפול אם אינם עושים כך - לא בסדר אני מכל מקום האחרון לטעון שהטפול מושלם הידע מושלם או שבכוחי לסייע בכל מקרה יש לי רושם שלעתים קרובות קשה לאנשים לקבל מציאות זו והם ממשיכים לתבוע טפול מושלם לטעמי הבנה של מציאות זו, מקלה את ההתמודדות עמה ואת ההתיחסות לרופא / פסיכיאטר/ פסיכולוג אשמח לשמוע תגובות בברכת חג שמח עמי