סיפור על מוות ידוע מראש.

יש מוות של הגוף ומוות של הנפש. לפעמים הם באים ביחד.. אצלי לא. הנפש שלי גססה כבר הרבה זמן - מפעם לפעם ניראה כאילו מצאו לה תרופה חדשה.. ובאמת זמן מה ניראה שהיא מתאוששת.. אבל אז הסתבר שהתרופה לא עוזרת והתדרדרות חלה שוב. וכך לאט לאט לאט גסיסה איטית מאוד וכואבת מאוד. כל דמעה שיורדת מעניי עכשיו .. סוגרת עוד מסמר בארון הקבורה של נשמתי. והדמעות יורדות ויורדות. לדמעות שלי יש נטייה לבוא בלילה. למה זה ככה? אני משער שבגלל שבמשך היום אני עסוק ולכן לא יוצא לי לחשוב כל כך על עצמי. ובלילה בבדידות שלי במיטתי.. הדמעות מגיעות. והסיוטים. לכו תבינו - איזה הבדל. ביום מחייך בלילה בוכה. ביום חיים - בלילה גסיסה. פעם חשבתי שאף פעם לא תרימי ידיים שתהיהי מספיק חזקה להרים את שנינו למעלה. גם כשאמרת שלא סירבתי להאמין. זה לא קשור אלייך עכשיו. זה קשור אליי....... אתה מספר לי על פרצופים עצובים שאתה עושה בצאט ולא סיפרת על הדברים האלו..כן. צודקת. אני לא יכול לבוא אלייך ולהגיד - אני לא יכול יותר!!!!!!!1 לא יכול. אני מת מעט כל יום. אני לא יכול להפיל עלייך את כל ההצלה שלי. לא יכול לצפות ממך שתבואי ותסחפי אותי מהרוע. מהכאב. שתנגבי את הדמעות. לא יכול לצפות ממך לאלו. לא יכול לצפות מאף אחד... אולי מעצמי אבל אני כבר מזמן התייאשתי ממני. איך ההוא כתב - אתה חולה... אז יכול להיות. מחלה נפשית קשה מאוד. כנראה. כשקראתי את זה לא חשבתי ככה... אבל עכשיו פתאום התמונה ברורה.. האמת מטושטשת אבל רק בגלל הדמעות. הלוואי והייתי כמו - ממציא את הסיפור. אז טוב אני מודיע - אני הרמתי ידיים. אני התייאשתי. מעצמי ממכם. מעצמי. אין לי כוח. אני לא יכול יותר להתמודד. אני לא רוצה יותר לנסות להתמודד רק בשביל לגלות שאני לא מצליח. ותכתבו - שאני בסדר. ותתקשרו ותדרשו בשלומי. ואני אגיד הכל בסדר - זה היה סתם. כמו תמיד. אבל לא. הפעם הנשמה מתה. והגוף... אם רק יכולתי לשים לזה קץ. אם רק יכולתי - הייתי עושה. אם רק היה לי את האומץ. אבל אני פחדן - תמיד חושב מה יקרה אם אני לא אצליח. איך אח``כ להסתכל על ההורים שלי שכל זה כל כך לא מגיע להם? מגיע להם ילד טוב. לא כמוני - מושחת מהיסוד. אז זה הסיפור. על מוות ידוע מראש. שנקבע ... וכרגע יצא אל הפועל. אל תדאגו אנשים - אני מחר בבוקר אקום ואחייך. אפילו אם רק מבחוץ - אף אחד לא יידע. גם לא אתם. אף אחד לא יידע את מה שקורה בלב שלי.. שהופך לקר מרגע לרגע כי המוות שולט בו יותר ויותר. היה ערב אחד שהייתי במצב דומה (עוד לא הגעתי למצב בו אני עכשיו - אני מפעם לפעם שובר שיאים במקומות הנמוכים אלייהם אני מגיע - ומפעם לפעם אני חושב שזה הכי נמוך - ואז מסתבר שלא) אז הייתי במצב דומה והתקשרתי אלייה. ואני, בשבילי זה השיא. להתקשר ולבקש עזרה. ועשיתי את זה. רק אני חדש בדברים האלו, של לבקש עזרה, ואני עושה את זה קצת עקום. לא יכול לבוא וישר לשפוך הכל. אז תמיד קודם אני מדבר שטויות - מה נשמע, וכו`. מלא מלא שטויות. מה שלום ההוא.. מה קורה עם זה.. וכו`. ואז מגיע לעיקר.. בקושי.. אז שאלתי אותה ... ... אם היא עסוקה.. והיא אמרה שכן. היא עסוקה. נכון היא בן אדם ויש לה משפחה ובלה בלה בלה.. זו הייתה פעם ראשונה שהתקשרתי. והיא הייתה עסוקה. וזהו. היא לא שמעה ממני יותר. לך אני לא יכול להעלם .. ליבי אצלך.. תמיד תמיד אני אצטרך לחזור. כמו הערב. ניתקת את הטלפון. אפילו שהרגשתי שאת עושה לי עוול.. שאת לא מבינה ולא איכפת לך.. את גם לא מנסה להבין - בכל זאת ניסיתי לדבר. ואפילו גם דיברתי. וצרחתי. לפעמים אני חייב לצרוח. את מקבלת מיזה פלשבקים אחרים ואני מתנצל. אבל לפעמים אני חייב לצרוח. שמישהו יקשיב שמישהו יגיב שמישהו יציל אותי מעצמי. מהחלטותיי. זהו השפיות האחרונה הלכה לה. ועכשיו רישמית אני לא שפויי. וזה טוב. זה טוב מאוד. אני יכול לצרוח. אני יכול לבכות. אני יכול לאשפז את עצמי במוסד סגור. יש לי תרוץ מעולה. אני לא ש פ ו י!!!!!! אני לא מפיל עלייך אחריות לכלום. אני פונה אלייך בגלל שזה גם להסביר לך. ולהסביר למי מחבריי שיקרא את זה. ולכל אלו שמעבירים ביקורת - לא אני לא מחפש תשומת לב. לא מחפש לזעזע עולמות. אני מחפש את המוות .. ולאט לאט הוא הגיע. לאט לאט בשקט בשקט הוא השתלט על נשמתי. טוב אני לא ברור כבר לעצמי והגיע הזמן לסגור את הבאסטה. לא לדאוג אני אקום בבוקר ויהיה בסדר. זה סתם פורקן לעוד סיפור. עמית מזור

עמית, זה לא "עוד סתם סיפור", כמו שאתה אומר. זהו ככל הנראה סיפור חייך, והוא נשמע קשה, מורכב ובעיקר-עצוב. אני מקווה שמצאת לך מטפל/מטפלת טוב/ה, זה מומלץ בחום! בברכה, טלי פרידמן

עם בכוחך אכן להוכיח אותי על טעותי מוכן לבוא ולקבל טיפול. את עוד מקבלת???

היי אתה יכול להסביר את המשפט האחרון ? יש לי כל כך הרבה מה להגיד והזדהיתי עם הרבה ממה שנאמר. אתה יכול לפרט מהו מקור הבעיה?מה מפריע ומה כואב? התלות שיצרת בבחורה אם הבנתי נכון, מאוד מזכיר תלות שהיתה לי בבחור מסוים ולקח לי המון זמן להתנתק ממנה, הקשר כאמור היה הרסני רק שהגעתי לשפל הנמוך ביותר,החלטתי והבנתי שזה נגמר. גילי

זהו לא סתם עוד פורקן... זהו המוות של נשמתך, המוות הגרוע מכל! אל תתן לה לדעוך, היא מחזיקה אותך, נותנת לך מטרה להיאחז בה, אם היא תלך לא ישאר כלום, תקשור אותה למשהו, אפילו סתם תתן לה מנוחה ואז תאמר לה לחזור עם כוחות מחודשים. יש לך נשמה אחת, אל תתן לה למות. . . . ( ד מ ע ו ת ) . . .