דכאון פחד מלהחשף בפני חברים

ראשית אני רוצה להודות לכם מקרב לב על הייעוץ און ליין אני כבר התייעצתי אתכם והמלצתם לי על מתן תרופות ושיחות, העיניין הוא שאני מרגיש שאין לי את הכוחות להתמודד שוב עם המציאות, בינתיים אני מתחיל לאבד חברים שמרגישים שמשהו לא תקין איתי, אני להזכירכם בקרוב בן 30 ולא מצליח למצוא את עצמי בעולם הזה, יש לי מחשבות אובדניות כבר תקופה ארוכה, אך אני מדחיק אותם ומפחד לספר בשיחות שיש לי מחשבות כאלו מחשש להדאיג את המטפל אני ממש מתוסכל, ההפרעה האישיותית לא מאפשרת לי להפתח בטיפולים שתמיד נכשלו אצלי והפסקתי אותם אחרי תקופה קצרה. אני יודע שאני כבר לא אוכל להיות כמו כולם, אני חושש לעבור אבחון בבטוח לאומי על מנת לקבל קצבה על הנכות הנפשית שיש לי האם יש אור בקצה המנהרה , יש תיקווה לצאת מהנואשות הזאת, מחר אני הולך לפסיכולוגית של ההורים שלי, אני מפחד לספר לה את האמת מאחר ופוחד להדאיג את הסביבה שלי, ומרגיש ממש ללא מוצא, מה לעשות?

לחיים שלום . עדיף שתתגבר על כל המחשבות שגורמות לך להיתבצר בעמדתך . אתה ניכנס למערבולת , סחרחרה , שבה כל מה שרצית אובד . חברים , עבודה , יוקרה מעמד,חיים . למה ? ביגלל שאין לך כוחות להיתמודד שוב עם המציאות , תחשוב שזה שם המישחק :"ממשיך הלאה בכל מחיר ", "אני חייב כעת לעזור לעצמי , להציל את השנים הטובות שעדיין נותרו לי , אליך למטפלת ואוציא הכל בלי היתחשבות או בושה ". זה הפיתרון היחיד כי מיכאן הכל יכול רק להיתגלגל בדרך הנכונה . אתה תתחזק תיראה את הדברים באור אחר ולבסוף תירצה להיתנער ולעשות הכל לבד וטוב תחשוב על זה ומצד שני אם יש לך משהו יותר כבד כמו הפרעת אישיות ואתה מרגיש שכבר לא תהיה כמו כולם ,תדע לך שאפשר לתפקד גם אם זה .ואנשים אלה הם סובלים כל כך אך נותנים תפוקה ותרומה לעצמם ולסביבה בשאר תחומי כישוריהם המפותחים , אסור לאבד תיקוה . מטפלים בתרופות בשיחות ,מתרגלים ומדמינים מצב אדיאלי ועובדים עליו. ויש אור בקצה המינהרה תאמין לי . בהצלחה לך חיים .

חיים, אתה מספר על הפחד הנורא, ועל ההתמודדות עם מצב נפשי לא פשוט. אך יחד עם זה, אתה שומר הכל בתוך תוכך, לא משתף אחרים, כדי לא להדאיג. אז מה בעצם אתה עושה? אתה מבקש ייעוץ מקוונן, ורק פה בחסות האנונימיות אתה מקבל את האומץ לפתוח את הדברים הכואבים והמפחידים, אלו שאולי היו מדאיגים אחרים. אבל אתה יודע מראש שיכולת העזרה כאן, היא מינורית, אם בכלל. ההמלצה הקודמת לגבי טיפול פסיכותרפויטי משולב עם תרופות עדיין תקף, ואולי אפילו יותר מבעבר. אתה חייב לשתף את הסובבים במה שקורה לך באמת. עצם ההסתרה של הדברים האמיתיים ש"יושבים לך על הנשמה" לא מועילה לאף אחד, בוודאי לא לך. אתה זקוק לעזרה, ואתה יודע את זה. פתח את הדלת, ספר את האמת, ספר את המתחולל בראשך ונפשך ותן לאחרים לעזור לך. זה אפשרי. מחר, בפגישה עם הפסיכולוגית זו יכולה להיות התחלה טובה. תנסה! בהצלחה, טלי פרידמן