מנייה דפרסייה

הבעייה שלי קשה מכיוון שאני לא יודע מה לעשות, אבל אני אנסה.יצאתי עם בחורה במשך 3.5 שנים למעשה כול זמן התואר הראשון שלי ותחילת השני, חברתי לשעבר למדה ריפוי בעיסוק בגיל 26, לאחר 3 שנים מקסימות, לאחר התמחות וסטאג', חל שינוי קיצוני אצל חברה שלי מצב הרוח שלה עלה פלאים היא הפכה לתקיפה חסרת סבלנות הפסיקה לישון בלילות והחלה לתכנן רעיונות גרנדיוזים ובלתי הגיוניים לחלוטין כמו פתיחת עסק,(סטודנטים תפרנים) עם הזמן המצב החמיר ביום בהיר אחד היא עשתה קעקוע החליטה שמצאה פיתרון למחלת האלצהימר (כול זאת מדובר באשה חכמה אינטלגנטית, ומאוד הגיונית) החלה לעשן בשרשרת,תקופה שהייתה עבורי כגיהנום, לאחר כחודשיים היא ירדה לדיכאון עמוק וחשבה על מחשבות סופניות, בשלב זה היא חזרה לבית הורייה ונפרדנו לאחר תקופה של 3.5 חודשיים של טירוף ביחד. היא הופנתה ע"י הרופא שלה למחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם, שם הובחנה כמניה דיפרסייה, לאחר שהיא קיבלה כדורים היא דיי חזרה לעצמה, לאחר נתק מסויים קיבלתי טלפונים ממנה שהבנתי שמשהו לא בסדר, התברר לי שהיא שוב במניה, עזבה את הבית מסתובבת ללא תעסוקה מחליפה גברים,הפסיקה לקחת את הכדורים שלה,החלה לעשן סמים קלים(דברים שהיו זרים לה) דבר זה גרם לי לדכאון עמוק משולב עם כאב עמוק, מה עלי לעשות אני מרגיש חסר אונים,מה עלי לעשות מהי מנייה-דפרסייה הסבר קטן,ההורים שלה מנותקים ממנה ובטוחים שהיא בסדר גמור, מצד שני אני מאוד אמוציונלי וקשה לי להחליט להתנתק ממנה "ולהציל" את עצמי מהדיכאון שאני שרוי בו, או פשוט להפעיל איך שהוא את הרשויות, אני פשוט במצוקה נוראית בתודה מראש ממתין לתשובה. מה לעשותתתתתתתתתת????????

ניר שלום רב, המצב שנקלעת אליו הוא ללא ספק מורכב וקשה. מצד אחד, יש את חברתך לשעבר שנמצאת במצוקה ויש צורך למצוא דרך לסייע לה, ומצד שני יש אותך וגם לך יש צורך לסיעע בשל הקונפליקטים המעורבים בכל התהליך שלך. לגבי מידע על מניה-דיפרסיה, אתה יכול להשתמש במנוע החיפש פה באתר. אם יהיו לך שאלות נוספות, אתה מוזמן לשוב ולשאול. ולגבי יתר הדברים: ראשית, לגבי חברתך לשעבר. אתה מספר שהיא טופלה בבי"ח, ושהוריה ידעו על מצבה. ייתכן ויש צורך לערב שוב את הוריה ולהעביר אליהם את האחריות. אינך יכול (וצריך) לקחת את האחריות עליה. ולגביך, אני בטוחה שעברת ואתה עדיין עובר תקופה לא קלה. עצם ה"חיים בטירוף ביחד" שלאחריה הגיעה הפרידה לאחר שלוש וחצי שנים היא בוודאי קשה. וכעת הקושי להתמודד עם הפרידה, ועם הרצון שלך לעזור לה, שקצת מאבדת את ערך הפרידה עצמה. לדעתי, עליך ראשית לעזור לעצמך. אני ממליצה לך בחום ללכת לייעוץ פסיכותרפויטי. ייעוץ שכזה יעזור לך לארגן את המחשבות, לעשות "סדר בבלגן", להמעיט את הבילבול. אני מקווה שכך תוכל להגיע ביתר קלות לכדי החלטות מה אתה צריך ורוצה לעשות בהמשך, ושתוכל להתמודד ביעילות עם המצב המסובך אליו נקלעת. אם אתה מעוניין בעזרה למצוא מטפלים, אתה מוזמן לכתוב לי לאימייל: [email protected] בברכה, טלי פרידמן