חיפוש עבודה וחרדות - למומחים ולפורום

הי, [למי שלא מכיר אותי עדיין, אני אתן רקע קצרצר לשאלתי: אני בת 26, סובלת מחרדות במשך שנה, לוקחת סרוקסט כ-3 חודשים וזה עוזר מאוד. לפני החרדות למדתי לתואר שני בהיסטוריה, קיבלתי מלגות מהאוניברסיטה ועבדתי במחקר. החרדות הביאו אותי לחוסר תיפקוד, עזבתי את הלימודים, ומצאתי עבודה נחמדה כמזכירה - עבודה שמאוד מאוד עזרה לי לצאת מהמצב הקשה]. ולשאלה: אני מנסה עכשיו לחפש עבודה (כי העבודה שלי נגמרת בסוף אוגוסט). היום שלחתי קורות-חיים ל- 4 מקומות בינתיים. מצד אחד, העניין הזה מלחיץ אותי ומעורר בי חששות - האם אני אוכל בכלל לתפקד בעבודה רצינית, או שמא כדאי לי להמשיך "להנמיך" את עצמי בתקופה הקרובה, ולמצוא עבודה פשוטה ורגועה, כדי להפחית את הסכנה שיתעוררו אצלי שוב החרדות סביב חובה מלחיצה. אבל מצד שני - העיסוק בלחפש עבודה גם מעורר אותי, מפיח בי תקווה ואנרגיות, כי תמיד אהבתי לחפש עבודה, ויחסית לדברים אחרים בחיי, עבודה זה משהו שבדר"כ אני מסתדרת בסדר איתו ולא נכנסת לחרדות סביבו. מה לעשות? בנוסף, ביומיים האחרונים אני מנסה לדבר עם החברות שלי על הנושא הזה של חיפוש עבודה, ועושה רושם שכבר אין להן יותר סבלנות לבעיות שלי. ככל הנראה הספיקה להן שנה של דיבורים על חרדות ועל ריח של ביוב בשירותים (זאת הייתה האובססיה שלי בדירה שבה גרתי). ועכשיו אני פשוט שומעת בקולן חוסר סבלנות, דווקא כשאני מדברת על דברים שנחשבים ל"נורמליים", שהרי - כל אחד נתקל בחייו בסיטואציות של חיפוש עבודה, ראיונות, התלבטות לגבי שינוי מקצועי - וזה טבעי שזה קצת/ הרבה מלחיץ. העניין הוא שבאמת עד כה רמת הלחץ שלי סביב חיפוש העבודה היא סבירה מאוד. לכן אני לא יודעת אם להמשיך ולנסות להתקבל לעבודות שאני רוצה (כעוזרת אדמיניסטרטיבית במכוני מחקר שונים), או להיזהר יותר ו"לא למתוח את החבל", ולמצוא עבודה בתור מזכירה במקום נחמד - כמו שאני עושה עכשיו ומאוד נהנית. כל תשובה, עצה או חוויה אישית תתקבל בברכה, נועה.

היי נועה, שאלת שאלה לא פשוטה, אנסה לענות לך מנסיוני האישי. רק קחי בחשבון שמה שמתאים לי לא בהכרח יתאים לך... ההתלבטות שלי היתה דומה - אלא שלא דובר בעבודה אלא בהמשך לימודיי האקדמיים. גם אני נאלצתי לעזוב את התואר בגלל המחלה, וגם אני " הורדתי ראש " לתקופה מסויימת, לצורך התאוששות. עם זאת, במקרה שלי, נקודת המוצא היתה הגזמה היסטרית בעומס הלימודים (הגזמה שאני יצרתי) - מתוך חוסר רצון וחוסר יכולת לראות את המציאות, להכיר במגבלותיי. מצאתי את עצמי נלחמת במתח מתמיד, בחוסר שינה, בתסכול מתמשך משום ששום דבר לא יצא "מספיק טוב", נלחמת בעצמי... כמובן, ההתמוטטות היתה בלתי נמנעת. תקופה ארוכה אחריה, לא יכולתי לחזור לרמת תפקוד סבירה, והתסכול אף גבר. שנאתי את עצמי ובזתי לעצמי על חוסר היכולת (לא מחוכם מצידי, אני יודעת), ניסיתי שוב ושוב לעשות דברים שמעל לכוחותיי... ולבסוף נכנעתי. ומוזר, דווקא מה"כניעה" הזו למדתי למצוא את האיזון. למדתי, בהדרגה, למה אני מסוגלת ומה מעל לכוחותיי. למדתי כמה מתח אני יכולה לשאת, ואיפה - אצלי - מתוח הגבול בין מתח בריא למתח הרסני. גיליתי מה אני באמת נהנית לעשות ומה אני עושה רק כי מצפים ממני... מה שאני מציעה לך אינו אלגוריתם, סדרת צעדים שיש למלאם במדוייק כדי להצליח. אני מציעה לך משהו הרבה יותר מופשט, קצת ערטילאי... אני מציעה לך ללכת עם "תחושת הבטן" שלך, עם האינטואיציה. אני חושבת שיש משהו אצלנו, במעמקי המוח, ש"יודע" מה טוב לנו ומנסה לכוון אותנו לשם. רובנו נוטים להתעלם מהקול הזה, וחבל: הרבה פעמים הוא מנחה אותנו טוב יותר משאנו מסוגלים לעשות. קחי לך קצת זמן לחשוב, נסי להקשיב לאינטואיציה הזו. נסי לדמיין כל אחד מהמצבים, ולשאול את עצמך באיזה מצב, להרגשתך, תהיי יותר מאושרת. איזה מהאפשרויות מושכת אותך יותר. והכי חשוב - היי שלמה עם ההחלטה שלך. פעמים רבות אנו נוטים לחשוב על ההחמצות, על ההחלטות השגויות, על האפשרות שלא בחרנו... (the road not taken , מכירה?). נסי לא ליפול למלכודת הזו. בכל אחת מהדרכים יהיו רגעים טובים יותר וטובים פחות, בכל אחת מהדרכים יהיו הצלחות וגם קשיים, ומכל אחת מהדרכים אפשר להנות. שיהיה בהצלחה. אשמח אם תעדכני... דפני.

נועה היי, אינך צריכה להצדיק את הלחץ ואת החרדות, זו את כך את חושבת וכך את מגיבה,ומי שאוהב אותך יצטרך להצטייד בסבלנות רבה,שכן גם לך צריכה להיות סבלנות לבעיות אחרות שחברייך נתקלים. וזה בעצם מה שאני אומרת לחברים שלי כשנמאס להם מהחרדות שלי ואני עולה להם על העצבים. אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל אני סובלת מחרדות רבות ודי קשות שהיו עלולות לגרום לחוסר תפקוד וגם גרמו שכן במשך שנתיים עזבתי כ-20 עבודות סביב נושא החרדות. לבסוף מצאתי עבודה שאני מאוד אוהבת ואפילו דורשת כישורים שאין לי אבל אני רוכשת אותם עםן הרבה התמדה, רצון וסבלנות. מה ששוב לי זה להיות סביבה מוכרת, הרמונית ושלווה וזה חשוב לי יותר מכל, יחד עם זה שהעבודה תהיה מאתגרת ודינאמית. החשש שלך נורא מובן לי , החשש מהלא נודע , אבל צריך לקחת נשימה עמוקה,(תשנני "מחשבות חיוביות") ולא לפסול אפשרויות , לא תדעי עד שלא תנסי, כדי להרגיש נינוח ובסביבה מוכרת ולא מאיימת,צריך לתת לזה זמן להסתגלות והתרגלות. מילי

הי, תודה רבה על התגובות. דפני - גם אצלי נקודת המוצא היה שהצבתי לעצמי יעדים מאוד גבוהים, הייתי חייבת להיות הכי מצטיינת כל הזמן וכו'. אבל החרדות לא התפתחו על רקע זה, אלא מעניינים אחרים בחיים שלי (כנראה - המוות הפתאומי של אבא שלי, הפרידה מהחבר אחרי שש שנים, והכי ישיר ומיידי - הניסיון הכושל לעזוב את הבית של אמא שלי). עזיבת הלימודים הייתה תופעת לוואי של החרדות, ובאותו זמן זה היה כבר הדבר האחרון שעניין אותי, בתוך כל המבול של החרדות. אבל בקשר לעזיבת הלימודים אני דווקא שלמה מאוד. למרות שזה באמת היה מרכז חיי במשך תקופה ארוכה, ואהבתי כל-כך את הלימודים, היום יש לי ממש דחייה מכל התקופה הזאת ומאורח-החיים של לימודים, אני רוצה לעבוד עם אנשים, לצאת מהבית בבוקר ולעשות עבודה שנגמרת בסוף היום, ואז הזמן שנותר הוא שלי. אני מתארת לעצמי שיום אחד אני עוד אחזור לגמור את התואר השני, אבל כרגע אני לא מטרידה את עצמי בנושא הזה. מילי - לא הכרתי אותך עדיין, ואני שמחה להכיר. את צודקת בעניין החברים, אבל אני לא מצליחה להתנהג כך. אני פשוט כל הזמן מתנצלת על זה שיש לי בעיות בלתי נגמרות בשנה האחרונה, על זה שאני כל הזמן מבלבלת לכולם את המוח, וזה לא עוזב אותי. בתקופת השיא של החרדות הייתי גם מאוד פגיעה, כי כל-כך הייתי צריכה את החברות שלי, הסתרתי את הבעיות מהמשפחה שלי והייתי חייבת שיעזרו לי. נראה לי שמה שאני אעשה בקשר לעבודה זה שבינתיים אני פשוט אגיד "מה שיהיה יהיה", בינתיים שלחתי קורות חיים גם לעבודות "שוות", ואם יקראו לראיון והחרדות יופיעו - אז אני אוותר. הבעיה היא שבפנים אני יודעת שזה עדיין מוקדם מדי, אני צריכה עוד זמן בעבודה רגועה, וזה לא יעשה לי טוב, אבל פשוט מתחשק לי על העבודות הטובות יותר. אני מצטערת שאני כותבת כל-כך הרבה.

שלום רב, עניין חיפוש העבודה מהווה חוויה מלחיצה לרבים וטובים, כלומר: את ממש בחברה טובה. בהקשר שלך, לאור ההסטוריה שתארת בצורה מאד עניינית, נראה לי ששלוש פעילויות יכולות לסייע לך: 1. הכוון מקצועי, שבו תוכלי לדעת כיווני תעסוקה ורמות תעסוקה שהולמים את כישורייך ונטיותייך. לדעתי, זה יכול להיות הגורם המשמעותי ביותר בהפחתת לחצים שנובעים מהשתלבות בעיסוק שאינו הולם אותך. לאור הרגישות האישית שלך למצבי קושי שמייצרים חרדה - - מומלץ שלא לוותר על עניין זה . 2. הסתייעות במשרדי השמת כ"א. 3. הורדת ציפיות ממכתב פנייה אחד או שניים, והבנת המצב הנוכחי במשק: שליחת עשרות או מאות מכתבי "דרושים", עד להזמנה לראיון, שזה עדיין לא התקבלות לעבודה... דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

תודה רבה על תגובתך, אני אכן אחשוב על כיוון של הכוון מקצועי. נועה.