נושא רציני ודחוף !! מבקש עצת מומחה

שלום !! אני נמצא בבעיה כבר המון שנים ועכשיו גיליתי את הפורם הזה וזה חדש לי ומכיוון שאני לא מסוגל ללכת לפסיכיאטר החלטתי לשאול כאן את שאלתי: אז ככה, המצב מאוד שונה ואולי יישמע מאוד לא מציאותי, ואני אולי האדם היחיד שנמצא בבעיה, בעצם בעיות כאלה בחיים שלי. אני כיום עולה לכיתה י"ב. כשעליתי לחטיבה, בכיתה ז', לפני 5 שנים, ביום הראשון שבו הכיתה נפגשה, נתפסתי בילדה אחת, מברגע הראשון שראיתי אותה. התחלתי להתאהב בה במשך הזמן ומכיוון שאני ביישן לא אמרתי לה כלום כל הזמן. כיתה ט הייתה הכיתה האחרונה שבה הייתי איתה באותה כיתה. כשעלינו לתיכון הינו בכיתות שונות, אך עדיין המשכתה להסתכל עליה ולעקוב אחריה כל הזמן ולחשוב עליה כל הזמן ואני לא חושב שהיה יום אחד שעבר מבלי שחשבתי עליה. במשך כיתה י' במשך שנה שלמה כל הזמן הסתכלתי עליה מהחלון בהפסקות ובקיצור כל מה שעניין אותי וכל מה שגרם לי לבוא לבי"ס ונתן למשמעות לשהייה שלי שם היה הידיעה שהיא נמצאת שם. במשך השנה האחרונה, כיתה י"א הכל התגבר, וחבר שלי באמצעות פלאי הטכנולוגיה שלח לה הודעה לפלאפון שאני שלחתי לה את הפרחים. איזה פרחים אתם שואלים עכשיו... אז ביום ההולדת שלה אני לא יכולתי לעבור עליו כאילו לא קרה כלום אז שלחתי לה פרחים. בקיצור היא באה ושאלה אותי אם זה אני - אמרתי לה שלא, היא קיבלה את זה וזהו - נפרדנו לשלום. מאותו רגע לא עברה דקה בלי מחשבה עליה. כל כך התחרטתי שלא היה לי אומץ לומר לה את האמת. התחרטתי שהייתה לי ההזדמנות הטובה ביותר שהיא באה אליי ויכולתי להודות שזה אני אבל לא עשיתי את זה. לא יכולתי לחיות ככה והייתי בדיכאון במשך בערך שבוע ולא יכולתי לעשות כלום. החלטתי שאין ברירה ואני חייב לומר לה שזה אני. אני פשוט הייתי על סף התמוטטות נפשית ואף אחד לא יכל לעזור לי. אז החלטתי לומר לה ולא ידעתי שהסוף שלי לא יהיה טוב. אז בזמן שיעור אחד בבי"ס התקשרתי אליה לפלאפון ואמרתי לה שתצא מהכיתה כי אני רוצה לומר לה משהו. היא יצאה ואני באתי ואמרתי לה שזה אני. אמרתי את זה וחשבתי שלא חשוב מה תהיה התוצאה - זאת תהיה תוצאה חיובית מבחינה נפשית. שאני לא יכול להפסיד. אז היא אמרה שהיא האמינה לי שאמרתי לה בפעם הקודמת שזה לא אני ושיכולתי לומר לה כבר הרבה לפני ושלא הייתי צריך לחכות הרבה זמן. היא אמרה שיש לה חבר והם בקשר רציני ושהיא תשמח לדבר איתי בטלפון לעזור בכל דבר. ככה זה נגמר. הייתי בטוח שהדיכאון יעבור ואני לא אחשוב עליה יותר, שאני אשכח מזה. אבל 5 שנים זה לא זמן קצר וכנראה זה לא גרם לי להפסיק לחשוב עליה. אני כבר לא יודע מה לעשות! עכשיו אני לא יכול לעשות כלום. אני לא יכול לעקוב אחריה כי היא תשים לב - לא שזה דבר טוב לעקוב אחריה אלא זה פשוט מה שהייתי עושה כשהיא לא ידעה. אני לא יודע איך אפשר לשכוח אותה. אני לא חושב שאוכל לאהוב מישהי אחרת גם משום שאני מאוד אוהב את הילדה הזאת ואני ממש מרגיש שהיא בשבילי והיא האדם שאני הכי מעריץ בעולם וגם משום שאני ביישן, ואף פעם לא הייתה לי חברה וקשה לי לפתח קשר. אני לא יודע מה יהיה עלי. אני ממש חסר אונים. האינטרנט הוא המוצא היחיד שלי. אני פוחד שאני אשאר ככה כל החיים שלי אחשוב עליה כל הזמן וכל הסיפורים והשירים שאני שומע על זקנים שמגיעים למסקנה ביום האחרון לחייהם שהם פיספסו את החיים שלהם ואין דרך חזרה גורמים לי לחרדה ופחד שזה מה שהולך לקרות לי. מה אני צריך לעשות? אני צריך לוותר עליה? ואם כן אז איך? או שאני לא צריך לוותר עליה ולהמשיך להאמין שיש לנו סיכוי להיות ביחד? ומה גרם לי להיות כל כך ביישן? אני זוכר שכל חיי הייתי ביישן קיצוני. אני זוכר שבגן רציתי לשאול את הגננת שאלה ולא יכולתי כי התביישתי אז ביקשתי מחבר שלי שם שישאל במקומי. אני תמיד מבקש מאחרים שיעשו בשבילי דברים שכרוכים בדיבור עם אנשים אחרים. איך אפשר להתגבר על הביישנות הזאת? אני מקווה שמישהו כאן מבין מה קורה פה ומבין באמת את המצב כי אני לא ראיתי אדם מתוסבך יותר ממני.

קשה לחיות בעולם של קיצוניות (במקרה שלך זו ביישנות קיצונית). רב הסיכויים שלא תמות בתול זקן, אך זו עדיין החלטה שלך בלבד...אני מציעה שתתמודד עם הרגש הזה וגם תהיה אקטיבי, מעשי. צא לבלות, אולי תכיר מישהי, חבל "להינעל" על הדלת הלא נכונה...זה בזבוז של זמן, אנרגיות וכו'.

ליאון שלום מה שאתה מתאר לא כל כך נדיר ומשונה עם זאת אני לא ידוע איך לעזור לך דרך האינטרנט צריך לראות מה מסובך לך עם הילדה וכן ניתן גם לעזור במקרים של בישנות חברתית מה קשה כל כך לפנות לעזרה מקצועית ? בהצלחה עמי