מצבי רוח עם לופוס

היי, אני חולת לופוס כבר 6 שנים מגיל 12. בשנתיים האחרונות המחלה התחילה להתבטאות בפריחה, וכל פעם שיש לי אני פשוט נגעלת מהגוף שלי ועצם המחשבה לקחת קורטיזון זה עוד יותר גרוע. בתקופה האחרונה עוד פעם יש לי פריחה, זה עוד פעם חזר ופשוט נמאס לי, אני בדיכאון כל פעם שזה בא וגם עכשיו ופשוט אני רוצה למות. איך אני עושה שהמצבים העלו יעלמו (מצבי רוח והדיכאון) הרי זה לא אני. אני פשוט בוכה ורוצה למות, איך אני משנה את המצבי רוח ועוד עצם המחשבה על קורטיזון עוד יותר אני רוצה למות. תעזרו לי איך אפשר להתעלם מזה?

היי מישהי יקרה . את צעירה מדי בשביל להיכנע לסבל ולכאב , אני יודעת שזה גם פיזי מעיק ומעצבן וגם נפשי , את מרגישה כאילו מישהו אחר נימצא בגופך ולא את , מישהו כועס סר וזעף על כל העולם ,וחסר אונים , עד כדי כך , שהבכי הוא המיפלט , מישהי יקירה ,אני גם כמוך עם הלופוס כבר כ 4 חודשים ואני מרגישה שאישיותי הקודמת נעלמה לי . אך אני מישתדלת לטפל בעצמי .הירגלתי את עצמי לעשות הסחת דעת ,זה היה קשה בהתחלה ,יש היתנגדות פנימית וכו אבל אחר כך מפעילים את ה"אוטומט " בלשבת ולצייר ..כן ..בזמן הלחץ ,או לשקוע בסרט אחד או שניים או לדבר בטלפון עם משהי אוהדת ,או כאן מקום מצוין להיות בו ואז תאמיני לי שזה עובר ,את מיתרגלת לזה וזה מיתמזער . היתי מציעה לך גם לעשות דברים שאת אוהת וטובה בהם שאישיותך תקבל פידבק ים ותעלה בעני עצמך חוץ מיזה תתפחי את עצמך תמיד ואל תזניחי את מראך וגם ....שמך מיסתורי...תאמצי לך כינוי יפה ,ותראי פה שאת לא סתם מישהי אלה משהו משהו . שלך דיאן . סליחה על האורך , מקווה שעזרתי ..

מישהי שלום איני בטוח שניתן להתעלם אבל אפשר לחשוב מה לעשות עם זה כיון שההתמודדות אינה קלה והדכאון מחמיר את הענין גורם לחוות את הענין שחור עוד יותר וחוזר חלילה אם אין לך במי להעזר אנא פנילעצה מקצועית בהצלחה עמי